ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/משה הרועה והגדי
משה הרועה והגדי הוא מדרש על המילים הפותחות את פרק ג' בספר שמות: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה"[1]. המדרש מסביר את הסיבה שבגינה נבחר משה להנהיג את עם ישראל וקושר זאת להתנהגותו כרועה צאן ולמידת החמלה שגילה כלפי עדרו.
סיפור האגדה[עריכת קוד מקור]
| ” | אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה! הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כָּךְ, חַיֶּיךָ - אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל. הָוֵי: "וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה". | “ |
– תבנית:מדרש. | ||
המדרש מתאר סיפור המתרחש בתקופה שבה היה משה רועה צאן במדין, לפני שאלוהים התגלה אליו בפעם הראשונה. על פי הסיפור, בעוד משה שומר על עדר הצאן של יתרו, בורח גדי אחד מן העדר ומגיע לחָסוּת[2], שם הוא מוצא בריכת מים. משה, ששם לב כי הגדי ברח, רץ אחריו ומוצא אותו שותה מים מן הבריכה. הוא אינו כועס על הגדי אלא מגלה כלפי רחמים. משה רואה כי הגדי עייף מהריצה, ועל כן מחליט לשאת אותו על כתפיו חזרה למקום המרעה של העדר. בעקבות האירוע, מחליט הקדוש ברוך הוא כי משה מתאים להנהיג את עם ישראל.
הרחבות[עריכת קוד מקור]
יש שכתבו כי ריצתו של משה אחר הגדי הייתה אחר שהניח כי קיימת לבריחת הגדי סיבה הראויה לבדיקה, ועל כן הלך אחריו[3]. כך גם מצוינת חמלתו של משה שאמר לגדי כי אילו היה יודע שצמא הוא, היה נוטל אותו על כתפו אל מקור המים[3].
פירושים והיבטים[עריכת קוד מקור]
המדרש נותן למילים המקראיות "ומשה היה רועה" משמעות נוספת מעבר לתיאור העובדתי של מעשיו, כביטוי המאפיין את אישיותו של משה.
אישים בולטים ומנהיגים נוספים בישראל היו בשלב מוקדם יותר רועי צאן, כמו אברהם, דוד[4], הנביא עמוס[5], רבי עקיבא ואחרים. המדרש מציין כי ה' בודק את הצדיקים במרעה צאן, ועל פי זה הם נמדדים ביכולתם להנהיג את העם[6]. מקורות רבים מדגישים את הדמיון בין טיפול והובלה של עדרי צאן לבין הנהגה של בני אדם. המדרש על משה והגדי מדגיש את האכפתיות והדאגה לצרכים של כל אחד ואחת בקבוצה, בפרט החלשים ביותר, כתכונות שהופכות אדם למנהיג. ואולם הדגש אינו רק על יכולתו של משה לחוש אמפתיה לסבלו של האחר, אלא גם לנקוט פעולה ממשית.[7]
מצורת התייחסותו של משה לגדי שסרח וברח מהעדר, יש המציינים תכונה נוספת הנדרשת למנהיג: ”כשאדם מתריס כנגדו ומייגעו, ימצא לו זכות תולה וירחם עליו”[8].
את הפסוק ”כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל”[9], שמתאר את אופן הנהגתו של ה' לעתיד לבוא, יש שביארו על רקע הסיפור של משה והגדי[10].
עיבודים ספרותיים[עריכת קוד מקור]
- המדרש "משה הרועה והגדי" מובא בשינויים קלים בספר האגדה של ביאליק ורבניצקי.
- עיבוד למדרש מאת אפרים סידון עם איורים של דני קרמן יצא ביזמת "ספריית פיג'מה" בהוצאת כתר.[11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'
- ^ בדפוס וילנה נכתב חסית ובדפוסים אחרים חסוח. זוהי מילה יחידאית שפירושה סתום. מילון בן יהודה פירש (על סמך מילה דומה בערבית) כי הכוונה היא ל"מקום אדמת חול שניתן למצוא בו מים". מילון אבן-שושן משער, כי הכוונה לגיא או ערוץ. מפרשים אחרים העריכו, כי הכוונה היא למקום מחסה, גדר קטנה או מין של ירק שגדל על המים.
- ^ 1 2 רבי משה אלשיך, אלשיך, על ספר ישעיהו, פרק מ', פסוק י"א.
- ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א–י"ט
- ^ ספר עמוס, פרק א', פסוק א' וכן פרק ז', פסוק ט"ו
- ^ ראו תבנית:מדרש. ראו גם הרב פנחס זביחי, שו"ת עטרת פז חלק א', כרך ג' - אבן העזר, הקדמה, הערה ד', ד"ה ונראה.
- ^ ד"ר רות וולף, בחינת מנהיגותו של משה כדגם למנהיגות רצויה, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- ^ רבי אליעזר פאפו, פלא יועץ, ערך רועה.
- ^ ספר ישעיהו, פרק מ', פסוק י"א.
- ^ רבי משה אלשיך, אלשיך, על ספר ישעיהו, פרק מ', פסוק י"א. ראו גם אצל רבי אליעזר פאפו, פלא יועץ, ערך רועה.
- ^ על הספר באתר ספריית פיג'מה