השמדת שנהב

השמדת שנהב (באנגלית: "Destruction of ivory"), היא פעולה אסטרטגית המשמשת ממשלות וקבוצות שימור כדי להרתיע ציד לא חוקי של פילים לצורך השנהב שלהם וכן כדי לדכא את סחר השנהב הלא חוקי. נכון לשנת 2016, יותר מ-263 טון של שנהבי פילים הושמדו באירועים מתוקשרים ב-21 מדינות ברחבי העולם - בדרך כלל על ידי שרפה או ריסוק השנהב. אירוע ההשמדה הראשון התרחש בקניה בשנת 1989, והאירוע הגדול ביותר עד כה של השמדת שנהב התרחש בשנת 2016 באותה מדינה כאשר כמות שנהב בסך 105 טון נשרפה.

ממשלות, ארגוני שימור וארגונים לא-ממשלתיים אחרים מאמצים את אסטרטגיה זו בטענה שהיא מגדילה את התמיכה הציבורית בהגנה על הפילים וכן שולחת מסר לציידים שעבודתם היא חסרת תועלת. מבקרי השיטה טוענים שהיא דווקא עשויה להגדיל את הציד הלא חוקי בשל מחסור בשנהב שמגביר את ערכו בשוק השחור, וכי יעילותה אינה מספיקה כדי להצדיק את אובדן הרווח הפוטנציאלי עבור מדינות אפריקניות חלשות שנאבקות בעוני.

רקע

ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על שימוש האדם בשנהב כבר לפני כ-35,000 שנים. השנהב יוצא לאירופה מאז ימי קדם, יצוא שהואץ מאוד עם הקולוניאליזם של אפריקה. בשיאו, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, יוצאו כ-1,000 טון שנהב מדי שנה לאירופה. במהלך הרבעון האחרון של המאה ה-19, העיר שפילד באנגליה ייבאה לבדה 180 טון שנהב עבור ידיות סכו"ם. בשנת 1970, יפן הפכה לצרכן הגדול ביותר של השנהב ולקראת העשורים האחרונים בעיקר סין העממית. מרכז הסחר העולמי בשנהב נמצא בהונג קונג.

ציד השנהב היה אחראי במידה רבה להפחתה משמעותית במספרי הפילים באזורים שונים באפריקה. בין 1979 ו-1989, אוכלוסיית הפילים האפריקנית חוותה ירידה מ-1.3 מיליון ל-600,000 בלבד. שוק השנהב גלגל מדי שנה כמיליארד דולר, וכ-80% ממנו הגיעו מפילים שנהרגו באופן בלתי חוקי. נכון לשנת 2014, על פי דיווח של החברה לשימור חיות הבר, כ-96 פילים אפריקנים נהרגים מדי יום באפריקה לצורך החטים שלהם.

בשנת 1986, CITES הציגה מערכת בקרה המבוססת על היתרים, רישום מאגרי שנהב, וניטור. זמן קצר לאחר מכן, התקנות לא נאכפו ביעילות, ופעמים רבות הוענק מעמד חוקי לשנהב חלוט. לדוגמה, במדינות כמו בורונדי וסינגפור, אשר לא היו בהם פילים בבר, רשומות העלו כמות של 89.5 ו-297 טונות של שנהב נסחר בהתאמה. כפי שנחשף על ידי משרד חקירות הסביבה (EIA), "מערכת הבקרה" התבררה כקלה לתמרון על ידי פושעים ומבריחים, ובסופו של דבר רק גרמה להגדלת הערך של שנהב. באוקטובר 1989 הנציגים של טנזניה באמנה הציעו חרם גורף על סחר השנהב הבינלאומי. לאחר ויכוחים לוהטים, האיסור נחקק, ונכנס לתוקף בינואר 1990.

