וגיניזמוס

וגיניזמוס
Vaginismus
תחום	גינקולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D052065
סיווגים
ICD-10	N94.2

וגיניזמוס (באנגלית: Vaginismus, נקרא גם וגיניזם) הוא התכווצות בלתי רצונית ומתמשכת של שריר פתח הנרתיק, הפוגע באפשרות של נשים לקיים יחסי מין בחדירה, להשתמש בטמפונים ולעבור בדיקה גינקולוגית נרתיקית. ההתכווצויות עשויות להופיע גם בכל ניסיון למגע באזור הפות. הסיבות לכך יכולות להיות פיזיות או נפשיות. ההפרעה נוטה לגרום מצוקה רבה לנשים הסובלות ממנה ולבני/בנות זוגן, אך עם טיפול מתאים ניתן לטפל ברוב המקרים.

הסיבות האפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וגיניזמוס יכול להגרם על רקע פיזיולוגי או על רקע פסיכולוגי. הסיבות הפיזיולוגיות העיקריות הן בעיה מבנית בנרתיק או בקרום הבתולים, דלקות בנרתיק ודלקת של בלוטות הסיכה בפתח הנרתיק. במקרים אלו, התכווצות הבלתי רצונית בנרתיק היא למעשה תגובה רפלקסיבית לכאב בזמן חדירה. במקרה כזה יש לאבחן ולטפל קודם בגורמי הכאב ולאחר טיפול במקור הפיזי, צריך לטפל בהורדת הפחד הנגרם כתוצאה מהכאב. וגיניזמוס יכול לנבוע גם מסיבה נפשית ואז הוא מאובחן כבעיה פסיכוסומטית. הסיבות הנפשיות יכולות להיות תגובת חרדה שנקשרה לטראומה מינית מהעבר, ניסיון לתקיפה מינית, אונס, גילוי עריות או ניסיון כפוי לקיים יחסי מין בהיעדר בשלות מינית ובחירה. סיבות נוספות הן חששות עמוקים מפני הריון ולידה, חוסר אמון בשותף/ה למין או בושה ממנו/ה או התנגדות עמוקה ליחסי מין מטעמים משפחתיים ותרבותיים השוללים מין והמשתמע ממנו.

האבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיימת אבחנה על בסיס תוצאות מעבדתית לווגיניזמוס. בדרך כלל האבחנה נעשית על סמך תגובה בזמן ניסיון לביצוע בדיקה גינקולוגית, או על סמך דיווח של האישה. בנוסף, על מנת לאבחן וגיניזמוס יש לשלול את קיומה של מחלות נרתיקיות אחרות היכולות לגרום להפרעה בחדירה נרתיקית. אם רואים כיווץ לא רצוני של הנרתיק בזמן ניסיון בדיקה, ישנו אישור לאבחנה.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול לרוב משולב וכולל טיפול ברמה התנהגותית ופיזית, שילוב זה מאפשר לטפל בבעיה על כל דרגותיה השונות עם סיכויי הצלחה טובים יותר. השלב ראשון הוא הדרכה מינית הכוללת היכרות מחודשת עם המבנה והחלקים של מערכת המין הנקבית, תוך התמקדות בנרתיק, התמודדות עם עמדות ודעות קדומות ביחס ליחסי מין. בהמשך הטיפול הכולל שימוש בהחדרת מרחיבים נרתיקיים בקטרים עולים. בגמר השימוש במרחיבים מאפשרים לבני/בנות הזוג קיום יחסי מין כאשר ישנה העדפה בתחילה לתנוחה שתאפשר שליטה של המטופלת בחדירה.

שיטות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתופעה שיטות טיפול מגוונות אשר הבחירה בהן תלויה בסיבות לתופעה אצל המטופלת. לעיתים נעשה שילוב של יותר משיטת טיפול אחת. כאשר מדובר בטאבו משפחתי או חינוכי נהוג להשתמש בסוגסטיה (השאה) פשוטה, אך כאשר הבעיה עמוקה יותר, נהוג להיעזר בפסיכותרפיה בעלת זיקה פסיכואנליטית. לעיתים הטיפול כולל את שני בני/בנות הזוג, בעיקר במקרים שבהם התופעה מתרחשת או מתחזקת בגלל התנהגות בן/ת הזוג.

שיטת טיפול נוספת היא פיזיותרפיה בשיקום אורו-גינקולוגי, ובמהלכה לומדת המטופלת לשלוט בהתכווצויות ובכאבים. במקרים קיצוניים ניתן לבצע ניתוח כירורגי.