ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/טיוטות ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/טיוטה:רבי פינחס הכהן לינטופ

**רבי פינחס הכהן לינטופ**
לידה	10 באוקטובר 1851; דווינסק
פטירה	1 ביוני 1924 (בגיל 72); בירז'
מקום קבורה	בירז'
מקום פעילות	ואבולניק, בירז'

רבי פינחס הכהן לינטופ היה רב ליטאי ציוני-דתי, ששימש כרבה של הקהילה החסידית בבירז'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נולד בדווינסק לרב יהודה לייב הכהן לינטופ. בשנת 1876, מונה לרבה של ואבולניק, ליטא. בשנת 1888 נתבקש על ידי החסידים בבירז' לכהן כרב בקהילתם.^[1] תלמידו מנחם מנדל פרידן ציין כי רבי פנחס היה ידוע כ"אחד הרבנים הגדולים של ליטא ... חריף ובקיא בכל אוצר המשפט העברי, הוא ידע כמעט את כל התלמוד בעל פה, הוא למד פילוסופיה ורעיונות מתקדמים, והוא היה אדוק וקנאי."^[2] הרב לינטופ זוהה עם תנועת המזרחי.^[3]

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Slova,_wife_of_Rabbi_Pinchas_HaKohen_Lintup.jpg|ממוזער| סלובה אשת הרב לינטופ]] [[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Movsas.jpg|ממוזער|משפחת מובסס בקרקינובה ב-1938. סלובה לינטופ יושבת שלישית משמאל.]] לרב לינטופ ולאשתו סלובה (לבית קנצפוביץ') נולדו אחד עשר ילדים ששרדו את הלידה. בנו צבי הירש היגר לארצות הברית בשנת 1905, ושינה את שמו להארי סבי לינפילד(אנ').

בתו ליבה, נישאה לבנימין צבי מובסס, שירש את חותנו כרב בבירז'. מאוחר יותר שימש הרב מובסס כרב העיירה קרקינובה עד שנהרג יחד עם משפחתו במהלך השואה. אחת מבנות משפחת מובסס, מרים, הצליחה להימלט, והתיישבה בסופו של דבר בקליבלנד, אוהיו, שם היה בעלה הרב אליעזר לוי ר"מ בישיבת טלז.

בשנת 1924 ביקשו הרב לינטופ ורעייתו לעלות לארץ ישראל, שם התעתד הרב לינטופ לכהן כרבה של המושבה נס ציונה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש עבורם סרטיפיקט מהממשל הבריטי ב־24 במרץ 1924, אך בקשה זו אושרה רק ב־30 ביולי 1924, כחודשיים לאחר פטירתו של הרב לינטופ.

הרב לינטופ נפטר ב־1 ביוני 1924 בבירז' ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור]

בדומה לרבי אברהם יצחק קוק, ניסה הרב לינטופ להפיץ קבלה להמונים.^[4]

מבחינה פילוסופית, לינטופ ביקש לסנתז את בתי המדרש של הרמח"ל, הגאון מווילנה ותורת חב"ד.^[5] הוא האמין כי אין לקחת את הקבלה בכלל, ואת הצימצום בפרט, באופן מילולי בלבד, ובכך העמיד את עצמו בסתירה למקובלים אחרים. פרידן הצהיר כי רבו היה מתנגד ברוחו,^[2] אף שהיה רב הקהילה החסידית בבירז'.

מבחינה מתודולוגית נאמר כי הרב לינטופ החיל את ההלכה ברכות, מה שהכעיס אחרים. עם זאת, כאשר פנו אליו בתלונות על שיטותיו של הרב לינטופ, הגיב הרוגצ'אובר "אם לא הייתי מכיר אותו באופן אישי, הייתי מנדה אותו, אבל אני מכיר את יושרתו וטהרת ליבו ואת הידע הרב שלו בתורה, ויש לו על מי לסמוך אם הוא מקל בהלכה."^[2] עוד האמין בהקלה בנוגע לנוהג הרוחני של גויים ביחס לדבקות בשבע מצוות בני נח. החוקר ד"ר מרק ב. שפירא קובע^[6] כי בפתחי שערים: "הרב לינטופ מבקר את השקפת הרמב"ם, כי בהינתן הכוח היהודים חייבים להכריח לא-יהודים לאמץ את שבע מצוות בני נח". "פקודה זו חלה רק על שבעת העמים שאכלסו את כנען הקדומה, אך אינה חלה על אף לא-יהודי אחר, אפילו לא על החיים בישראל." יתר על כן, "...גויים שאינם מקיימים את חוקי נח... [הם] ללא רבב מכיוון שהם לא יודעים יותר טוב, לאחר שנולדו בתרבויותיהם."^[3]

הרב לינטופ גם הדגיש את החשיבות הממיסה את ההבדלים הכיתתיים שחילקו את העם היהודי בימיו, במיוחד את האיבה המשמעותית בין החסידים למתנגדים. הוא האמין כי הסרת שנאה זו היא תנאי מקדים לבניית בית המקדש ולגאולה השלמה. בילקוט אבני אמונת ישראל ביקש לגשר על הפילוגים בשורות היהודים בין ספרדים לאשכנזים. מוקד ספציפי היה ניסיונו של הרב להסיר את המחיצה בין הבאים בעקבות בעל התניא (האדמו"ר הראשון מליובאוויטש, מנהיג חסידי חב"ד) לבין הגאון מווילנה (מנהיג ה'מתנגדים').