האיסור הוכיח עצמו כיעיל במשך כעשר שנים, ואוכלוסיות הפילים החלו לעלות בהדרגה, אך אז בשנת 1997, CITES נתנה אישורים חריגים לאפשר למדינות כמו זימבבואה, בוצוואנה, נמיביה ודרום אפריקה למכור כמות מוגבלת של שנהב, כמו גם מתן אישור חריג ליפן לצורך קניית כמות מוגבלת של שנהב וזאת על בסיס האמון המוצהר של המדינות בשליטה האפקטיבית שלהם על הסחר. בין שנת 1998 עד 2011, גם סין העממית קיבלה היתר לקנות שנהב, והסחר הלא חוקי פרח ושגשג תוך כדי שמחיר השנהב שולש. רוב השנהב במאה ה-21 מופץ בעיקר בשווקים באסיה - במיוחד בסין, שבה החומר מכונה "זהב לבן". בשנת 2015, פקידים סיניים הביעו כוונות לבטל בהדרגה את מעורבותה של סין בסחר השנהב, ועל פי דו"ח משנת 2016, המחירים ירדו כמעט במחצית מהמחיר בשנה הקודמת.

היסטוריה ואירועים

השמדת שנהב בקניה

בשנת 1989, מונה הפליאונטולוג-אנתרופולוג ריצ'רד ליקי לראש מחלקת הניהול לשימור חיות הבר של קניה. ציד פילים היה מוחרם כבר בשנת 1973, אך סחר השנהב נותר חוקי. עד 1980, ציד לא חוקי של פילים הפך לנפוץ בהדרגה, בשל המחיר ההולך וגדל של השנהב. במאמר בניו יורק טיימס משנת 1989, תיאר ליקי את הפארק הלאומי צאבו כבית קברות של פילים: "ערימות של עצמות פיל לבנות נותרו בפארק בבתי הגידול ההיסטוריים של הפיל". גורמים רשמיים בקניה הכירו בערכו של הפיל ביחס לתיירות ספארי, ורצו לשכנע את CITES לכלול את הפיל בנספח א' באוקטובר 1989 כדי להקשות על הציידים בסחר.

כאשר קיבל ליקי את ניהול המחלקה, היו ברשותה 12 טונות של שנהב חוקי שהוחרם, ופקידים דחקו בליקי למכור אותם כדי לממן פעולות שימור. ליקי התנגד לכך, ותחת זאת הורה לערום את כל החטים בערימה אחת ולצד נשיא קניה דניאל אראפ מוי העלה אותה באש. השנהב אמנם לא נשרף בקלות, אך הבחירה להשתמש באש ולא באמצעים אחרים כדי להשמיד את השנהב נבעה מכך שליקי רצה להפיק מהשרפה תמונות רבות עוצמה עבור התקשורת העולמית. כדי להפוך את השרפה למרהיבה יותר, ליקי הביא אפקטים מיוחדים מהוליווד - כולל דבק דליק - כדי ליצור פירוטכניקה שתמשוך תשומת לב מרבית.

אירוע השרפה התברר כתעלול פרסומי מוצלח, ומשך תשומת לב רבה מהעיתונות הבינלאומית כשהאש בערה במשך שלושה ימים. האירוע השפיע על אנשי שמורות טבע אחרים שהשמידו אף הם את המאגרים שלהם בצורה דומה - בין השאר כדי להוביל מהלך לגרימת חרם בינלאומי על הסחר בשנהב החוקי. פול אודוטו - פקח במחלקת חיות הבר של קנייה - הגדיר את האירוע "לשלוח לעולם מסר נואש על החורבן שממיט הציד הלא חוקי על אוכלוסיות הפילים בקניה". מאז השרפה הראשונה ב-1989, התקיימו 3 שרפות נוספות בקניה שהשמידו שנהב בשווי 250 מיליון דולר. השרפה השנייה הייתה ב-1991 שבה הושמדו 6.8 טונות. נשיא קניה מוואי קיבאקי השתתף בטקס השרפה השלישי במדינה בשנת 2011 שבה הושמדו עוד 5 טונות של שנהב.

השמדת השנהב הגדולה ביותר

נשיא קניה אוהורו קניאטה מביט בהשמדת השנהב הגדולה בעולם בפארק הלאומי ניירובי, 2016.

