יתרו
 | |
| צאצאים |
צפורה  |
|---|---|
| עיסוק |
כהן דת, רועה צאן, נביאי האסלאם |
  | |
יִתְרוֹ (בערבית -شعيب שועייב) הוא דמות מקראית, כהן מדין ואביה של צפורה, אשת משה רבנו. בספר שמות נקרא גם בשם "רעואל"[1] אולם בפרק שאחריו הוא נקרא "יתרו"[2]. על שמו נקראה פרשת יתרו. בספר במדבר הוא נזכר גם (בשם "רעואל") כאביו של חובב[3]. הנביא שועיב, המזוהה עם יתרו, ידוע גם בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית. בנוסף, הוא גם הוכרז כאב הקדמון של כל הדרוזים[4]
יתרו במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ספר שמות, כאשר משה ברח בצעירותו מבית פרעה הוא הגיע לארץ מדין ושם פגש את בנותיו של יתרו, כהן מדין. הוא מצא מקלט בביתו, רעה את צאנו ולבסוף אף נשא את צפורה בתו לאישה[5].
כאשר בני ישראל הגיעו להר סיני אחרי יציאת מצרים הצטרף אליהם יתרו[6]. לפי פירוש רש"י לתורה הוא הגיע בעקבות נס קריעת ים סוף ומלחמת עמלק[7]. הוא ראה את העומס שהוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, והציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו.
המדרש[8] אומר שיתרו הוא חובב חותן משה. המדרש מוסיף שאחרי שיתרו יעץ למשה למנות שופטים הוא שב אל ארצו ואל משפחתו לגייר אותה ואז הצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים. בספר במדבר[3] ביקש משה מחובב, שלדעה זו הוא יתרו, שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, ואכן אנו מוצאים את צאצאי חובב הקרואים שבט הקיני בספר שופטים ביניהם את יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא[9].
באגדה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדרש[10] ישנה דעה שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני.
אמנם כבר בחז"ל דעה זו לא מוחלטת כאשר הספרי סובר שרעואל הוא אבי יתרו, ומה שכתוב ויבאו אל רעואל אביהן הכוונה לסבם[11].
חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה[12], הכיר לבסוף באלהי ישראל. הם משבחים אותו גם על כך שברח בתגובה לעצת פרעה לשעבד את בני ישראל, בניגוד לבלעם שיעץ לשעבד ולאיוב ששתק[13].
לעומת זאת, נטען בספר גליא רזא כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית. גישה זו אינה יחידאית שכן פרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.
שמותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן מספר מחלוקות בנוגע לשמותיו של חותן משה. בספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט מופיע הפסוק "לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה". אף על פי שבספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ז נאמר "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת" ולא מופיע אף ילד. בהמשך רעואל הופך לחותן משה בפסוק כ"א: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה." הבעיה היא שבעברית המקראית ישנה מילה אחת בלבד לאבי הכלה ואחי הכלה (חותן, המילה גיס הופיעה מאוחר יותר) למעשה, נראה כאילו לדמות המקראית הזו ישנם שני שמות שמיוחסים אליה (ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט), שקורא לחובב בנו של רעואל חתן משה, נראה כאילו רעואל ויתרו הם אותו אדם, וחובב הוא גיסו של משה. ברם, העניין כולו עדיין נידון בקרב התאולוגים וחוקרי המקרא.
יתרו במסורת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתרו הוא שועייב (شعيب), נביא הדרוזים. דמותו, כפי שהיא מופיעה במסורת הדרוזית, מושפעת ככל הנראה מדמותו במקורות היהודים, שם הוא מזוהה ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה ולא בכתובים ובנביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בהם.
סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.
אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. הסיבה לכך היא מסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד.
הדרוזים חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.
יתרו במסורת המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועייב (شعيب, "זה שמראה את דרך הישר"). הוא מוזכר בקוראן בסך הכל 11 פעמים. שועייב הוא נביא נערץ באסלאם, ומשויכים לו מעשים רבים שלא מוזכרים בתנ"ך. לפי האמונה, שועייב חי אחרי אברהם ונשלח כנביא לקהילת המדיינים אשר ידועה גם בשם "אנשי העץ", מכיוון שהם נהגו להעריץ עץ גדול. שועייב הצהיר את הדת המוסלמית והזהיר את המדיינים שיפסיקו את דרכי המרמה בהם נהגו. לאחר שלא חזרו בתשובה, אלוהים הרס את הקהילה[14].
