ויטליס דאנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויטליס דאנון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ויטָליס דָאנוֹןצרפתית: Vitalis Danon;‏ 10 בדצמבר 1897 - 1 ביוני 1969) היה סופר ומחנך יהודי-תוניסאי ממוצא טורקי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטליס דאנון נולד בשנת 1897 באדירנה שבאימפריה העות'מאנית למשפחה ספרדית מסורתית. אחד מקרובי משפחתו הוא המלומד ר' אברהם דאנון.

בילדותו למד בישיבותיהם של ר' נסים פאפו ור' יהודה קמחי. בהמשך למד בבית הספר של כל ישראל חברים באדירנה והשלים את לימודיו בהצטיינות. כמו תלמידים מצטיינים אחרים, הוא נשלח על ידי חברת כל ישראל חברים לפריז כדי להשתלם בהוראה בסמינר למורים של החברה בפריז (ENIO). בעודו בפריז כתב מחקר בהדרכת פרופ' נחום סלושץ על אודות "השראת התנ"ך בכתבי ויקטור הוגו ודה ויניי".

לאחר שהשלים תעודת הוראה בשנת 1917, נשלח מטעם חברת כל ישראל חברים לנהל את בית ספרה בספאקס שבתוניסיה. בשנת 1921 עבר לתוניס כדי לנהל את בית הספר היהודי חפציה, בית הספר היהודי הגדול בתוניסיה, שמנה 800 תלמידים. את תפקיד זה מילא עד שנת 1927, ולאחר מכן חזר לספאקס. במקביל לעבודתו בחינוך הקדיש מזמנו לכתיבה ספרותית. בשנת 1926 פרסם רומן כללי קצר בשם Le Roman de Manoubia בכתב העת הפריזאי L'Ere Nouvelle. הרומן זכה לביקורות חיוביות מצד סופרים צרפתים ועודד את דאנון להמשיך בכתיבה.

בימיו בתוניס קשר דאנון קשרים טובים עם העיתונאי והפעיל הציוני היהודי-תוניסאי אנרי מעארך (בנו של מסעוד מעארך), שקירב אותו לפעילות ציונית ועודד אותו לעסוק בכתיבתו בנושאים יהודיים. בשנת 1929 חיבר בשיתוף עם הסופרים היהודים-תוניסאים רפאל לוי ("ריוול") וז'ק ויקטור לוי את הספר "החארה (=הרובע היהודי) מסַפֵּר" (La Hara conte) – אנתולוגיה של סיפורים קצרים מאת שלושת הסופרים על החיים ברובע היהודי בתוניס. בשנת 1933 פרסם את ספרו "אהרן הרוכל" (Aron le colporteur), העוסק בסוחר יהודי זקן מתוניס שעבודתו דורשת ממנו לנדוד בין ההרים והעמקים של תוניסיה. בשנת 1934 פרסם את ספרו השלישי, "אלוהים סָלַח" (Dieu a pardonné).

בשנת 1938 יצא לאור ספרו "נינֵט מרחוב החטא" (Ninette de la rue du Péché), המוצלח והמפורסם ביותר מבין ספריו. גיבורת הספר, נינט, היא צעירה יהודייה קשת-יום החיה בסמוך לרחוב בתי הבושת של תוניס. במונולוג המתארך לכל אורכו של הספר מתארת נינט באופן ציורי את חייה העגומים ברחוב.

מלבד כתיבה ספרותית, עסק דאנון בכתיבה עיתונאית לעיתונים יהודים וכלליים. בשנים 1926-27 פרסם סדרת מאמרים בכתב העת היהודי-צרפתי L'Univers israélite על "החוק האישי היהודי" בתוניסיה. יומן מסע שחיבר במהלך ביקור באי ג'רבה בשנת 1932 התפרסם בכתב העת הצרפתי "מנורה" וכן תורגם לגרמנית והתפרסם בכתבי עת יהודיים-גרמניים. בשנת 1955 חיבר מחקר על מצבם הסוציאלי של מאה משפחות מהרובע היהודי הוותיק בספאקס ("Etude sociale sur cent familles juives de la Hara"), שהתפרסם בכתב העת "מחברת" של חברת כי"ח ויצא לאור בהוצאת המכון ללימודים גבוהים של תוניסיה. בשנים 1955-56 חיבר ספר לימוד בן שלושה כרכים על ההיסטוריה היהודית בשם Petite Histories des Juifs לצורכי בתי הספר היהודיים בתוניס.

בשנת 1953 מונה דאנון למפקח של כלל בתי הספר של כי"ח בתוניסיה, תפקיד שאותו מילא עד פרישתו בשנת 1960. לאחר פרישתו היגר לצרפת, כמו חלק ניכר מיהודי תוניסיה, ושם נפטר בשנת 1969, בגיל 72.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La Hara conte… avec Raphael Lévy et Jacques Vehel, Paris: éd. Ivrit, 1929 (lire en ligne)
  • Aron le colporteur :‎ nouvelle juive nord-africaine, Tunis :‎‪ Éditions de la Kahena,‎‪ 1933.
  • Dieu a pardonné : Nouvelle juive nord-africaine, Tunis - Paris : Editions de la Kahena - Librairie Lipschutz, 1934.
  • Ninette de la Rue du Péché : nouvelle populiste, Tunis : Éd. de la Kahéna, 1938.
  • Etude sociale sur cent familles juives de la Hara, Tunis : Impr. SAPI, 1955.
  • Petite histoire des Juifs, Tunis :‎‪ Caravelle,‎‪ 1954-1955

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אלמליח, 'משורר ה"חארה" של תוניסיה: (ויטאליס דאנון ויצירותיו)', מחברת, ד (סיוון תשט"ו), עמ' 102-105.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]