ב-30 באפריל 2016, נשיא קניה אוהורו קניאטה הצית את הערימה הגדולה ביותר אי הפעם של שנהב מוחרם בפארק הלאומי ניירובי. הערימה כללה 105 טונות של שנהבי פילים שנלקחו מכ-8,000 פילים בנוסף ל-1.35 טונות קרני קרנפים שנלקחו מ-343 קרנפים. השווי הכולל של הערימה שנשרפה מוערך בשוק השחור ביותר מ-172 מיליון דולר. השנהב הועבר לאתר בפארק במכולות, ושם החטים נערמו אחד על השני למגדלים בגובה של 3 מטר ובקוטר של 6.1 מטר. את מגדלי השנהב בנו פקחי מחלקת חיות הבר של קניה במשך 10 ימים. המדורה הכילה בנוסף לחטים וקרני קרנפים גם פרוות של בעלי חיים אקזוטיים אחרים שניצודו באופן לא חוקי. כמות השנהב שהושמדה מהווה כ-5% מכלל מאגרי השנהב העולמיים. נשיא גבון - עלי בונגו אונדימבה השתתף אף הוא באירוע ונאם בו. נשיא קניה כתב במאמר מערכת בעיתונים במדינה ש"זה יהיה תענוג בשבילו לשרוף את השנהב, ולהרוס לציידים ועוזריהם את כל האפשרויות להפיק תועלת מטבח הפילים בקניה.

השמדת שנהב במדינות אחרות

נכון לשנת 2016, יותר מ-263 טון של שנהב הושמד באירועים מתוקשרים ב-21 מדינות ברחבי העולם.

זמביה זמביה: המדינה הראשונה לצד איחוד האמירויות שהלכה בעקבותיה של קניה. בשנת 1992 נשרפו במדינה 9.5 טון של שנהב.
איחוד האמירויות הערביות: המדינה הראשונה שהלכה בעקבות קניה יחד עם זמביה. בשנת 1992 נשרפו במדינה 12 טון של שנהב. בשנת 2015 הושמדו 11 טונות נוספים של שנהב.

גבון גבון: בשנת 2012, גבון שרפה את מלאי החטים המגולפים שלה שהיה מוחרם מאז 1985 והסתכם בכ-4.8 טון.
הפיליפינים הפיליפינים: הפיליפינים, מדינה שאותה ציינה ועדה של CITES כאחת הצרכניות העיקריות של שנהב בשנת 2012, הפכה להיות צרכנית השנהב הראשונה אשר משמידה את מאגרי השנהב שלה ביוני 2013. המחלקה לאיכות הסביבה ומשאבי הטבע תכננה לקיים שרפה טקסית כמו בקניה, אבל התנגדויות סביבתיות לעשן הרב שייווצר מהשרפה הובילו אותה להשמיד את השנהב על ידי מעיכה של 5 טונות שנהב עם מכבש על כביש, ואז להלום בהם עם מחפר; הפיסות השבורות שנותרו נלקחו לשרפה.
ארצות הברית ארצות הברית: בחודש נובמבר 2013, ארצות הברית כתשה 6 טון של שנהב במגרסת סלעים תעשייתית. אף על פי שארצות הברית אינה אוסרת על מכירה מקומית של שנהב, אין זה חוקי לייבא שנהב לתחומי המדינה. אחת הסיבות להשמדת השנהב הייתה ההוכחה למציאת קשר בין הסחר בשנהב לבין האיומים על הביטחון הלאומי באמצעות הפשע המאורגן שהתעסק בהברחות שנהב. ממשלת ארצות הברית וארגונים לא ממשלתיים אמריקאים היו מעורבים גם במספר רב של החלטות וצעדים נגד ציד לא חוקי של פילים באפריקה, ודיפלומטים אמריקאים מועסקים באופן פעיל על ידי ממשלות אחרות במאמץ לשחוק את שוק השנהב על ידי השמדת מאגרים. מעיכת שנהב התקיימה בכיכר טיימס סקוור בניו יורק ביוני 2015.
סין העממית: סין היא צרכנית השנהב הגדולה בעולם, והיא מייבאת כ-70% מנתח שוק השנהב. יתר על כן - במדינות רבות הצטברו מאגרי שנהב לא חוקיים בשל המיקום שלהם על נתיב הסחר בין אפריקה לסין. בהתחשב בתפקיד הבולט שלה בשוק השנהב, ההחלטה של סין לרסק 6.1 טונות של שנהב בינואר 2014 גרמה לחגיגה בקרב ארגוני השימור.
צרפת צרפת: צרפת הייתה המדינה האירופית הראשונה שהשמידה 3 טונות של שנהב חוקי שנתפס אצלה בפברואר 2014 בנמל התעופה, כשהחטים העומסו יחד עם מוצרי שנהב אחרים למקום אחד ורוססו בחומצה.

