ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/מחזיקי הדת (עיתון)

עיתון "מחזיקי הדת"

מחזיקי הדת היה עיתון שנוסד על ידי שמעון סופר ורבי יהושע רוקח בלמברג בשנת 1879 כתגובת נגד לעיתונות ההשכלה, הקמת העיתון הייתה מהלך מהפכני בחשיבה הציבורית האורתודוקסית בפולין ובגליציה והיא לוותה בביקורת.

העיתון הופיע מאז עד ימי תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914), כאשר בשנת תרס"ד הוא התפלג לשני עיתונים על רקע יריבות פנימית בתנועה. העיתון סיקר את חיי היהדות האורתודוקסית בלבוב (למברג) וגליציה בכלל, ונקט עמדה אורתדוקוסית-שמרנית ואנטי ציונית. בין הכותבים בעיתון היו גם רבנים.

רקע

רבי שמעון סופר נשיא תנועת מחזיקי הדת.
בניו קבעו את מדיניות העיתון בשנותיו הראשונות

בשנת ה'תרכ"ז נוסדה בלבוב תנועה יהודית בשם "שומר ישראל", שהייתה התנועה הפוליטית היהודית הראשונה בשטחי האימפריה האוסטרית. התנועה שמה לה מטרה להילחם בהתבוללות התרבותית של היהודים בחברה הפולנית, אך גם דגלה בשילוב היהודים בחברה. מנהיגיה היו קרובים לחוגי תנועת ההשכלה, ואחת ממטרותיה הייתה הקמת סמינר לרבנים בגליציה. נגד המגמה הזו הקימו עסקנים אורתודוקסיים תנועה נגדית בשם "מחזיקי הדת", בגיבוי של רבים מהמנהיגים הדתיים של יהדות גליציה. מטרת התנועה הייתה לארגן את החיים הקהילתיים של היהדות האורתודוקסית תוך דגש על פעילות פוליטית ותרבותית, בתעמולה נגדית לארגון שומר ישראל.

הקמה

רבי יהושע רוקח, ממייסדי התנועה הבולטים ומיוזמי הקמת העיתון

עם הקמת התנועה נוסד גם העיתון כחלק מרכזי ממלחמתה של התנועה בהשפעה הציבורית של ארגון שומר ישראל, וכתגובה וניסיון להילחם ב"מחדשים". העיתון היה בין הראשונים שיצאו מחוגי האורתודוקסיה. הוצאת העיתון לוותה בביקורת וחשש מצד חלק מהציבור האורתודוקסי דאז, שעדיין ראו בעצם מושג העיתונות מקור לליצנות וקלות ראש. כך למשל מסופר שרבי יהודה אריה ליב אלתר (ה"שפת אמת") הורה להזמין שני עותקים מהעיתון בעקבות בקשתו של רבי יהושע רוקח, אך ציווה לשרוף אותם מיד עם הגיעם לביתו.

העיתון

עד לשנת 1886 הופיע העיתון כדו-ירחון בשם "מחזיקי הדת", ובשנים 1886–1895 הופיע בדרך כלל אחת לשבוע תחת שני שמות שונים: "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" - ככל הנראה משום שהמייסדים לא הצליחו לקבל רישיון מהממשלה האוסטרו-הונגרית להוצאה תדירה של שבועון, או מכיוון שהוצאה לאור של שבועון חויבה בהפקדת סכום של 3,000 כתר אוסטרי לקופת הממשלה.

כל גיליון הכיל שמונה עמודים, ובעמוד הראשי הופיע דרך קבע "אזהרה ובקשה": "לנהוג כבוד בזה המ"ע כמו בכל ספרי הקודש, ושלא לנהוג בהם מנהג חול ח"ו, רק לאספם ולשמרם. וכאשר יתרבו העלים יתנו הקוראים הנכבדים לכרוך אותם".

העורך הראשון היה אברהם גינצלר, יהודי מאוהעל שהתיישב בקרקוב; והמו"ל היה פייבוש עבנר, מדפיס בלבוב. האחים שמחה בונם ושלמה אלכסנדרי סופר, בניו של נשיא התנועה רבי שמעון סופר, היו קובעי המדיניות בשנים הראשונות לקיומו. עורכים נוספים היו גרשם באדער, מיכאל ברוור, ויצחק אבן. בשנים מאוחרות יותר שימשו כעורכים יהושע ליפסקר ויהודה קרונגולד.

