ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/טיוטות ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/טיוטה:הפולמוס על רבי יהונתן אייבשיץ
הפולמוס על רבי יהונתן אייבשיץ, היה פולמוס בולט בהיסטוריה של היהדות, שהחל בחייו כמחלוקת עזה שפילגה קהילות יהודיות רבות באירופה, ואף שינתה את צביונו של מעמד הרבנות, ונמשכה עד לימינו.
עיסוקו של רבי יהונתן בתורת הנסתר ובכתיבת קמעות קומם נגדו את רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך. למרות זאת, בקרב אנשי חכמת ישראל ובעקבותיהם חוקרי קבלה ושבתאות כגרשום שלום, מקובלת הסברה לפיה אכן היו בתפיסתו הקבלית של הרב אייבשיץ סממנים שבתאיים, אך ברור כי לא קיבל את עיקריה האנטינומיסטיים של השבתאות. בעולם הרבני, החל מהדור שלאחריו, שוררת הסכמה לגבי "כשרותו" של רבי יהונתן, ונשללת האפשרות שהיה שבתאי.
רקע[עריכת קוד מקור]
התאסלמותו ומותו של שבתי צבי היכו בהלם את רבבות מאמיניו, רובם המכריע נטש את האמונה בו ושב לאמונה המסורתית, אך חלקים גדולים באומה התקשו לזנוח את התקוות המשיחיות שפיתחו. במשך שנים רבות עדיין התקיימו קבוצות שבתאיות, חלקן בסתר וחלקן בגלוי, ברחבי אירופה ובעיקר בבלקן ובטורקיה. בין השבתאים עצמם לא שררה תמימות דעים באשר לסיבת ההמרה והמוות. היו שכפרו בהמרה, ואפילו במוות, וטענו שמדובר באחיזת עיניים וכי שבתי צבי עצמו ישוב ויתגלה. היו שתלו בכך טעמים קבליים ומיסטיים, והיו שטענו כי נשמת שבתי צבי התגלגלה באנשים אחרים, דוגמת ברוכיה רוסו, מראשי כת הדונמה, ויעקב פרנק, מנהיג הפרנקיסטים בפולין. שבתאים אחרים גרסו ששבתי צבי לא מת אלא "נבלע באורות העליונים", וקבעו תאריכים שונים להתגלותו מחדש. מרבית השבתאים האמינו שבגאולה האחרונה תינתן תורה חדשה, ובביטול כמה מן הדינים על ידי שבתאי צבי ראו את תחילתה של תורה חדשה זו. סביב השאלה אם עד מתן התורה החדשה יש להמשיך לקיים את מצוות היהדות או אם אפשר כבר להפסיק לקיימן התנהלו מחלוקות רבות.
עם השנים החלה גוועת התנועה השבתאית. בשנת 1683, שבע שנים לאחר מותו של שבתי צבי, התאסלמו כשלוש מאות משפחות בסלוניקי שבראשם יוסף פילוסוף. משפחות אלו, בצירוף עם המתאסלמים מימיו של שבתי צבי, היוו את הגרעין לכת הדונמה. מרכזם היה בסלוניקי וחלקם התיישבו באדריאנופול. לבסוף התפצלו הללו לשלוש כתות שונות, שהעיקרית והקיצונית בהן היא הכת שהנהיג ברוכיה רוסו. רוסו נחשב למשיח השבתאי הבא, ובפולחן עדתו נפרצו גדרי העריות בצורה חריפה יותר מאשר בימי שבתי צבי. מרכז גדול נוסף של כתות שבתאיות היה באיטליה, שם רבו הגילויים מפי מגידים מן השמיים, והפן הנבואי גדול בה יותר מאשר מקומות אחרים. במהלך המאה ה-18 התמעטו שרידי השבתאים בקרב היהודים, והרבנים ומנהיגי הקהילות ניהלו נגדם מלחמה עיקשת. באירופה ידועים המקרים של המטיפים השבתאיים נחמיה חייא חיון, חיים מלאך, יצחק קיידאנר מזולקווא, ומרדכי מוכיח מאייזנשטט.
