התפשטות ארצות הברית מעבר לים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת השטחים של ארצות הברית מעבר לים בשיאה (בין השנים 1898 ל -1902, לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד)
הסתערות "הפרשים הקשוחים" של תאודור רוזוולט במהלך קרב גבעת סן חואן, הקרב המפורסם ביותר של מלחמת ארצות הברית–ספרד.

התפשטות ארצות הברית מעבר לים הוא מושג המתאר את תהליך כיבושן של מספר איים וטריטוריות מחוץ לשטחה של אמריקה הצפונית על ידי ארצות הברית.

התפשטותה של ארצות הברית ברחבי העולם, החלה בשלהי המאה ה-19, והסתיימה בסופה של מלחמת העולם השנייה. חלקם העיקרי של הטריטוריות שהשיגה ארצות הברית, היו במסגרת מלחמת ארצות הברית–ספרד וכתוצאה ממנה; וחלקם השני של הטריטוריות היא השיגה במסגרת חוזים והסכמים.

על-פי הגישה המרקסיסטית של ברית המועצות, ההתפשטות האמריקנית, בדומה לזו האירופית, התרחשה בעקבות רצונה לשפר את מצבה הכלכלי, על ידי ניצול המשאבים בטריטוריות שכבשה.

ההתפשטות האמריקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההתפשטות האמריקנית, ארצות הברית השיגה את הטריטוריות הבאות: אזור תעלת פנמה, קובה, הפיליפינים, פוארטו ריקו, סמואה המערבית, איי הבתולה, גואם והוואי.

תעלת פנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אזור תעלת פנמה

ב-1 בינואר 1880, התחילה צרפת בבנייתה של תעלת פנמה. למרות העבודה הרבה שכבר הושקעה בבניית התעלה, בשנת 1893 נאלצו הצרפתים להפסיק את הפרויקט בשל סקנדל פרשת תעלת פנמה, שבעקבותיה התמוטטה החברה שהוקמה לצורך בניית התעלה, כמו גם בגלל מחלות כמלריה וקדחת צהובה וכן בשל הקושי הגדול בכריית תעלה בגובה פני הים. ארצות הברית, בהנהגתו של תאודור רוזוולט, קנתה את הציוד והחפירות הצרפתיות. בשנת 1902 שכנע נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט את הקונגרס האמריקאי להיכנס לתחום כריית התעלה הימית מחוף לחוף בפנמה. היה זה בעיצומה של מלחמת אלף הימים [Thousand Days War] שבה הייתה קולומביה שרויה, שבמהלכה נעשו ניסיונות של בדלנים מפנמה לקבל עצמאות. ארצות הברית שלחה כוח ימי למימיה הטריטוריאליים של קולומביה, שאיים על עצמאות הרפובליקה. ב-3 בנובמבר 1903, ב"עידוד" של ארצות הברית ושל צרפת, הכריז אזור פנמה על עצמאות מדינית מקולומביה. לאחר מספר חודשים, בתחילת 1904, החלה חפירת תעלת פנמה. בתמורה לסיוע ברכישת העצמאות העניקה פנמה לארצות הברית את השליטה באזור התעלה.

קובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב בין כוחות אמריקאים לבין כוחות ספרדיים בקובה.
חיילים אמריקאים בקרב כחלק ממלחמת ארצות הברית בפיליפינים
אוניית הקרב האמריקנית USS Boston באיי הוואי, שנת 1884.
ערך מורחב – קובה

ב-24 בפברואר 1895 פרצו מהומות ברחבי קובה, שבישרו את פרוץ מלחמת העצמאות הקובנית. המורדים השתלטו בהדרגה על ערים וכפרים באי, ואף ניסחו לעצמם חוקה. בסופו של דבר, הייתה זו מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898 ששמה קץ לשלטון הספרדי בקובה. פיצוץ ספינת המלחמה "מיין" בנמל הוואנה ב-15 בפברואר, בנסיבות השנויות במחלוקת גם כיום, הוביל את האמריקאים להכריז מלחמה על ספרד. ב-10 ביוני פלשו האמריקאים למפרץ גואנטנמו, וב-12 באוגוסט כבר שלטו בקובה כולה.

הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפיליפינים

הקרב הראשון במלחמת מלחמת ארצות הברית–ספרד, התרחש ב-1 במאי 1898 במפרץ מנילה שבפיליפינים. הצי האמריקני באוקיינוס השקט בפיקודו של ג'ורג' דיואי הביס את הצי הספרדי בקרב שארך שש שעות בלבד. אף מלח אמריקני לא נפגע בקרב זה. בהמשך תקפו לאומנים פיליפיניים בהנהגת אמיליו אגינלדו את הכוחות הספרדים ברחבי הפיליפינים. כ-15,000 ספרדים נכנעו בפני המורדים המקומיים והוסגרו לצבא האמריקני. אגינלדו והמורדים הפיליפינים התאכזבו מכך שהאמריקנים לא העניקו להם עצמאות והמשיכו לשלוט באיים בדומה לספרדים. כחודש לאחר קרב מפרץ מנילה הכריז אגינלדו על עצמאות באופן חד צדדי ובפברואר 1899 החלה מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים.

פוארטו ריקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פוארטו ריקו

ב-25 ביולי 1898, עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד, פלש כוח אמריקני לפוארטו ריקו. בסיום המלחמה נאלצו הספרדים לפי תנאי חוזה פריז למסור לארצות הברית את פוארטו ריקו, קובה, הפיליפינים וגואם. עד 1900 נשלטה פוארטו ריקו על ידי מושל צבאי שמינה נשיא ארצות הברית. חוק פורקר העניק ממשל עצמי מסוים לתושבי האי הכולל בית נבחרים. חוק ג'ונס-שפרות העניק לתושבי האי אזרחות אמריקנית ובחירת סנאט שיהיה בית הנבחרים השני.

סמואה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סמואה האמריקנית

בשנת 1899 הייתה סמואה המערבית לקולוניה גרמנית והאיים המזרחיים היו למושבה אמריקאית.

איי הבתולה של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – איי הבתולה של ארצות הברית

במהלך מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה חששה ארצות הברית כי האיים ייכבשו על ידי גרמניה וישמשו בסיס ימי, ולכן פנתה לדנמרק בבקשה לרכוש את האיים. לאחר מספר חודשי משא ומתן, נקבע מחיר המכירה על סך של 25 מיליון דולר. ייתכן כי הדנים מיהרו להסכים עם תנאי המכירה מחשש שהגרמנים יפלשו לאיים ויאלצו את ארצות הברית לכבוש את האיים, ודנמרק לא תקבל דבר. הכלכלה הכושלת של האיים ריחפה גם היא מעל ראשם של מקבלי ההחלטות הדנים. קונצנזוס של שתי המפלגות לטובת מכירת האיים התגבש בפרלמנט הדני. משאל עם לא-מחייב שנערך בסוף 1916 אישר את החלטת הפרלמנט למכור את האיים. העסקה הושלמה סופית ב-17 בינואר 1917. ארצות הברית לקחה לחזקתה את האיים ב-31 במרץ 1917 ושינתה את שמה של הטריטוריה ל"איי הבתולה של ארצות הברית". אזרחות אמריקאית ניתנה לכל תושבי האי בשנת 1927.

גואם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גואם

בתחילה, היה האי גואם טריטוריה של ספרד. האי נכבש על ידי ארצות הברית כחלק ממלחמת ארצות הברית–ספרד בשנת 1898. מאז ועד היום נמצא האי בשלטון אמריקאי, למעט כיבוש יפני קצר במלחמת העולם השנייה.

הוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הוואי

ב-1843 ניסה האנגלי לורד ג'ורג' פולט (Lord George Paulet) לספח את האיים לבריטניה בתואנה של פגיעה בנתינים בריטים. לאחר מחאות על מעשיו הכריזו אנגליה וצרפת כי הן רואות בהוואי מדינה עצמאית, והשלטון והעצמאות הוחזרו למלך הוואי. ארצות הברית סירבה להצטרף להכרזה של בריטניה וצרפת. בסביבות 1898 הוכרזה הוואי על ידי הקונגרס של ארצות הברית כטריטוריה של ארצות הברית, אך רק ב-21 באוגוסט 1959 הפכו איי הוואי למדינה ה-50 של ארצות הברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]