בשנותיו הראשונות התמקד העיתון בסקירת חיי הדת בלבוב. במרוצת הזמן החל לעסוק גם בנעשה בעולם, ומדי פעם פורסמו בו פיליטונים, מאמרים פוליטיים ודברי פולמוס בחלק התחתון של הדף, תחת כותרות כגון "משיב כהלכה" או "שאלת חכם אחד מרעהו על דבר חבורה קדושה מחזיקי הדת ותשובתו הרמה". מעת לעת פורסמו גם שירים, כגון שיר ליום חתונה בבית המלוכה בבלגיה, שיר מבדח על המן הרשע, וכן פואמה אודות רדיפות היהודים, כמו כן פורסמו בו בשנים תרנ"ו-תרנ"ז סיפורים היסטוריים שתורגמו מהשבועון החרדי בפרנקפורט "דער איזראעליט".

כותבי העיתון לא הזדהו בדרך כלל בשמם, וחתמו בראשי תיבות, אם כי לאורך השנים חתמו יותר ויותר כותבים בשמם המלא. עם הכותבים שהרבו לכתוב בעיתון נמנו משה אריה ליב הארמעלין (בכינויו מאל"ה, 1893-1826), מיכאל בראוור, יצחק אבן, נפתלי הירץ גולדנשטרן, העיתונאי מרדכי וייסמן-חיות (בכינויו מו"ח, 1831-1914). גם רבי יקותיאל אריה קמלהאר ורבי אליעזר סג"ל מישל כתבו מאמרים בביטאון.

העיתון היה נפוץ בחוגי היהדות השמרנית בגליציה ואף מחוצה לה, גם רבנים ואדמו"רים חשובים הזכירוהו בספריהם, או הגיבו לדברים שנכתבו בו, והתערבו בתכניו.

הפילוג

עוד בשנת תרמ"ג – ככל הנראה על רקע פטירת אביו ניסה שמחה בונם סופר להוביל רפורמה בעיתון, היוזזמה נתקלה בהתנגדות מצד ההנהלה בלבוב, והוא הקים עיתון חדש בשם קול מחזיקי הדת בקרקוב, לבסוף התפשרו שני הצדדים לאחר דין תורה בו נקבע שסופר ידפיס את העיתון בקרקוב, וגינצלר יהיה העורך בלמברג.

בשנת ה'תרס"ד (1906) התפלג העיתון לשני עיתונים "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" על רקע יריבות בין שני פלגים בתנועה, בעוד "מחזיקי הדת" נותר נאמן לקו הרשמי של הארגון, הרבה מתחרהו "קול מחזיקי הדת" למתוח ביקורת על התנהלות התנועה וראשיה. שני העיתונים נקטו קו של התנגדות קשה לציונות.

שני העיתונים פסקו להופיע במלחמת העולם הראשונה, והוצאתם לאור לא התחדשה גם לאחריה (בתקופה זו כבר החלה אגודת ישראל להוציא לאור עיתון אורתודוקסי מפלגתי). בשנת 2011 הועלו רוב גליונות העיתון לאתר עיתונות יהודית היסטורית.

מספר כתבי עת נוספים יצאו בשם זה, בהם הירחון "קול מחזיקי הדת" שיצא בירושלים על ידי חסידות בעלזא בשנים תשל"ח-תשל"ט. הירחון יצא בפורמט של מגזין עבה, וכלל חמישה גיליונות. המשכו בירחון "המחנה החרדי".

קישורים חיצוניים

• מחזיקי הדת באתר הספרייה הלאומית
• קול מחזיקי הדת באתר הספרייה הלאומית
• עמוד העיתון, באתר עיתונות יהודית היסטורית - גרסה בת חיפוש בכל טקסט העיתון
• מערכות ישראל למען חומר קריאה כשרה. חלק א' - מאורי הגולה מייסדים חברות "מחזיקי הדת" וגיליון "מחזיקי הדת", לרגל גיליון "העדה" ה"אלף וחמש מאות"
• מנחם קרן-קרץ, שקיעת האורתודוקסיה בגליציה במפנה המאה העשרים בראי העיתונים קול מחזיקי הדת ומחזיקי הדת החרדיים.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית זאב זוהר, "די מחזיקי הדת און איר צייטונג", בתוך: כתב עת דאס אידישע ווארט (עורך: יוסף פרידנזון), ניו יורק תשכ"ה, גליון 100, עמ' 16–14, באתר אוצר החכמה.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב נפתלי ברוינפעלד, די צייטונג קול מחזיקי הדת", בתוך: כתב עת דאס אידישע ווארט (עורך: יוסף פרידנזון), ניו יורק תשכ"ה, גליון 100, עמ' 16, באתר אוצר החכמה.
• מנחם גינוסר, צעדים ראשונים של חלוצת העיתונות האורתודוקסית בגליציה: עיתון 'מחזיקי הדת' יוצא לדרך, באתר "עד הנה".

הערות שוליים

קטגוריה:עיתונות חרדית קטגוריה:עיתונות בעברית קטגוריה:יהדות מזרח אירופה קטגוריה:חסידות בעלז