אחד הלקחים שהופקו מפרשת השבתאות הייתה הטלת איסורים והגבלות חמורות על העיסוק בקבלה ובמיסטיקה. ועד ארבע ארצות פרסם איסור גורף על לימוד קבלה קודם לגיל ארבעים ועיסוק מוקדם בלימוד תלמוד ופוסקים. גם לאחר הטלת האיסורים נחשדו עדיין רבנים רבים שעסקו בקבלה בנטייה לשבתאות, אך להבדיל מתנועת השבתאות המקורית, רובם היו שבתאים חסידים שלא התירו עבירה על איסורים הלכתיים, אך באמונתם היו גם מוטיבים שבתאיים, והם תמכו חומרית בשבתאים מכל סוג.
בתקופה זו התפרסמו בעיקר רבי משה חגיז ורבי יעקב עמדין ברדיפה קנאית נגד כל חשוד בשבתאות. זמן לא רב לפני הפולמוס על רבי יהונתן אייבשיץ, ניהל רבי משה חגיז מלחמה נגד רבי משה חיים לוצאטו – אותו האשים בנבואת שקר ובשבתאות. רבי יעקב עמדין אף חיבר לצורך כך את ספרו "מטפחת ספרים", בו פקפק בקדמותם של חלקים מספר הזוהר ובאמינות גרסאותיו המצויות בידינו.
החשד[עריכת קוד מקור]
חוקרים מהעולם הרבני סבורים כי לטינה ישנה שהייתה בלבו של רבי יעקב על רבי יהונתן, יש חלק נכבד בפולמוס שעורר עליו. רבי ראובן מרגליות אף פרסם על כך קונטרס מיוחד, ובו הוא טוען בעקבותיו של רבי חיים נתן דמביצר כי שורש הפולמוס ביניהם נעוץ במחלוקת הלכתית על שאלת תרנגולת שנמצאה ללא לב, בה חלק רבי יהונתן שהיה אז אברך צעיר על אביו של רבי יעקב – החכם צבי[1]. אחד הביוגרפים של רבי יהונתן – דוד לייב צינץ בספרו "גדולת יהונתן" כותב כי מקורן בשל כך שרבי יהונתן הוא זה שנבחר לרבנות קהילות אה"ו ולא רבי יעקב עצמו, על אף הזיקה המשפחתית שלו לכהונה זו היות שאביו וסבו כיהנו במשרה זו לפני כן[2].
קמעות שחילק זמן קצר לאחר בואו לאלטונה ליולדות בשל אחוזי תמותה גבוהים באופן חריג, נפתחו בידי אנשים בקהילה וכמה מהם הגיעו לידיו של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שהתגורר אז כאדם פרטי באלטונה ולא נשא במשרה רבנית. הרב עמדין, בעל השכלה תורנית רחבה והבנה גם בתורת הנסתר חשד שנוסח הקמעות מראה על אמונה שבתאית של כותבם, והחל מנהל מאבק להוקעתו של הרב אייבשיץ. המאבק היה למחלוקת שהתפשטה ברחבי אשכנז ויהדות פולין וארכה שנים (על המחלוקת ראו בהרחבה בפרק "החשד בשבתאות").
