התמכרות למין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התמכרות למין
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 F52.7 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התמכרות למין או אובססיה מינית היא מצב בו הדחפים, התנהגויות או המחשבות מיניות של אדם הם כפייתיים ברמה כזאת, שהם יוצאים מכלל שליטה ותפקודו היום יומי נפגע עקב כך. תופעה זו אינה חדשה, אך היא תוארה בספרות הטיפולית והמחקרית תחת שמות שונים, המוגדרים כהפרעות מיניות בפני עצמן: היפר-סקסואליות, ארוטומניה, נימפומניה.

מבין העוסקים בתחום, פטריק קרנס עשה רבות כדי להפיץ את תפיסת ההתנהגות המינית הבלתי נשלטת כהתמכרות. ספרו מתוך הצלליות התפרסם ב-1983 ועורר עניין ציבורי בנושא. לעיתים קרובות נצפה מתאם בין התמכרות למין למבנה אישיות כפייתי, דימוי עצמי נמוך, התנהגויות של הרס עצמי ובעיות של שליטה עצמית. התמכרות היא התנהגות שנוגדת נורמה חברתית ופוגעת ביכולת של הפרט לתפקד באופן תקין בשגרת היומיום או לפתח מערכות יחסים בריאות.

חילוקי דעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת נרחבת בקרב אנשי מקצוע ומחקר ביחס לשאלה האם התנהגות מינית בלתי נשלטת מהווה התמכרות או בכלל הפרעה פסיכולוגית. תומכים בהגדרה של התמכרות למין עורכים הקבלה בין התנהגות מינית בלתי נשלטת להתמכרות להימורים ומציעים קבוצת עזרה עצמית של שנים עשר צעדים והתערבויות טיפוליות אחרות האופייניות לטיפול בהתמכרויות. בקרב סקסולוגים לא קיימת דעה אחת ביחס לשאלה האם התמכרות למין קיימת ואם כן - כיצד לתאר אותה. קיימים מומחים שטוענים כי הגדרת התנהגות מינית בלתי נשלטת כ"התמכרות" היא פועל יוצא של פתולוגיזציה וגישה שלילית למיניות כשלעצמה, שמתייגת התנהגות לא בעייתית והופכת אנשים בריאים ל"מופרעים" .

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג ההתמכרות למין מתועד לראשונה באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 בארצות הברית, כאשר מספר אנשים שסבלו מהתנהגות מינית בלתי נשלטת החליטו שהם רוצים להתאים את תוכנית 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים להתמכרות למין וליישמה עליהם עצמם כדי להתמודד איתה. הם חוו את חוסר השליטה שלהם בהתנהגותם המינית בצורה דומה לזו שאלכוהוליסט חווה ביחס לאלכוהוליזם שלו. דבר זה הוביל לכך שמספר התארגנויות על בסיס 12 צעדים המיועדות למכורים למין, קמו בו זמנית ובאופן עצמאי. התארגנות של "מכורים למין ולאהבה אנונימיים" (SLAA) קמה בשנת 1976 בבוסטון ואחריה קמו מכורים למין אנונימיים (SAA), סקסוהוליסטים אנונימיים (SA), "מכורים למין כפייתי אנונימיים" (SCA) ו"מחלימים מיניים אנונימיים" (SRA). ההבדלים בין ההתארגנויות הם בעיקר סביב הגדרת ה"ניקיון" או ה"מפוכחות" שלהן. בסקסוהוליסטים אנונימיים, הניקיון מוגדר כהימנעות מאוננות ומכל צורת יחסי מין שאינה במסגרת נישואין הטרוסקסואליים מסורתיים. ב"מחלימים מיניים אנונימיים" קיימת אותה הגדרה, אך היא מחליפה את הנישואין במערכת יחסים מחייבת וכוללת זוגות מאותו מין. יתר ההתארגנויות נעזרות בהגדרת ניקיון אישית, בה כל חבר קובע מהן הצורות של התנהגות מינית ממכרת מהן הוא בוחר להימנע במהלך ההחלמה.

קריטריונים אבחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהדורה האחרונה של קטלוג האבחון הפסיכיאטרי של איגוד הפסיכיאטרים בארצות הברית (DSM) לא התקבלה הגדרה אבחונית להתמכרות למין. הכותבים גם דחו מודל אבחוני של היפר-סקסואליות, שמזכיר רבים מהתסמינים של ההתמכרות למין. לפי ההצעה שהוגשה לוועדת האיגוד שערך את קטלוג האבחון הפסיכיאטרי, על מנת להיות מאובחן בתור מי שסובל מהיפר-סקסואליות, נדרש מצב בו במשך חצי שנה או יותר נצפים דחפים, פנטזיות או התנהגויות מיניות שמתאפיינים בכך ש:

  • זמן המוקדש להם בא על חשבון פעילויות אישיות וחברתיות חשובות אחרות
  • הם באים כמענה למצבים רגשיים בלתי נעימים או כתגובה לאירועים מלחיצים
  • יש ניסיונות חוזרים וכושלים לחדול מהם
  • קיימת התעלמות מהסיכון הכרוך בהם לפרט עצמו או לאחרים
  • קיימת מצוקה סביבם בתחומי חיים אחרים (תעסוקה, חיי משפחה)
  • ההתנהגויות אינן נובעות מתופעות פיזיולוגיות או נטילת תרופות
  • התנהגויות יכולות לכלול: יחסי מין בהסכמה בין בגירים, אוננות, צפייה בפורנו, מין ברשת, מין בטלפון, ביקור במועדוני חשפנות וכיוצא באלו.

