וולוצ'יסק

**וולוצ'יסק**
**Волочиськ**
סמל וולוצ'יסק סמל וולוצ'יסק	דגל וולוצ'יסק דגל וולוצ'יסק
מדינה	אוקראינה
אובלסט	חמלניצקי
תאריך ייסוד	1462
שטח	14.61 קמ"ר
גובה	321 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	18,295 (2022)
קואורדינטות	49°32′10″N 26°12′46″E / 49.536083333333°N 26.212722222222°E
אזור זמן	UTC +2
	https://volochyska-gromada.gov.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים וולוצ'יסק

וולוצ'יסק (באוקראינית: Волочиськ) היא עיירה במחוז חמלניצקי, על נהר זברוץ', במערב אוקראינה. העיירה היא מרכז תחבורה חשוב ומסילות רכבת וכבישים ראשיים עוברים בה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הקמת היישוב חיו כנראה באזור שבטים סלאביים. במאות התשיעית והעשירית השתייך האזור לנסיכות רוס של קייב.

בשנת 1241 נפגע האזור בפשיטות המונגולים והטטרים, שכבשו את קייב והיו בדרכם מערבה.

וולוצ'יסק הוקמה כנראה במהלך המאה ה-13, ומיקומה היה על ציר מסחרי ראשי, ממזרח למערב, בנסיכות גאליץ'-וולין. סוחרים העבירו סחורות דרך הנהר ונהגו לעגון באזור, וכך החלה בנייה באזור, על שתי גדותיו של הנהר זברוץ', בנייה ממנה צמח היישוב. שמו הראשון של היישוב היה Volochyshche, ומקור השם הוא במילה האוקראינית volochyty שפירושה להעביר או להסיע סחורה. לימים השתנה שמו של היישוב שעל הגדה הנגדית של הנהר, והוא נקרא Pidvolochysk, שפירושו "ליד וולוצ'יסק" או "תחת וולוצ'יסק".

במאה ה-14 נכבשה וולוצ'יסק על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת פולין, אשר מהמאה ה-16 הייתה חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי. בתקופה זו הייתה וולוצ'יסק כפר. במאה ה-16 התרחב המסחר בין תושבי הכפר וסביבתו, והכפר הפך למרכז מסחרי אזורי.

הקוזאקים של חמיילניצקי כבשו את היישוב בעת מרד חמלניצקי, אך הובסו על ידי הפולנים בשנת 1648. בתקופה מסוימת במאה ה-18, היה הכפר שייך למשפחת פוטוצקי. בעליו של הכפר משנת 1772, מרשל הכתר הפולני פרידריק יוזף מושינסקי, הקים ביישוב ובסביבתו בנק, שתי טירות ובית ספר. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בכפר מפעלי תעשייה, בהם מבשלה, מפעל נרות, מפעל סוכר בבעלות יזם גרמני ועוד. כמו כן הוקמה תחנת רכבת על ציר מסילת הרכבת מקייב ללבוב.

בתחילת המאה ה-20 היו ביישוב 190 חנויות, מספר בתי ספר, בהם בית ספר כנסייתי, ומוסדות חינוך ותרבות נוספים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה והקרבות בעת הקמתה וקיומה של הרפובליקה העממית של אוקראינה, הייתה וולוצ'יסק נקודה מרכזית לחניית כוחות צבא של כל הצדדים, בשלבים שונים של המלחמות והקרבות חנו בה: כוחות אוקראיניים, כוחות של הרפובליקה הפולנית השנייה בפיקוד יוזף פילסודסקי, כוחות של ברית המועצות הבולשביקית וכוחות של הלאומן האוקראיני סימון פטליורה.

בנובמבר 1920 הביס הצבא האדום את כוחותיו של פטליורה ליד וולוצ'יסק. התבוסה היוותה חלק משורת הקרבות בהן הכניעה ברית המועצות את אוקראינה והפכה אותה לרפובליקה סובייטית.

משנת 1923, וולוצ'יסק היא המרכז האדמיניסטרטיבי של המחוז. תהליך הקולקטיביזציה בוולוצ'יסק היה בין המהירים באזור. כתוצאה מכך, רבים מהאיכרים שנושלו נשלחו למחנות ריכוז בסיביר בשנים 1930–1931.

ביולי 1941 כבשו הגרמנים את היישוב במהלך מבצע ברברוסה. אלפים מתושבי היישוב נרצחו על ידי הגרמנים, רובם ככולם יהודים, ואלפים אחרים נשלחו לגרמניה לעבודות כפייה. במרס 1944 שוחרר היישוב בידי הצבא האדום.

שיקומה של העיירה החל מיד עם שחרורה, ובשנות החמישים כבר שבו מפעליה לתפקוד מלא ולתפוקה בהיקף דומה לזה שהיה לפני המלחמה.

בשנות השישים הוקמו בעיירה מפעל לשימורי מזון, מפעל טקסטיל וכן מפעלי בנייה, מתכות ומזון אחרים, שרובם מהווים את מקורות הכנסתה ותעסוקתה של העיירה עד היום.

אישים יהודים ילידי העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות של המאה ה-20 גרו בוולוצ'יסק כ-3,200 יהודים. עקב ההגירה מהיישוב, בעיקר לארצות הברית ולמערב אירופה, נשארו ביישוב לפני מלחמת העולם השנייה כ-500 יהודים.

עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים רוכזו כ-4,000 יהודי העיירה וסביבתה בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה. כל יושבי הגטו נרצחו באוגוסט או בספטמבר 1942.