הונג קונג הונג קונג: בחודש מאי 2014, הונג קונג החלה בהשמדה שיטתית של מאגרי השנהב הלא חוקי שלה שכללו 28 טון והצטברו אצלה במשך שנים. יו"ר הוועדה המייעצת על מינים בסכנת ההכחדה של הונג קונג - פול שין, הסביר כי על מנת לקדם את פעולות השימור לפילים "כל חילוט עתידי של שנהב בהונג קונג יסולק באופן דומה על בסיס קבוע". אף על פי שמכירת השנהב לא נאסרה לחלוטין בהונג קונג, לפעולת ההשמדה של אחד המאגרים הגדולים בעולם במרכז הסחר העולמי של השנהב יש השפעה עצומה על השוק.
צ'אד צ'אד: 1.1 טון של שנהב הושמד בשנת 2014.
בלגיה בלגיה: 1.5 טון של שנהב הושמד בשנת 2014.
אתיופיה אתיופיה: באתיופיה, אשר גודל אוכלוסיית הפילים שלה ירד ב-90% מאז 1980, פקידים של רשות השימור פרסמו תוכנית לאומית נגד הסחר בשנהב. בין האסטרטגיות ניתן למנות פרסום רב להשמדת שנהב שנתפס. האירוע הראשון מסוגו התקיים בחודש מרס 2015 באדיס אבבה, ובו נשרף מאגר של 6.1 טון שהוחרם על ידי הרשות לשימור חיות הבר באתיופיה.
הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו: 4.7 טונות של שנהב הושמדו בשנת 2015.
מוזמביק מוזמביק: 2.4 טונות של שנהב לצד 440 ק"ג קרני קרנף הושמדו בשנת 2015.
סרי לנקה סרי לנקה: בחודש ינואר 2016, סרי לנקה הפכה למדינה הראשונה בדרום אסיה שהשמידה את מאגרי השנהב שלה (1.5 טונות שהוחרמו בשנת 2012), וגם הייתה הראשונה לפרסם התנצלות רשמית עבור תפקידה בעבר בסחר השנהב.

טכניקות השמדה

מבחינה מעשית, הריסת השנהב לחלוטין היא עבודה קשה. הבערת השנהב במדורה גדולה היא השיטה הנפוצה ביותר להשמדת כמויות שנהב בקנה מידה גדול. כאשר קניה שרפה 12 טונות של שנהב בשנת 1989, האירוע יצר מחזה מרהיב שגרם לתקשורת המרכזית ברחבי העולם לעסוק בו וכן נתן השראה לפעולות דומות ברחבי העולם. לאחרונה, החלו להשתמש גם בשיטות ריסוק או בשילובים של ריסוק ושרפה.