שועייב מוכר בידי מוסלמים בתור אחד מהנביאים הערבים היחידים שמוזכרים בשמם בקוראן, השאר הם צאלח, הוד ומוחמד. נאמר כי הוא היה ידוע בידי המוסלמים הראשונים בתור "המטיף הרהוט בין הנביאים"[15], מכיוון שכך היה, לפי המסורת, לשועייב הוענק כישרון וצחות לשון בשפתו[16]. הקוראן מציין כי שועייב נשלח על ידי האלוהים כנביא לאנשים שחיים ממזרח להר סיני - המדיינים. אנשי אותה אדמה היו לכאורה ידועים לשמצה בשל חוסר כנותם, רמאותם ובשל שעבדו אלילים. משימתו העיקרית של שועייב הייתה בעיקר החזרתם של אנשי מדין לדרך האלוהים ולאסור עליהם מלעבוד אלילים. כמו כן, נאמר כי שועייב גם אמר לבני עמו שיפסיקו להתנהג בדרך הרמאית אשר בה נהגו להתנהג בחיי היומיום שלהם[17]. על אף שניבא והטיף לאורך תקופה ממושכת, המדיינים סירבו להקשיב לו, אך שועייב נשאר איתן. הוא הזהיר את המדיניים שבורותם תוביל להשמדתה של מדין והביא דוגמאות מנביאים קודמים כמו נוח, הוד, סלאח ולוט, שעמיהם הושמדו בידי האלוהים[18]. אנשי מדיין התגרו בשועייב והקניטוהו שלולא הגיע ממשפחה מכובדת כמו שלו, כבר מזמן היו סוקלים אותו באבנים. שועייב השיב "האם משפחתי משפיעה על שיקולכם יותר מאשר אלוהים?". לאחר שלא חזרו בתשובה, נהרגו בידי רעידת אדמה חזקה, אך הקוראן מציין ששועייב ותומכיו ניצלו מהאסון[19].
בחקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ההשערה המדיינית-קינית בחקר המקרא, מייצג יתרו את זכרה של קבוצה אתנית מדיינית או אדומית, אשר הביאה את האמונה באלוהות ששמה יהוה לעם ישראל. במסגרת ההשערה הוצע שבמקורות קדומים למקרא היה יתרו כוהן ה', אשר לימד את חתנו משה לעבוד את ה'. לפי ההשערה תואר יתרו במקורות אלו כאב המייסד של שבט הקיני[20].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יתרו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יתרו כמכונן מערכת המשפט בישראל (אורכב 06.08.2014 בארכיון Wayback Machine), מאת ד"ר יאיר ברקאי
- יתרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יתרו (חותן משה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ח
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'. על פי פירוש רש"י לתורה ייתכן שרעואל היה אבי יתרו. ומה שכתוב "ותבאונה אל רעואל אביהן" (פרק ב, פסוק יח) הוא לפי שפעמים הילדים קורים לסבם בשם אבא. ראה גם בספרי, על פרשת בהעלותך עח.
- ^ 1 2 ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט. וראה בהערה מס' 2.
- ^ שמעון אביבי, קווי דמיון טקסטואליים ואחרים בין בני קיני בתנ"ך לבין המסורת הדרוזית, אופקים בגאוגרפיה, גיליון 76, 2010, עמ' 68 - 91, באתר JSTOR
- ^ ספר שמות, פרק ב'-פרק ג'
- ^ ספר שמות, פרק י"ח
- ^ פירוש רש"י לתורה שמות, פרשת יתרו, פרק יח, פסוק א: "ומה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. וראה גם בתלמוד בבלי, מסכת זבחים דף קטז, עמוד ב.
- ^ מדרש תנחומא, חומש שמות, סימן ד: "וישמע יתרו".
- ^ ספר שופטים, פרק ד'
- ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן ד, דיבור המתחיל "וישמע יתרו"
- ^ ראה גם פירוש רש"י לתורה, ספר שמות, פרשת יתרו, פרק י"ח, פסוק א'.
- ^ שמות רבה כז, ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד א'.
- ^ קוראן, 7:85-91
- ^ קוראן, 26:189
- ^ אבו קדיר, Qisas Al-Anbiya עמוד 220
- ^ קוראן, 7:85
- ^ קוראן, 11:89
- ^ קוראן, 11:91-94
- ^ Blenkinsopp, J. (2008). The Midianite-Kenite Hypothesis Revisited and the Origins of Judah. Journal for the Study of the Old Testament, 33(2), 131-153.