החשד בשבתאות עורר פולמוס שלא שכך כל ימיו, ואף מנע ממנו להתמנות לרבה של פראג. בר הפלוגתא שלו במחלוקת קשה זו היה רבי יעקב עמדין, שכינה אותו, בין השאר, "מין ארור" ו"נחש". המחלוקת נתלבתה, כאשר נשמעו טענות על קמיעות שכתב שנפתחו ונתגלו בהם כתובות למשל: "ש"צ מלכא משיחא". בספר היחיד שכתב על הפולמוס, 'לוחות עדות', טען להגנתו, שאין לחפש בקמיעותיו משמעות מילולית (פשט) ואין לראותם כרצף מילולי, אלא מדובר בסודות עליונים, צירופי אותיות וצרופי 'שמות קדושים'.[3] טענה זו נטענה אף על ידי רבי נחמן מברסלב שאמר שמזה אין ראיה, ואף אם הוא היה כותב קמיעות היו מוצאים שם מילים שלפי הפשט אינן מתיישבות עם השכל.[4]
הפולמוס בחייו[עריכת קוד מקור]
בהמשך לפולמוס על השבתאות, הרב עמדין האשים את רבי יהונתן גם בכך שבצעירותו (בהיותו כבן שלושים) ניסה לעשוק את הקהילה בהכריחו אותם לקנות עותק מצונזר של סידור התפילה ושל התלמוד הבבלי, ברישיון שניתן לו בידי הנוצרים. כיום ברור שהוויכוח המקורי בין הרבנים לפני הפולמוס על השבתאות, נסב על התלמוד המצונזר עצמו, ולא על הכסף שניסה לגייס בעבורו.[5]
אף הנוצרים עורבו במחלוקת, כשהרב אייבשיץ הואשם בידי מתנגדיו היהודים בריגול נגד שוודיה וצרפת אשר שלטו במץ באהדה פוליטית לשלטונות האוסטרים, ובהתנגדותו לנצרות אף בתלמוד המצונזר ובסידור שניסה למכור.[6]
בשנת ה'תקי"ב (1752) שנה לאחר הכרזתו של רבי יעקב עמדין על הקמיעות, הרב יחזקאל לנדא רבה של ברודי ומחבר הספר "נודע ביהודה", הצעיר ב-32 שנה מרבי יהונתן, פתח בניסיון פשרה, שבו הקמיעות יוחזרו לרב, הוא לעולם לא יעסוק יותר בקמיעות, ויכריז בפומבי שכל הספרים והכתבים השבתאיים ששמועות מספרות עליהן, אינן שלו. הרב עמדין לא קיבל את הפשרה והחל לתקוף את הרב לנדא על כך שאף הוא שבתאי. בערוב ימיו, משניסה לשוב לעיר הולדתו פראג, תחת שלטון מריה תרזה והממלכה האוסטרית, פנה לשגרירות דנמרק. הרב לנדא שלח מכתב בו הגדיר את אייבשיץ כשבתאי, ובכך מנע ממנו את המעבר.[7]
בסוף ימיו, רבי יהונתן האשים את החולקים עליו (ובראשם העסקן יהודה פרגר) בשבירת מטה לחמו, ובמות אשתו מצער. כמו כן הצהיר מספר פעמים במפורש בעל פה לפני עדים ובכתב שאין לו כל חלק בתורתו של שבתי צבי.
לאחר מותו, קהילות אה"ו מסרו את הבחירה ברב המחליף, בידי תומכיו של רבי יעקב עמדין, על מנת שלא להסתכסך עמו. במסגרת זו, דחה את מועמדותו של הרב לנדא - ה'נודע ביהודה', שבעבר קרא להתפשרות עם הרב אייבשיץ.[8]
הפולמוס המאוחר[עריכת קוד מקור]
פרופסורים מלומדי חכמת ישראל וחוקרי תנועת ההשכלה שעסקו במלחמה בקבלה ובזוהר כתבו עליו שאכן היה שבתאי,[9][10] ואף העידו על בנו שהיה שבתאי.[11][12]
העמדות לגביו כיום[עריכת קוד מקור]
ההיסטוריוגרפיה האורתדוקסית כיום רואה את החשד שהוטל בו כחשד שווא. הרב אייבשיץ עצמו השתתף בחרם על השבתאים ואף כתב ספר הגנה מפני האשמתו בשבתאות, "לוחות עדות". לטענת גרשום שלום, בספר זה עצמו יש רמיזות שבתאיות. מאידך טוען הרב ראובן מרגליות, כי מסקנותיו של שלום נובעות בין היתר, מחוסר בקיאות מספקת בספרות הקבלית. לדוגמה: הפניה ל"מאמר ראשי תנינים" בכתבי הרב אייבשיץ, בקטע שתוכנו דחית השבתאות, מהוה לדברי שלום רמז דק כי למעשה הוא דווקא תומך בשבתאות, שכן קיים ספר בשם זה מאת נתן העזתי. אולם - טוען הרב מרגליות - שלום לא ידע שמדובר באחד ממאמרי הזוהר בשם זה, המתקשר לנושא עליו דן הרב אייבשיץ[13]. לגבי שלום, משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין" טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית - במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים)[14].
