וולטר פירס

וולטר פירס
Walter M. Pierce

וולטר פירס
לידה	30 במאי 1861 מוריס, אילינוי, ארצות הברית
פטירה	27 במרץ 1954 (בגיל 92) סיילם, אורגון, ארצות הברית
שם מלא	וולטר מרקוס פירס
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות סיטי ויו, סיילם, אורגון, ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפט אוניברסיטת נורת'ווסטרן
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	קורנליה מרווין פירס
מושל אורגון ה־17 8 בינואר 1923 – 10 בינואר 1927 (4 שנים) → בן אולקוט אייזק לי פטרסון ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השני של אורגון 4 במרץ 1933 – 3 בינואר 1943 (9 שנים ו־43 שבועות)
חבר הסנאט של אורגון 1917–1921 (כ־4 שנים)
1903–1907 (כ־4 שנים)

וולטר מרקוס פירס (באנגלית: Walter Marcus Pierce;‏ 30 במאי 1861 – 27 במרץ 1954) היה פוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אורגון ה-17 בשנים 1923–1927 וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1933–1943. הוא נולד באילינוי, ולפני כהונתו כמושל הוא כיהן כחבר הסנאט של אורגון. פירס נודע גם בשל פסק הדין של בית המשפט העליון של ארצות הברית "פירס נגד אגודת האחיות" (Pierce v. Society of Sisters) שנגע לחינוך חובה.

ראשית חייו

וולטר פירס נולד בעיר מוריס שבאילינוי לצ'ארלס מ. ושארלוט ל. (לבית קאלפ) פירס, זוג חוואים תומכי האגף ג'קסוני של המפלגה הדמוקרטית. בגיל 17 הוא החל ללמד בבית ספר, אף על פי שעד אז השכלתו הייתה תיכונית בלבד.

ב-1883, על רקע האבחון שלו כחולה שחפת ועל רקע רעיון הייעוד הגלוי, כפי שהוצג על ידי הוראס גרילי, הוא עבר מערבה. לאחר שהגיע ביוני אותה שנה לפורטלנד, אורגון, לא עלה בידו למצוא עבודה. לאחר תקופה בה הוא עבד בשדות החיטה של וואלה וואלה, וושינגטון, הוא הרוויח מספיק כסף כדי להתיישב בעיר מילטון שבאורגון, שם הוא שב לקריירה שלו בהוראה והקים חווה מצליחה.

כאיש חינוך, נמשך פירס לפוליטיקה המקומית. הוא נודע בשל השקפותיו בעד חוק היובש, ולרוב הוא דיבר בפני תלמידיו נגד הברים שמכרו משקאות אלכוהוליים. ב-1887 נשא פירס לאישה את אחת מתלמידותיו, קלרה ר. רודיו, שנפטרה שלוש שנים בלבד לאחר מכן בעת לידה. התינוקת נקראה על שם אמה, ופירס נשא ב-1893 לאישה את אחותה, לורה. לשניים נולדו חמישה ילדים, ולורה נפטרה ב-1925 ממחלת הסרטן. אשתו השלישית של פירס הייתה קורנליה מרווין, הספרנית הראשית המדינתית של אורגון, שאותה הוא נשא לאישה ב-1928.

בשנים 1886–1890 שימש פירס כמפקח הראשי של בתי הספר הציבוריים של מחוז אומטילה. לאחר מכן ועד 1894 הוא היה פקיד המחוז, והרוויח סכום כסף מספיק מעסקאות מקרקעין כדי להמשיך את לימודיו. לאחר מכן הוא שב לאילינוי עם משפחתו כדי ללמוד באוניברסיטת נורת'ווסטרן, וב-1896 קיבל תואר בוגר במשפטים.

ראשית הקריירה הפוליטית

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה, שב פירס עם משפחתו לאורגון, שם הוא פתח משרד עורכי דין מצליח בעיר פנטדלטון. בשנים 1896–1906 הוא ניהל חברת חשמל, עסק בעסקי מקרקעין, והיה לאחר ממגדלי פרי הרפורד הנודעים ביותר במדינה. הוא נבחר שוב כפקיד המחוז ושימש בתפקיד בשנים 1899–1903.

ב-1902 נבחר פירס לסנאט של אורגון. במשך תקופת כהונתו בתפקיד הוא ניסה ללא הצלחה להעביר חקיקה נגד שתיית משקאות אלכוהוליים, אך הצליח להעביר חוק למימון החינוך בשיעור של שישה דולרים לכל ילד. בבחירות לכהונה שנייה ב-1906 הוא נוצח, ופרש מהפוליטיקה למשך העשור הבא.

