מחלוקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פולמוס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחלוקת, פולמוס או דבר קונטרוברסלי (שנוי במחלוקת) היא אי-הסכמה בין מספר צדדים (לרוב, שניים) על אודות סוגיה מסוימת. כל צד מנסה להוכיח שטענתו או דעתו היא הנכונה ולעיתים אף בשימוש בכח. מחלוקות יכולות להתקיים בין שני אנשים, כמו גם בין קהל רב. מחלוקות אף יכולות לגרור עמים ומדינות שלמות לעימותים קשים כגון קרבות ומלחמות.

ישנן מחלוקות אידאולוגיות, שנמשכות לאורך שנים או דורות רבים, כמו מחלוקות בנושאי דת, פילוסופיה ופוליטיקה. ישנן מחלוקות שבהן הצדדים מתפשרים די מהר, כגון ויכוחי ילדים.

מחלוקת בהגות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרקי אבות נעשית הבחנה בין שני סוגי מחלוקות:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו

מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת עניינית, שהעוסקים בה חותרים להגיע לחקר האמת, ועל כן סופה להתקיים, כלומר תוכנה ימשיך להיות רלוונטי גם לאחר שתוכרע ולא יהיה ניתן למנוע ממנה מלהתקיים. מחלוקת שאינה לשם שמים היא מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כח ורצון בשררה, ולכן תוכנה יחדל להיות רלוונטי ברגע שתוכרע, ויישכח מהלב.

התלמוד מתאפיין במחלוקות הרבות המוצגות בו, והן למעשה המאפיין הבולט שלו.

היעדר מחלוקת (כלומר קיומו של קונצנזוס) מוצג בביטוי הארמי "כולי עלמא לא פליגי" - כל העולם אינו חולק.

פסיקת ההלכה במקום של מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסיקת הלכה

ישנם מספר עקרונות המדריכים מי שנתקל במחלוקת פוסקים כיצד לנהוג:

  • "יחיד ורבים הלכה כרבים", כלומר במקרה וישנה מחלוקת בין חכם יחיד לחכמים רבים, בדרך כלל נפסקת הלכה כרבים. כמו כן ישנם תחומים מסוימים בהלכה בהם נפסקת הלכה לעיתים כדעת היחיד כנגד הרבים (לדוגמה בהלכות אבלות), וכן לעיתים מסתמכים על דעת יחיד בשעת הדחק, או במקרים בהם מעורבים שיקולים נוספים להיתר.
  • מאידך 'הלכה כבתראי' - ישנם מקרים של מחלוקת בין פוסקים מאותה סוג תקופה, שבהם מעדיפים את הפוסק האחרון דווקא. לדוגמה, מקובל בהלכה שבמחלוקות בתוך תקופת האמוראים, הלכה כאחרונים.[1]
  • בדין תורה הולכים אחר המחמיר, בדברי חכמים אחר המיקל.

אלו ואלו דברי אלוהים חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף ריבוי המחלוקות בחז"ל ישנה תפיסה ששתי הדעות נכונות. כך נאמר בתלמוד[2]:

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל

הרב דסלר מסביר שבכל נושא יש כמה ממדים של אמת, וכל חכם לפי נקודת מבטו אומר את האמת[3].

כלל זה מתבסס על הבנה שמראש ניתנה התורה באופן שאפשר להסביר אותה בכמה סברות להלן כמה דוגמאות:

  • "דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים"[4].
  • "שבעים פנים לתורה"[5].
  • "ריב"ל אמר ועליהם ככל הדברים וכתיב כל המצוה אשר אנכי וגו' כל ככל דברים הדברים מצווה המצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר[6] יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיב עליו כבר היה לעולמים"[7].

רש"י מסייג כלל זה, ודעתו כאשר ישנה מחלוקת על מסירה, שנחלקו שני אנשים מה אמר רבם - לא נאמר כלל זה, ובוודאי שאחד מהם טועה. ורק במחלוקת של סברה, שבה כל חכם אמר את דעתו, נאמר הכלל "אלו ואלו דברי אלהים חיים"[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השופט מנחם אלון מסביר את עיקרון "הלכתא כבתראי": "אין להבין עקרון זה, כאילו נתמעט על ידו משהו מן ההערצה שייחסו הדורות המאוחרים לדורות הראשונים, אך הערצה זו היה בה כדי להניע את הפוסק המאוחר כדי לעיין בכובד ראש, ביראה ובענוה בהחלטתו, שכן ידע שהוא דן בבעיה שכבר דנו בה הראשונים. אך משהגיע למסקנתו - נפסקה הלכה כדבריו, ולא כדברי הראשונים." מן הספר "המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו", עמ' 235
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב'
  3. ^ מכתב מאליהו חלק ג עמוד 353.
  4. ^ ילקוט שמעוני תהילים סימן תשפ"ג.
  5. ^ במדבר רבה יג טו
  6. ^ מגילת קהלת, פרק א', פסוק י'
  7. ^ ויקרא רבה כב.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ז, עמוד א'.
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.