הגאון מווילנה שהתבקש להתערב בפולמוס בעודו צעיר שלח לרבי יהונתן אייבשיץ דברי ברכה וזכה על כך לביקורת חריפה מרבי יעקב עמדין. מאוחר יותר, כששמו של הגאון מווילנה עלה ומעמדו התפרסם, רבי יעקב עמדין פרסם בספרו שדובר בזיוף. הגאון מווילנה מעולם לא ענה על שני פרסומים אלו, למרות מסירת דרישת שלום בעת קשרי נישואים עם קרובי הרב עמדין. התקפותיו שלוחות הרסן נגד הגאון מווילנה, נגד הנודע ביהודה שהציע פשרה, ועוד רבים שלא נחשדו בשבתאות, הביאו את החוקרים הרבניים, לכלל מסקנה שהמדובר בהאשמות שווא. כך גם עצם הצעת הפשרה של הנודע ביהודה, ומכתבו החיובי של הגאון מווילנה, ואי פרסום הכחשה למכתב הרב אייבשיץ, חיזקו את דעתם זו.[15]
מחקרים חדשים הכוללים מסמכים שנתגלו מנסים להוכיח שהרב לנדא סבר שאכן היה שבתאי ואף פעל על פי זה, לאחרונה נתגלו רישומים של בקשת המעבר שלו לפראג דרך שגרירות דנמרק, והוראה על כך שהדבר נמנע בעקבות בקשתו של הרב לנדא. מאידך, בספר דרושי הצל″ח שיצא לאור לאחרונה, יש הספר חם ומרגש שנשא הרב לנדא על הרב אייבישיץ, שם הוא מדגיש שההספד ″למרות הדברים שהיו בינינו″. עיקרו של ההספד המרגש הינו על בסיס הגמרא ″דיין שמצילות אותנו מן החטא ומגדלות בנינו לתלמוד תורה″, כך הרב אייבישיץ הציל מן החטאים בדרושים המפורסמים שלו והעמיד תלמידים רבים בישיבתו.
כמו כן נתגלה נוסח ארוך של חרם, שזקן הרבנים באותה תקופה הפני יהושע הרב יעקב יהושע פאלק הוציא נגד הרב אייבשיץ. במכתב זה הרב פאלק מתאר את המסכת הארוכה של ההתכתבות עם הרב אייבשיץ ואת התחמקותו ממענה. לאור מכתב החרם, מתבהרת התנהגותם של שלושת הרבנים, בעניין הפשרה, ואי ההצטרפות לרב עמדין מחד, אך מאבקם ברב אייבשיץ מאידך.[16]
כמו כן, לאור המידע החדש הזה ולאור השוואת מכתבים ומסמכים, אפשר שהכיתוב במכתבו של הגאון הייתה למעשה כותרת מכתבו של הרב אייבשיץ עצמו, ותוכן המכתב היה התנצלות בלבד על כך שהרב (הצעיר אז) אינו נכנס לוויכוח זה.[17]
ידוע שהרב אלעזר מנחם מן שך היה ממליץ לאנשים בעלי בעיות באמונה ללמוד בספרי המוסר של הרב אייבישיץ, ודבר זה מלמד רבות על גישתו אליו.