באופן דומה, ביקש להתייחס לתנועת אגודת ישראל העולמית בכנסיה הגדולה בווינה. אף על פי שהכינוס ראוי לציון בהקמת חינוך פורמלי לבנות ובהכרזת הדף היומי, האספה התגלתה כאכזבה גדולה, מכיוון שהיא התפרצה להפללה של הפרדה בפנימיות, כולל התקפות על ידידו הרב קוק.^[7]

הרב לינטופ גם הדגיש בעבודה זו את החשיבות המרכזית של אמונה בחשיבה. אף על פי שהרב לינטופ למד פילוסופיה, הוא הרגיש שרבים יפרשו את החשיבה הפילוסופית ואת השינויים שחוללה המהפכה התעשייתית כממונעים את הצורך באמונה, שלדעתם הם מרכזיים בתכלית ובעצם קיומו של העם היהודי. באשר לאמונה, החוקר ד"ר מארק ב. שפירא מציין כי הרב לינטופ ערער על "השקפת הרמב"ם לפיה מי שטועה בכל הנוגע לעיקרי האמונה גרוע יותר מאפיקורס,"^[3] כפי שציין הרב לינטופ: "השקפה זו זרה מאוד לרוח חכמי התלמוד, שלא ידעו פילוסופיה" ו"...אנשים גדולים יותר מהרמב"ם טעו כשמדובר בעניין ההטמעה של אלוקים."

לבסוף, הרב לינטופ הכריע כי דורו, בניגוד לדורות קודמים, אינו רואה את אלוקות נפשם, את משימתם הדתית ללמוד תורה ואת הצורך להחזיק בקרבת אמונתם היהודית, אלא דאגה לדם וכסף ולמתן פורקן לנטיותיהם הרעות. בחשבונו של עולם^[8] הרב לינטופ מבקש לספק תרופה למה שהוא ראה כמחלה שהובילה לייאוש ולצער יהודי שנגרם עקב התנתקותם של היהודים מאמונתם. מוקד נוסף של הרב לינטופ היה הפחתת הטמעת יהודים בתרבות אירופית שהרחיקה את העם היהודי מלשמור על תורת התורה והספרות היהודית בעיקר. הוא הדגיש זאת ביצירתו מאמר בניין האומה,^[9] ובכל זאת הוא ציין במקביל את התועלת למה שהציע המערב הלא דתי לעמו, כלומר חדשנות שלדעתו תסייע בישועת העם היהודי. הרב לינטופ הציע שיום אחד האומה הקדומה של הישראלים תוקם מחדש באמצעות שימוש בטכנולוגיה מודרנית, בין היתר, לפרסם ולהפיץ כתבים יהודיים שבסופו של דבר יעלו ויאגדו את העם היהודי. הוא האמין שהעם היהודי אמור להיות מומחה לטכנולוגיה מערבית מודרנית בעודו חוזר למלא אחר המסורות היהודיות. הרב לינטופ הציע שזה יהיה אנלוגי לאופן שבו היפנים - עם שהוא ראה כמספר קטן ומבודד מבחינה גאוגרפית ותרבותית מהמערב - מודרניזציה תוך שימוש בטכנולוגיה מערבית, אך עם זאת שמרו על אופיים המזרחי הייחודי במהלך פיתוח האומה ניצח את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905.

ספריו[עריכת קוד מקור]

הרב לינטופ חיבר מספר ספרים ומאמרים מורחבים, שחלקם זמינים בספרייה הלאומית בישראל, כולל:

פתחי שערים, ווילנה, 1881^[6] ספר פרשנות לתלמוד בבלי.
ילקוט אבני אמונת ישראל. פורסם בשנת 1895^[10].
מאמר בניין האומה פורסם בשנת 1906 ובשנת 1908^[9].
חשבונו של עולם, פורסם בשנת 1912^[8].

