ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי אלכסנדר זושא פרידמן

**מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי אלכסנדר זושא פרידמן**
	אין תמונה חופשית
לידה	א' באב ה'תרנ"ז
פטירה	חשון ה'תש"ד (בגיל 46)

הרב אלכסנדר זושא פרידמן (א' באב ה'תרנ"ז, 1897 - ה' - י"ב בחשון^[1] ה'תש"ד, 1943), היה תלמיד חכם, מחנך, מנהיג ציבור ועיתונאי, התפרסם בזכות חיבורו 'מעינה של תורה'.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור]

הרב פרידמן שימש כמזכיר אגודת ישראל בפולין ועורך הביטאון האגודאי הראשון בעברית דגלנו, ואחריו הביטאון "דרכנו". עמד בראש רשת של תלמודי תורה "חורב". כמו כן ייסד סמינר למחנכים חרדיים והיה מרצה בסמינר זה ובסמינרים למורות של בית יעקב. עמדותיו היו ביקורתיות ומתנגדות לציונות ולתנועת המזרחי^[2].

פרסם מספר ספרי לימוד לתלמידים, וזכה לפרסום בעקבות חיבורו הקלאסי על התורה "מעיינה של תורה"^[3].

בתקופת השואה היה נציג היהדות החרדית בהנהגת גטו ורשה ומראשי פעילות העזרה הסוציאלית בגטו.^[4] בגטו עבד גם בבית החרושת שולץ עם שאר רבני הגטו. נרצח בה' בחשוון ה'תש"ד (1943) במחנה השמדה סמוך ללובלין. אשתו ובתו נרצחו שנה קודם לכן בטרבלינקה.

בשנות החמישים הנציחה עיריית בני ברק את זכרו בקריאת סמטה במרכז העיר על שמו - סמטת אלכסנדר. לאחר שרחוב אחר בעיר נקרא על שם אדמו"רי אלכסנדר, הוסב שם הרחוב ל"מעיינה של תורה", על שם ספרו.

מעיינה של תורה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מעינה של תורה

מעיינה של תורה שנכתב על ידי פרידמן הוא אחד הספרים הקלאסיים על חמישה חומשי תורה, בו לוקטו מאות דברי תורה קצרים על פרשת השבוע. הספר נכתב תחילה ביידיש תחת השם "דער תורה קוואל" ויצא לאור לראשונה בוורשה בשנת 1938. הדפסה נוספת נעשתה בשאנגחאי בשנת 1946. בשנת 1956 תורגמה הסדרה לעברית על ידי הסופר מאיר צבי פרוש ויצאה לאור בהוצאת פאר, ומאז נדפסה במהדורות רבות.

המחבר אסף פירושים ורעיונות מחכמי ישראל השייכים לחוגים שונים, ולא רק לזרם החסידי אליו השתייך. בהקדמה מסביר המחבר את הצורך בספר מסוג זה בתקופה של ירידה רוחנית. לדבריו, על ידי כתיבת רעיונות קצרים ומושכים הכתובים בלשון קלה ונוחה להבנה ניתן לקרב את דברי התורה אל המוני העם הטרודים והעסוקים ובמיוחד אל צעירי הדור, שכבר אינם מסוגלים לפתוח בעצמם את הספרים הכתובים ב"לשון הקודש" ו"בסגנון התלמודי העתיק".

"תתעודדנה הרוחות הנכאות מקרני הוד של רעיון יהודי אמיתי. יאורו המוחות מברק חסידי שנון. יתעדנו הלבבות מרעיון מוסרי מעמיק. יתחילו נא בניו הצעירים של הדור לראות שוב את החומש בתור המעין האיתן הנצחי, הנובע חכמת חיים, מוסר, מידות, התחזקות והקרבה למען היהדות. יווכחו נא הכל לראות, כי בתוך חומש זה מצויים כל המקורות והגורמים ליסורנו ושמחותינו, לסבל הגלויות ולתקות הגאולה, ויחזרו הכל להיות בנים נאמנים לעם הספר".

— מעיינה של תורה, הקדמת המחבר