שרפה

כאשר הפקידים הקנייתים החליטו להשמיד את המאגר שלהם בשנת 1989, הם היו צריכים למצוא דרך שתעשה זאת בצורה עוצמתית. ריצ'רד ליקי פנה לבחור ברשות השימור בשם קוקי גאלמאן, שאף כתב מאוחר יותר בזכרונותיו את הדיונים והניסויים שהם ביצעו על השנהב. קוקי פנה לרובין הוליסטר - מומחה בהוליווד לאפקטים מיוחדים - בשאלה מה הוא ממליץ לו והציג לו את ליקי. הוליסטר שהבין את מטרתו של ליקי ואת החשיבות של הפקת התלקחות דרמטית מיידית, הציע שילוב של דבק דליק לציפוי החטים, ומערכת נסתרת של צינורות מרוססים בדלק. תוכניותיו אומצו, וכאשר נשיא קניה השליך את הלפיד לערימת השנהב, הלהבות התלקחו בפתאומיות לגובה רב והשנהב הושחר ונחרך בין רגע. הקהל שנכך בשרפה פרץ במחיאות כפיים מחרישות אוזניים, בעוד צוותי טלוויזיה מכל רחבי העולם תיעדו את האירוע בקניה לעשרות מדינות ברחבי הגלובוס.

מחקרים אשר נערכו על ידי שירות הדגים וחיות הבר בארצות הברית (FWS) בשנת 2008, מצאו כי בעירה היא דרך מאוד מאתגרת להשמדת השנהב ביחס לריסוק. בדומה לשיני האדם, חטי הפיל עמידים בפני האש. שרפה רגילה בדרך כלל רק חורכת ומשחירה את השנהב מבחוץ, ועל מנת להרוס אותו ביעילות דרוש תנאים קיצוניים של חום במשך תקופה ארוכה. אפילו באמצעות ציוד מיוחד, שריפת חט בטמפרטורה של 1,800 מעלות צלזיוס מורידה ממשקלו כ-7 גרם בלבד לדקה בעוד שניב ממוצע של פיל אפריקני שוקל 23 קילו ומגיע לעיתים אף למשקל של 59 ק"ג. בכל השמדות השנהב בקניה השתמשו בקרוסין של מטוסי סילון כדי להגדיל את הטמפרטורה ועם כל זאת השרפה הייתה צריכה להתרחש במשך שבוע כדי להשמיד לגמרי את השנהב.

הבעיה העיקרית בשריפת החלק החיצוני של השנהב, היא שהחלקים הפנימיים שלו עדיין מתאימים למכירה מסחרית. למרות שאין עדיין טכניקות לזיהוי שנהב שרוף, ארגוני שימור העלו חשש כי חלק מהמאגרים השרופים נמכרו שוב ברחבי העולם. רובין הוליסטר - "האדריכל השורף" שהמציא את הטכניקה לשריפת השנהב בשנת 1989, התבקש להוביל גם את שריפת השנהב הגדולה בעולם בשנת 2016, שהייתה גדולה בהרבה מהשרפה הראשונה. הוא הודה כי השנהב לא ממש נשרף בקלות:

אנחנו צריכים להעלות את טמפרטורת השרפה במידה כזו שהשנהב ממש מתפורר וזה נעשה על ידי שאנו משלבים נפט, סולר ואוויר דחוס, הדוחף את הדלק בלחץ גבוה מאוד של כ-16 בר במורד צינור כדי להגיע להשמדה מקסימלית.

— ריצ'רד ליקי

ריסוק

ריסוק השנהב יכול גם הוא להיות מאתגר. בשנת 2013, הוחלט בפיליפינים למחוץ מאגר של חמישה טון שנהב - בין השאר בשל התנגדות סביבתית להצית אש גדולה שתזהם את האוויר. הם השכיבו את החטים לאורך הכביש ואז עברו עליהם ומעכו אותם באמצעות מכבש עד שנותרו חתיכות קטנות. במקרים שבהם השנהב לא נכתש לחלוטין השתמשו בניפוצו על ידי מחפר. שרידי השנהב שנותרו נלקחו למשרפה.
כאשר ארצות הברית קיימה אירוע דומה כעבור כמה חודשים, היא בחרה להשתמש במגרסת סלע גדולה; זמן קצר לאחר מכן, צרפת השתמשה בריסוס חומצה כדי להפוך את השנהב שנתפס לאבקה שלאחר מכן עורבבה עם חומר אחר כדי להבטיח שאף אחד לא יוכל להשתמש בו יותר.