קריטריונים לפי קרנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריק קרנס מאמין שהתמכרות למין דומה להתמכרות לסמים פסיכואקטיביים. הקריטריונים לדעתו הם:

  • כישלון חוזר לשלוט על הדחפים המיניים
  • זמן ואנרגיות המוקדשות לפעילות מינית או לחיפוש אחריה חורגים מהמתוכנן
  • שאיפה ומאמצים כושלים לשלוט בהתנהגויות אלו
  • עיסוק יתר בהתנהגות מינית או חיפוש אחריה
  • מעורבות בפעילות מינית בזמן שצפוי להיות מוקדש לפעילות תעסוקתית, אקדמית, ביתית או חברתית
  • המשך מעורבות באותה פעילות גם כשהיא גורמת או לבעיות בתחום חברתי, אקדמי, כספי, פסיכולוגי ופיזי, או מעצימה אותן
  • צורך להעלות את האינטנסיביות, את התדירות, מספר או רמת הסיכון של פעילות מינית- או תחושה שפעילות מינית באותה רמה של סיכון ואינטנסיביות אינה מספקת יותר
  • צמצום או ויתור על פעילות חברתית, תעסוקתית או בילוי חברתי בגלל התנהגות מינית
  • נטייה לחוש מצוקה, חרדה, חוסר שקט או לנהוג בתוקפנות כשלא ניתן לבצע את ההתנהגות המינית

התאוריה של קרנס הפכה לפופולרית בשנים האחרונות, אך היא נותרה שנויה במחלוקת וקיימות לצדה תאוריות אחרות. למשל ג'ינפר שניידר, שפרסמה מספר מאמרים וספרים על התמכרות למין, מזהה 3 קריטריונים:

  • כפייתיות: חוסר יכולת להחליט בצורה חופשית מתי לעצור או להמשיך התנהגות מינית.
  • המשכת ההתנהגות מינית למרות ההשלכות השליליות
  • אובססיה: חוסר יכולת לשלוט במחשבות חוזרות ופנטזיות על פעילות מינית

תאוריות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריק קרנס טען שרוב המכורים למין מחזיקים מספר אמונות יסוד ביחס לעצמם:

  • באופן בסיסי, אני אדם רע ובלתי ראוי
  • איש לא יאהב אותי כפי שאני
  • אם אהיה תלוי בזולת, לעולם לא יספקו את הצרכים שלי
  • מין הוא הצורך החשוב ביותר שלי

לדעת קרנס אמונות אלו גורמות להתפתחותה של התמכרות ולהסלמתה:

  • בהתחלה, הפרט נעזר בפעילות מינית על מנת להימנע מלחוש רגשות כואבים (אשמה, כעס, קונפליקט בלתי פתור)
  • ניתוק - מכורים למין מתנתקים מהרגשות שלהם בזמן פעילות מינית וחיפוש אחריה
  • מצב תודעה משתנה - מכורים למין חווים ניתוק מהמציאות או מתפיסתה
  • שקיעה בפנטזיות. מכורים למין נוטים להיות שקועים בעולם הפנטזיות שלהם ולהגיע למצב תודעתי דמוי טראנס.
  • טקסיות- חזרה על התנהגות מינית שהופכת לטקס שמשלב חיפוש אחרי אובייקט, מציאה ופעילות מסייעת להרחיק את הפעילות המינית מהחיים האמיתיים.
  • כפייתיות מינית – מכור חש שהמתח שלו משתחרר כתוצאה מעיסוק בפעילות מינית. בדרך כלל, לאחר שהוא מגיע לפורקן מיני, מכור מזהה שהוא לכוד בהתנהגות בלתי נשלטת.
  • מועקה- המכור חש אשמה. זו מחזוריות שהוא היה חלק ממנה פעמים רבות. אולי הוא כבר הבטיח לעצמו שלא ישוב למקום הזה לעולם. אך הוא שב. דבר זה מוליד תחושת מועקה וחוסר תקווה. זו מולידה צורך בפעילות מינית נוספת שתסייע למכור להתנתק מההרגשה לא נעימה וכך מעגל הקסמים נמשך.

קרנס כותב את דבריו הן ביחס להתמכרות ליחסי מין עם בני אדם ממשיים והן ביחס ליחסי מין וירטואליים. בהתבסס על דבריו של אחד מחלוצי חקר המיניות ברשת, ג'ק קופר, קרנס טוען כי אינטרנט הוא בגדר קראק קוקאין עבור מכורים למין .

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא ההתמכרות למין הוצג במספר ספרים וסרטי קולנוע, בהם "מה חדש, חתלתולה?" (1965), "עמוק בגרון" (2008), "בושה" (2011), "דון ג'ון" (2013), "נימפומנית" (2013) ו"לשכב עם אחרים" (2015). גם סדרת הטלוויזיה "לגיטימי" עוסקת בנושא זה.

צ'ארלס השני, מלך אנגליה, הוצג כמכור למין בסאטירות מהמאה ה-17.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.