בשנות המאה ה-21, עובדו חלק ממכתביו של הרב לינטופ ותאולוגית נוספות פורסמו, ובהם:

קנאותה דפינחס^[11] שכתב הרב בצלאל נאור, מתמקד במכתב שכתב הרב לינטופ שטרם פורסם בשנת 1909 לרבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל.
שנות דור ודור (חלק ד)^[12] שנכתב על ידי ראובן דסלר מכיל שני מכתבים משמעותיים מאת הרב לינטופ לרב קוק בערך מהשנים 1907 ו- 1909.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

לינטופ, פינחס בן יהודה לייב, בנין האומה, פיעטרקוב תרסח, באתר היברובוקס
לינטופ, פינחס בן יהודה לייב, חשבונו של עולם, פאלטאווא, באתר היברובוקס
לינטופ, פינחס בן יהודה לייב, ילקוט אבני אמונת ישראל, וורשה תרנה, באתר היברובוקס
לינטופ, פינחס בן יהודה לייב, פתחי שערים, וילנה תרמה, באתר היברובוקס
פינחס בן יהודה ליב הכהן לינטופ, קנאותיה דפנחס, עורך: בצלאל נאור, ניו יורק תשע"ג, באתר אוצר החכמה

אודותיו[עריכת קוד מקור]

בצלאל נאור, ביצירתו, קנאותה דפינחס, קובע כי "הרב לינטופ היה יחיד בכך שהוא היה אחד משלושת המקובלים הליטאיים הגדולים במדינה ההיא בתחילת המאה העשרים: שלמה אלישב, אברהם יצחק הכהן קוק, ופנחס הכהן לינטופ." ^[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

^ Gottlieb, Shmuel N. (1912). Sefer Oholei Shem. Pinsk. p. 23.
^ ¹ ² ³ A Jewish Life on Three Continents: The Memoir of Menachem Mendel Frieden. תורגם ע"י Weissbach, Lee Shai. Stanford University Press. 2013. p. 182.
^ ¹ ² ³ Shapiro, Marc B. (21 בנובמבר 2015). "Maimonides and Prophecy, R. Pinhas Lintop, R. Jose Faur, and More Examples of Censorship". The Seforim Blog. {{cite web}}: (עזרה)
^ Naor, Bezalel, ed. (2013). Kana'uteh de-Pinhas -Description. תורגם ע"י Naor, Bezalel. Orot.com.
^ Naor, Bezalel (2017). Rav Kook: Visionary and Activist. Orot.com.
^ ¹ ² Lintop, Pinchas (1881). Pitchai Shearim. Vilna.
^ Naor, Bezalel (2013). The Psychology of the 'Yitsra de Sin'at Hinam' Part 1. Orot.com.
^ ¹ ² Lintup, Pinchas (1912). Hashvenu Shel Olim. Poltava.
^ ¹ ² Lintup, Pinchas (1908) [1906]. Ma'amar Binyan ha-Umah. Piotrkow.
^ Lintop, Pinchas (1895). Yalkut Avenu Emunat Yisrael. Warsaw: Doverosh Molding Press.
^ Naor, Bezalel, ed. (2013). Kana'uteh De-Pinhas. Spring Valley, New York: Orot, Inc.
^ Dessler, Rabbi Reuven (2013). Shnos Dor Vador. Vol. 4. Brooklyn, New York: ArtScroll Mesorah Publications. pp. 414–437.
^ "Kana'uteh de-Pinhas". Orot (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-07-03.

קטגוריה:ילידי 1851 קטגוריה:נפטרים ב-1924 קטגוריה:פילוסופים של היהדות קטגוריה:פרשני התלמוד קטגוריה:רבני הציונות הדתית קטגוריה:רבנים מקובלים

[1] Gottlieb, Shmuel N. (1912). Sefer Oholei Shem. Pinsk. p. 23.

[:1-2] ¹ ² ³ A Jewish Life on Three Continents: The Memoir of Menachem Mendel Frieden. תורגם ע"י Weissbach, Lee Shai. Stanford University Press. 2013. p. 182.

[:0-3] ¹ ² ³ Shapiro, Marc B. (21 בנובמבר 2015). "Maimonides and Prophecy, R. Pinhas Lintop, R. Jose Faur, and More Examples of Censorship". The Seforim Blog. {{cite web}}: (עזרה)

[4] Naor, Bezalel, ed. (2013). Kana'uteh de-Pinhas -Description. תורגם ע"י Naor, Bezalel. Orot.com.

[5] Naor, Bezalel (2017). Rav Kook: Visionary and Activist. Orot.com.

[:2-6] ¹ ² Lintop, Pinchas (1881). Pitchai Shearim. Vilna.

[7] Naor, Bezalel (2013). The Psychology of the 'Yitsra de Sin'at Hinam' Part 1. Orot.com.

[:4-8] ¹ ² Lintup, Pinchas (1912). Hashvenu Shel Olim. Poltava.

[:5-9] ¹ ² Lintup, Pinchas (1908) [1906]. Ma'amar Binyan ha-Umah. Piotrkow.

[:3-10] Lintop, Pinchas (1895). Yalkut Avenu Emunat Yisrael. Warsaw: Doverosh Molding Press.

[11] Naor, Bezalel, ed. (2013). Kana'uteh De-Pinhas. Spring Valley, New York: Orot, Inc.

[12] Dessler, Rabbi Reuven (2013). Shnos Dor Vador. Vol. 4. Brooklyn, New York: ArtScroll Mesorah Publications. pp. 414–437.

[13] "Kana'uteh de-Pinhas". Orot (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-07-03.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]