העמדה המקובלת ביהדות החרדית[עריכת קוד מקור]
למרות האמור לעיל קיימת מסורת בשם החתם סופר המתארת את חזרתו בתשובה של וולף אייבשיץ בנו של רבי יהונתן, בסוף ימיו, בעקבות חלום בו אביו נגלה אליו.[18] יש חוקרים הקושרים מסורת זו עם עמדתו של הגאון מווילנה ואולי אף של רבי יעקב עמדין עצמו, לגבי סוגיות קבליות שבהם מעורבים דעות הנוהים אחרי שבתי צבי, ואשר מקורן קדום לשבתי צבי, ובראשם סוגיית כתיבת האות צדי בי' הפוכה על פי כתב האר"י. עמדה זו יכולה להסביר את הימנעותו של הגאון מהתערבות במחלוקת על הרב אייבשיץ, ואת המסורות על כשרות ספריו.[19] יחס זה, של אהדה לחלק מהרעיונות השבתאיים, אך תוך דחיית שבתי צבי עצמו, יכולה להסביר את התנהגותו של רבי יהונתן אייבשיץ עצמו, בהשקעת מפעל חיים של החמרה ודקדוק במצוות, הנוגדות לכאורה את השבתאות. וכפי שתמה החוקר ד"ר משה אריה פרלמוטר בספרו: לא נפתרה הבעיה הפסיכולוגית - איך שבתאי באמונתו עוסק כל ימיו בהלכה ובהרבצתה? איך אדם המאמין באמונה אנטינומינסטית ברורה וקיצונית ומפיץ אותה ברבים, עסקו הוא בהלכה דווקא?[20][21]
מחשובי הכותבים על כך שרבי יהונתן לא היה שבתאי, הוא הרב אלעזר פלקלס שכתב: הנה עדות זו עדות שקר, והוציא לעז על גדול עולם נוחו עדן... וחשד אותם בדבר אשר לא היה ולא נברא אלא למשל ולשנינה. ולא היה בהם שום שמץ מינות מהכלב שבתי צבי שבור ומהכלבים אשר סבבוהו... ומרוב שנאה וקנאה... דיבר דברים במלים אלו, שרצה למאחז פני כיסא תחת אביו הגאון זצ"ל, ולא עלתה בידו, כי קיימו וקבלו היהודים את גאון עולם.[22]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- יצחק יודלוב, לתולדות רבינו יהונתן אייבשיץ, בתוך: מבוא למהדורה חדשה של יערות דבש, ירושלים תשמ"ח. חלק א, עמ' ח–כו.
- החלק השני בספרה של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, כרמל: ירושלים תשע"ד, א-ב, מוקדש ליעקב עמדן ויונתן אייבשיץ.
- משה אריה פרלמוטר, חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין, ירושלים תש"ז 1947.
- יהודה ליבס, "כתבים חדשים בקבלה שבתאית מחוגו של ר' יהונתן אייבשיץ", מתוך: סוד האמונה השבתאית, קובץ מאמרים, מוסד ביאליק ירושלים, תשס"ז 2007.
- ואבוא היום אל העין, חיבור קבלי גנוז המיוחס לר' יהונתן איבשיץ. יצא מחדש במהדורה מדעית מבוארת ע"פ כתבי-יד. לוס אנג’לס : כרוב, תשע"ה 2014.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הרב ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, באתר היברובוקס.
- רבי ראובן מרגליות, "להקטגוריה שנתחדשה", בתוך: תולדות רבנו אברהם מיימוני, לבוב תר"צ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר’ יהונתן אייבשיץ, ניו יורק תשיד, באתר היברובוקס.
- רבי טוביה יהודה טביומי, "הרבי ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל ומבקריו בימינו", בתוך: אמרי טל, תל אביב תשי"ד, עמ' 100, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ רבי ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, תל אביב תש"א, באתר אוצר החכמה.