הצדקה, התנגדות והשפעה

השמדת השנהב היא טקטיקה שאושרה על ידי מספר ממשלות, פעילים וארגונים לא ממשלתיים.

ריצ'רד ליקי, שהיה אחראי להרס השנהב הגדול הראשון בקנייה בשנת 1989, טען כי מעשים אלה הם בעיקר כדי להעביר מסר לציבור שיגרום לו להעריך את הטבע עצמו ובכך גם להשפיע על הביקוש של השנהב בשוק העולמי. בהסבירו את "ההשפעה עצומה" שראה לאחר האירוע ב-1989, ליקי אמר כי "אם עד אותו זמן היינו מאבדים מדי שנה 3.5 עד 4 אלף פילים, שנה לאחר מכן איבדנו לכל היותר 60 פילים. מחקרים שנעשו בקרב צרכנים בסין - צרכנית השנהב הגדולה בעולם, הראתה כי לקונים פוטנציאליים רבים יש הבנה קטנה על הקשר בין הסחר בשנהב לבין ירידות חדות באוכלוסיות הפילים. בעקבות אירוע ההשמדה המתוקשר הבעיה מגיעה לידיעתם של אלפי אנשים אשר רואים לראשונה גם את עמדת הממשלה הסינית בנושא. מארגני ההשמדות גם שואפים לגרום לירידה בפופולריות של מוצרי השנהב בכך שהם מביישים את בעליהם שנותנים יד לטבח הפילים. בסין, המחירים ירדו כמעט בחצי בין 2015 ל-2016, בעקבות הודעת הממשלה כי היא תתחיל לצמצם בהדרגה את הסחר בשנהב. לדברי מומחה סיני בשם הונקיסאנג הואנג שדבריו שודרו בNPR, הירידה במחיר השנהב בסין לא נגרמה בשל פעולות שימור אלא בשל העובדה שהעם הסיני הגאה אינו רוצה להיתפס כבעל התנהגות פרימיטיבית.

פעילי שימור מאמינים כי השמדת השנהב יכולה להשפיע על צד ההיצע של שוק השנהב על ידי שליחת מסר חזק, בולט מאוד ומתוקשר ששוק השנהב הוא מסוכן וחסר תועלת ואין מוטב להסתכן בכניסה אליו. כמו כן מי ששקל להיכנס לשוק השנהב כהזדמנות להשקעה עשוי לחשוב פעמיים בשל החשש שהשוק יחווה ירידות חדות. שר האקולוגיה הצרפתי פיליפ מרטין מגדיר את השמדת השנהב "כחיונית במאבק נגד הסחר במינים מאוימים".

בבוצואנה, אשר מהווה מקום משכן לכמעט מחצית מהפילים באפריקה, פקידי השימור מתנגדים להשמדת מאגרי השנהב, והנשיא איאן קאמה החרים בפומבי את אירוע ההשמדה בקניה ב-2016. פקידים בבוצואנה מאמינים כי שריפת החטים יוצרת רושם שלפילים אין כל ערך. במקום זאת, מוצרים שהוחרמו כחטי פילים וקרני קרנפים מוצגים במקומות בולטים כדי לסמל את הערך של שימור חיות בר. דוגמה בולטת לכך הייתה הסרת הלוט מעל פסל של פיל אשר עשוי כולו משנהב פילים בשדה התעופה המרכזי של המדינה בגאבורון בשנת 2015.

מספר עיתונאים קראו תיגר על ההיגיון של אסטרטגית ההשמדה, בטענה כי השמדת השנהב הופכת אותו לנדיר יותר מה שעלול לגרום לעלייה במחירו ולא לירידה.