בעת שהיה מחוץ לחיים הפוליטיים, המשיך פירס בפעילות מקומית ומדינתית. הוא היה המייסד של ברית החוואים של אורגון ושל הליגה לכוח ציבורי. הוא עמד בראש ליגת משלמי המיסים של אורגון, והיה חבר מועצת המנהלים של הקולג' החקלאי של אורגון בשנים 1905–1927. באותה תקופה הוא החל לקדם את השימוש במימי נהר קולומביה להפקת אנרגיה הידרואלקטרית. פירס גם קידם את חברת הסנטוריום הוט לייק במחוז יוניון. הוא ושותפו לבעלות על החברה, פריש ויליס, הואשמו על ידי משקיע נוסף בהונאה, אך זוכו מכל אשמה בבתי המשפט ב-1918. הסנטוריום לשעבר הוא כיום מלון הוט לייק, והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.

ב-1912 זכה פירס במועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית, אך בבחירות הכלליות הוא נוצח על ידי הארי ליין. ב-1916 הוא נבחר שוב לסנאט המדינתי. ב-1918 התמודד פירס ללא הצלחה כמועמד פרוגרסיבי דמוקרטי מול מושל אורגון המכהן ג'יימס ויתיקומב. בבחירות הבאות ב-1920 הוא איבד את מושבו בסנאט לאחר שנוצח בהפרש של 27 קולות בלבד.

מושל אורגון

פירס החזיק בהשקפות גזעניות ואיגניות, ותמך בהגבלת הילודה ובחוקי יובש. ב-1922 הוא התמודד בהצלחה בבחירות למשרת מושל אורגון מול המושל המכהן בן אולקוט. באותה עת עלו כוחו והשפעתו של הקו קלוקס קלאן בכל רחבי אורגון. הוגשה הצעת חוק חינוך חובה אנטי-קתולית ואנטישמית, שעל פיה חויבו כל הילדים בגיל חינוך ללמוד בבתי ספר ציבוריים. אולקוט סירב נחרצות לשתף פעולה עם הקלאן. פירס נקט בצעד טקטי, קיבל את תמיכת הקלאן ותמך בחוק החינוך.

כמושל התעמת פירס עם בית המחוקקים המדינתי, שהיה בו רוב רפובליקני. ממשלו המשיך במדיניות סלילת הכבישים כפי שהיה בתקופות ממשליהם של שני קודמיו בתפקיד, אך לא עלה בידו להעביר את חוק מס ההכנסה המדינתי או את אגרת הרישיון לכלי רכב. הוא ניסה לגייס תמיכה מהרפובליקנים הפרוגרסיביים בסוגיות הרפורמה בבתי הכלא, הייעור מחדש, ופיתוח האנרגיה ההידרואלקטרית, ומנגד הוא גרם לפילוג בשורות המפלגה הדמוקרטית באורגון כאשר תמך ברוברט לה פולט בבחירות לנשיאות של 1924. הקו קלוקס קלאן, שתמך בו שנים ספורות קודם לכן, החל לסגת מתמיכתו בו.

בבחירות של 1926 נוצח פירס על ידי הרפובליקני אייזק לי פטרסון. לאחר סיום כהונתו כמושל שב פירס לחוותו שבעיר לה גרנד.

חוק חינוך חובה נפסל בהמשך בפסק הדין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1925 "פירס נגד אגודת האחיות" (Pierce v. Society of Sisters), על בסיס ההפרה של התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

ב-1928 התמודד פירס ללא הצלחה על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השני של אורגון. ב-1930 הוא דחה הצעה להתמודד על כהונה נוספת כמושל, אך ב-1932 הוא התמודד שוב על מושב בבית הנבחרים. הוא נבחר על רקע הניצחון הסוחף של פרנקלין דלאנו רוזוולט בבחירות לנשיאות של אותה שנה. פירס היה לתומך נאמן של מדיניות הניו דיל של רוזוולט, וכיהן בבית הנבחרים עד לתבוסתו ב-1942.

כאחד מהפוליטיקאים הקשישים ביותר בהיסטוריה של אורגון, פרש פירס מהחיים הפוליטיים בגיל 81. יחד עם רעייתו קורנליה הוא פרש לעיירה אאולה. השניים היו מעורבים בתנועה נגד היפנים במהלך מלחמת העולם השנייה.

וולטר פירס נפטר בסיילם ב-27 במרץ 1954, בגיל 92. הוא נטמן בבית הקברות סיטי ויו שבעיר. אשתו השלישית קורנליה נפטרה ב-1957.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולטר פירס בוויקישיתוף

• וולטר פירס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• וולטר פירס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• וולטר פירס באנציקלופדיה של אורגון (באנגלית)
• וולטר פירס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• וולטר פירס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)