- ^ דוד לייב צינץ, גדולת יהונתן, חלק א', עמ' 28, פיוטרקוב תר"צ - תרצ"ד, באתר אוצר החכמה.
- ^ ממצאים חדשים בפולמוס מחקר של סיד להמן ושמעון שוורצפוקס, לפיו, בשנים האחרונות נמצא המקור הנוטריוני לקמיעות, ומהתבוננות בהם והשוואה לטענות ההתגוננות של הרב אייבשיץ, ניתן להסיק שהרב אייבשיץ למעשה מודה שמקור זה אמין, ומנגד בהסתייגות מסוימת, שעמדת הרב עמדן מוצדקת.
- ^ חיי מוהר"ן תסג
- ^ השוואת התלמוד המצונזר של פראג וכן טענות רבי יעקב עמדין (אנגלית, אן דימיין ליין)
- ^ המשך מאמרו של סיד להמן, ממצאים חדשים בפולמוס
- ^ מסמך זה פורסם לראשונה בידי גרץ, והיו שפקפקו באמינותו, אך עקבות ותמונות מוכיחים שהוא אכן מהימן. כשרב מואשם בכפירה - מאמרו של סיד להמן על יחסו של הנודע ביהודה לרבי יהונתן אייבשיץ
- ^ בספרו, רבי יעקב עמדין פרסם התכתבות מוקדמת עם קרוב משפחתו שהודח מהרבנות בפראג, לאחר שכבר מונה, אך בטרם עזב את מקומו באמסטרדם בעקבות התנגדותו לאייבשיץ. הוא פרסם את חשדו שהרב לנדא פנה לפשרה על מנת לזכות במשרת רבנות פראג.
- ^ דברי ימי ישראל היינריך גרץ ערך 'אייבשיץ יהונתן'.
- ^ צילום מכתב התומך בכך שהרב אייבשיץ לא היה שבתאי. המכתב של נפתלי הירץ ויזל פורסם בידי רבנים מתנגדי הרפורמה אך גם מתנגדי השבתאים והפרנקיסטים במסגרת המאבק בהם, וכן התפרסם בעיתון המליץ מהדורה 48, עמוד 3 מתוך 8, 'מכתב על דרך הקבלה' 5 ביולי 1886. (התמונה ממאמר באתר 'על הקו הראשי')
- ^ במאמרו של סיד להמן 'כשרב מואשם בכפירה' מתאר להמן את חליפת המכתבים של הנודע ביהודה עם הרב אייבשיץ, על פיה הודה האב שהייתה תקופה שבנו היה 'תחת השפעת הטומאה' ושלא ברורה מצבו כעת. הנודע ביהודה יעץ לתלמיד שפנה אליו בעניין, לנטוש את הישיבה, ודרש מהרב אייבשיץ לסלק את התלמידים הסוררים, וביניהם בנו, מהישיבה. כמו כן במאמר זה ליהמן מוכיח שהנודע ביהודה ידע על שבתאותו של אייבשיץ והתנגד לה. ניסיון הפשרה היה מתוך מושגי 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם
- ^ על בן זה, זאב (וולף) יונה אייבשיץ, נכתב הספר של משה כרמלי-וינברגר וולף יונה אייבשיץ, שבתאי משכיל בטרנסילווניה (כרטיס הספר בכרטסת הספרייה הלאומית (אנגלית)
- ^ בדומה לזה, בספר ″רבי יעקב עמדין″ מאת צאצאו אברהם ביק, מאריך לשלול ולדחות את הטענות של שלום שרבי יהונתן היה שבתאי, וזאת למרות שמדובר בספר על הרב עמדין. בנוסף, המחבר משווה קטעים שהחוקרים טענו שיש בהם רמזים לשבתאות ומראה שיש להם מקבילות מדוייקות בספרי הרב עמדין עצמו! כשגם הביאור המחודש של הרב אייבישיץ בדרוש התנינים מופיע בכתבי הרב עמדין. לסיכום מסיים המחבר שמי שמסתמך על ″הוכחות″ מעין אלו יגיע למסקנא הבלתי אפשרית שהרב עמדין עצמו גם כן היה שבתאי.