עיתונאי מהגרדיאן קרל מאטהיסן חולק על טענה זאת מנקודת מבט בסיסית, תוך שהוא מציין כי כבר בעת תפיסת השנהב בטרם ההשמדה הוא יוצא מחוץ לשוק השנהב, כך שבעצם אין השפעה על המחיר בין אם השנהב מושמד ובין אם הוא נמצא במחסנים. למרות שהשמדת השנהב שנתפס לא אמורה להשפיע על השוק לגמרי, העיתונאי דניאל סטיילס חולק על קרל וסובר כי אירועי ההשמדה המתוקשרים יוצרים תחושה של מחסור בשנהב שגורמת לעלייה במחיר אף אם בפועל השוק כלל לא מושפע מכך. דוגמה לכך היא מחקר בשנת 2014 במימון ארגון הצילו את הפילים שמצא כי מחיר השנהב שולש בסין בין 2011 ל-2014 בשל השמדת השנהב. עם זאת, כאמור עלות השנהב בסין ירדה למחצית בעקבות הודעת הממשלה הסינית כי היא תפתח בצעדים לצמצום הסחר בשנהב - כך שההשמדה בהחלט עשויה לעזור בשורה התחתונה. ביפן, הביקוש לשנהב פחת מאז 2012 כתוצאת ממודעות הצרכנים לחדשות ולקשר בין סחר בשנהב להריגת פילים. קרל מתאר את הדיון בהשפעות ההשמדה ככזה שמתאפיין בחוסר נתונים, ואילו העיתונאי טום מיליקן סיכם בשנת 2014 כי אסטרטגיית ההשמדה צריכה להיות תחת פיקוח הדוק כדי לקבוע האם היא מובילה לירידה בביקוש השנהב. החשש הוא שיצירת רושם של מחסור בשנהב עשויה להביא אנשים במדינות מסוימות שבהם הסחר המקומי מותר (תאילנד, ארצות הברית, סין) להקמת מאגרי שנהב שימתינו לזמנים שבהם תהיה עלייה בביקוש.

יש גם התנגדות להשמדת השנהב בשל בזבוז הרווחים האדיר שהיא גורמת. חלק מהמדינות המעורבות בסחר השנהב, במיוחד אלה בצד ההיצע באפריקה, הם גם מהמדינות הסובלות מאוד מעוני. תחת השמדת השנהב ניתן למוכרו למקומות אחרים ולהעביר את כספי העסקה לצורך מאמצי שימור יקרים.

מנגד, ישנם שיקולים נוספים אשר משפיעים על החלטות של הגופים המוסדיים בעניין ומאיצים את ההשמדה המיידית של השנהב. כאשר הונג קונג הודיעה על השמדת המאגר שלה, היא ציינה כי ההחלטה נובעת מסיכון רב שקיים בעת החזקת חומר בעל ערך כזה. כאשר הפיליפינים למשל החליטו לשרוף מאגרי תרופות מן החי, רק חלק קטן מזה נשרף בעוד שהרוב נעלם בצורה מסתורית עם השנים (7.7 טון "אבדו" במהלך שנת ה-2000 לבדה). מאגרי השנהב העומדים להשמדה נמצאים בסיכון גבוה מפני שחיתות של המעורבים בנושא, ובמספר מדינות כולל זמביה, מוזמביק, בוצוואנה והפיליפינים המאגרים ספגו "הפסדים" של כמה טונות. השמירה אפוא של מוצרים אסורים לאורך זמן היא בעייתית, וההשמדה המיידית נתפסת כאחד האמצעים הבטוחים למנוע שחיתות כמו גם לחסוך עלויות הקשורות בהפעלת מקום בטוח לאחסון השנהב. המנכ"ל של רשות חיות הבר בקנייה טוען ששמירת המאגרים מסייעת לסחר הלא חוקי. הוא סיפר שכאשר סוחרי שנהב מעוניינים להשיג את החומר, הדרך ההגיונית ביותר לבצע זאת היא לא לצאת לציד אשר טומן בחובו סיכונים רבים, אלא פשיטה על מאגר שנהב שמור תוך מתן שוחד לאחראים על השמירה.

קישורים חיצוניים