- ^ ניתן לראות כיום בספריה הלאומית בספרית הקבלה על שמו ומייסודו של גרשום שלום, שם נמצאים כל ספרי השבתאות כזרם קבלי לגיטימי, לצד כתבי הרמ″ק האר″י הרמח″ל הגר″א ותלמידיהם ולצד ספרי החסידות לדורותיה.
- ^ ספר 'הרב רבי יהונתן אייבשיץ', של הרב גרינוואלד להגנה מפני טענות השבתאות, עמודים 75–76 ובהערות שם, מביא גידופים של רבי יעקב עמדין נגד הגאון מווילנה שלכאורה תמך ברב יהונתן, ושבמכתב לרב עמדין קרא לו "ספר תורה שרוי בצער". לטענת מחבר הספר, עם הזמן התברר לרב עמדין מעמדו של הגאון מווילנה בעיני יהודי ליטא, ולאור זאת החליף את טיעונו וקבע שהמכתב אליו מהגאון מווילנה היה מזויף. בנוסף, בספרו, האשים רבי יעקב עמדין את הרב לנדא (הנודע ביהודה) בכך שהצעת הפשרה באה ממניע אישי, כי קיבל מינוי רב בפראג, לאחר שמקרובו של הרב עמדין נמנעה רבנות זו, והמינוי בוטל כשהביע את התנגדותו לרב אייבשיץ.
- ^ סדרה של שלשה מאמרים על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ כשהרב מואשם בכפירה בידי שניאור זלמן להמן (אנגלית) על החרם שהשית הפני יהושע, על עמדת הנודע ביהודה והסתירה לכאורה בין הפשרה המוצעת לעדותו בשגרירות דנמרק ועל עמדת הגאון מווילנה בפולמוס. הסדרה נכתבה לקראת סדרת הרצאות שניתנו בה'תשנ"ח (1998) במרכז זלמן שזר לזכרו של פרופסור יצחק טברסקי
- ^ מאמרו של ד"ר (סיד) שניאור זלמן להמן מאוניברסיטת ברוקלין 'גילויים חדשים בפולמוס' האמור לעיל. ליהמן מסיק במאמר זה שהגאון מווילנה הבין את כוחו הדל והשפעתו המועטה באותה תקופה, ועוד באזור הנמצא בארץ אחרת תחת שלטון ממלכה אחרת, וכפי שלמעשה כתב במפורש במכתבו, העדיף להותיר את הבדיקה והדיון לאלה המצויים במקום.
- ^ עלון השבת 'נר לשבת' לפרשת כי תבוא ה'תש"ע (אתר ארגון תימנים, בקישור מאתר שטייגן)
- ^ צדקת הצדיק: יחס הגאון מווילנא ותלמידיו לגבי שבאות (מסמך וורד) פרופ' יהודה ליבס (אתר האוניברסיטה העברית)
- ^ הספר ו"אבוא היום אל העין" : שייכותו לר' יהונתן איבשיץ וערכו להבנת המחלוקת בין הרב יהונתן איבשיץ והרב יעקב עמדין, משה אריה פרלמוטר, דפוס הארץ ה'תש"ז (1947)
- ^ על עמדת הדתיים והרבנים בימינו ניתן לעמוד ממאמרו של הרב חיים ראובן רבינוביץ על רבי יהונתן אייבשיץ הודפס בסיני (כתב עת) ה'תשכ"ה (1965). באתר דעת
- ^ עמדין יעקב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת". המאמר מצטט את הירחון לחכמת היהודים בגרמנית מ-1882.
