ז'ואאו גולאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ז'ואו גולאר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'ואאו גולאר

ז'ואאו בלקיור מרקס גוּלארפורטוגזית: João Belchior Marques Goulart‏;1 במרץ 1918 - 6 בדצמבר 1976), מוכר גם בכינוי "ז'אנְגוֹ", היה נשיא ברזיל בין השנים 1961–1964.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולאר היה בן למשפחת חוואים ברזילאית אמידה ממדינת ריו גראנדי דו סול. לאחר לימודי משפטים בפורטו אלגרה, נבחר בשנת 1946 לפרלמנט של מדינת ריו גראנדי דו סול במסגרת מפלגת העבודה הברזילאית. לאחר מכן היה שר המשפטים והפנים. למרות היותו מהמעמד העשיר, שנחשב לאחד העשירים המופלגים ביותר בברזיל[1], היה פופולרי בעיני ההמונים והתחבר עם האיגודים המקצועיים. ב-1953, בעת שהשמאל פרש מהממשלה, נתמנה על ידי הנשיא ז'טוליו ורגאס לתפקיד שר העבודה, התעשייה והמסחר, אשר חיפש מועמד מתאים למצוא חן בעיני המעמדות הנמוכים. גולאר ניצל את ההזדמנות והעלה את שכר המינימום במאה אחוזים[2]. נאומיו של גולאר העלו עליו את זעם הצבא שהכריח את ורגאס לפטר אותו בפברואר 1954. לאחר פיטוריו יצא למסע ברחבי ברזיל בו נאם בפני ההמונים "נאומים חוצבי להבות אש" למען האדם הפשוט[3].

לקראת הבחירות לנשיאות ברזיל ב-3 באוקטובר 1955, שהתקיימו שנה לאחר התאבדותו המאולצת של ז'טוליו ורגאס, הגיע גולאר להסכם על ריצה משותפת לנשיאות עם ז'וסלינו קוביצ'ק, ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. על פי ההסכם, קוביצ'יק היה מועמד לנשיאות וגולאר לסגנו[4]. ניצחונו של קוביצ'יק בבחירות נתקבלה במורת רוח בצבא, בין השאר בגלל שגולאר היה סגנו[5], אולם למרות זאת קוביצ'יק וגולאר נכנסו לתפקידים ב-31 בינואר 1956[6].

בבחירות לנשיאות ברזיל בשנת 1960, שעל פי חוקת ברזיל נאסר על הנשיא המכהן להתמודד בהם, גבר מועמד האופוזיציה, ז'אניו קואדרוס, על מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהחליף את קוביצ'יק. לעומת זאת, גולאר נבחר שוב לתפקיד סגן הנשיא[7]. ב-25 באוגוסט 1961, בעת שגולאר היה בביקור במזרח הרחוק, קואדרוס התפטר מתפקידו ועל פי החוקה היה על גולאר להתמנות לנשיא[8]. אנשי הימין בקשו למנוע את מינויו של גולאר השמאלי לנשיא והציעו לשנות את החוקה, כדי לאפשר לפרלמנט למנות מועמד אחר[9]. בקרב ראשי הצבא נשמעו קולות שהודיעו שלא יאפשרו את העברת השלטון לידי גולאר[10]. כפשרה בין תומכי גולאר למתנגדיו, שונתה החוקה כך שבמקום משטר נשיאותי, שבראשו נשיא בעל סמכויות, ימונה ראש ממשלה שיחזיק בסמכויות השלטון[11]. ב-7 בסטמבר 1961 הושבע גולאר לנשיא. הוא מיד הצהיר כי יעביר להכרעה במשאל עם את שאלת סמכויות הנשיא[12].

תחילה מינה גולאר את טנקרדו נווס, איש המרכז המתון, לראש ממשלה[13]. אולם לאחר שביוני 1962 התפטר נווס, הציג גולאר את סאנטיאגו דאנטאס, איש מפלגת העבודה השמאלית, כמועמדו לראשות הממשלה[14]. לאחר שהפרלמנט סירב לאשר את המינוי הציג גולאר את מורה אנדראדה, איש המרכז ממפלגת הסוציאל-דמוקרטים, כמועמד לראשות הממשלה[15]. אולם לאחר שהרכיב ממשלה ימנית מדי לטעמו של גולאר, סירב גולאר לאשר את ממשלתו ואנדראדה התפטר[16]. האיגודים המקצועיים ארגנו שביתה בתמיכה בגולאר, שהתדרדרה למהומות[17]. ב-10 ביולי 1962 אישר הפרלמנט את מועמדותו של פרנציסקו ברוקאדה דה רושה לראשות הממשלה[18][19] וב-14 ביולי 1962 אושרה ממשלתו[20]. הממשלה שרדה פחות מחודשיים והתפטרה[21], לאחר שהממשלה סירבה להביא את הדרישה למשאל עם לפרלמנט[22]. בלחץ שביתה של תומכי גולאר העביר הפרלמנט תיקון לחוקה שאישר לנשיא להקים ממשלה זמנית ללא אישור הפרלמנט וכן קבע מועד למשאל עם על המשטר הפרלמנטרי בינואר 1963. גולאר מינה אז את דה לימה, איש שמאל שזכה לאמונו המלא, לראש ממשלה[23]. בספטמבר 1962 חוקק חוק, בתמיכתו של גולאר, המגביל את הרווחים של משקיעי חוץ. החוק הביא להתפטרותו של שר האוצר שחשש מהשלכותיו על השקעות נוספות של משקיעי חוץ[24].

ב-6 בינואר 1963 התקיים משאל עם שאישר את ביטול השינוי בחוקה שהעביר את סמכויות הנשיא לראש הממשלה[25], וב-24 בינואר הקים גולאר ממשלה חדשה בהתאם למשטר הנשיאותי[26].

בפברואר 1964 חתם גולאר על צו המכפיל את שכר המינימום בברזיל[27]. במרץ 1964 הוציא גולאר צו המורה על הלאמת בתי הזיקוק הפרטיים[28] והפקעת קרקעות לא מעובדות וחלוקתם למחוסרי קרקע[29]. גולאר דרש מהפרלמנט לשונות את החוקה כדי להרחיב את מעגל בעלי זכות הבחירה, ולאפשר לנשיא להתמודד על כהונה נוספת[30].

ב-31 במרץ 1964 הודח גולאר בהפיכה צבאית[31], בלתי אלימה[32], בטענה שהוא מנסה להשליט דיקטטורה קומוניסטית על ברזיל[33]. נטען כנגדו שהוא משמש כבובה של גיסו אשר נמנה עם השמאל הרדיקלי, לאונל בריזולה (Leonel Brizola).

בנוסף, נטען כנגדו שהוא אחראי לאינפלציה הגבוהה ממנה סבלה ברזיל. להפיכה חברו אנשי צבא, בעלי ההון ואנשי קונגרס אשר גולאר קיצץ בסמכויותיהם. בתחילה, נמלט גולאר לריו גראנדי דו סול וניסה משם לארגן התנגדות להפיכה. אולם משהתברר שהחלק של הצבא שתמך בו בתחילה נטש אותו, הוא ברח לאורוגוואי[34]. שלטונות ברזיל האשימו את גולאר כמי שצבר שטח קרקעות עצום בעוד הוא מפקיע אדמות לאחרים במסגרת הרפורמות שלו[35]. בתגובה טען גולאר שבתקופת כהונתו כנשיא לא צבר כל רכוש וכי הוא מוכן למכור בדולר אחד את כל הרכוש שצבר בתקופת כהונתו[36].

במונטווידאו, הוא עסק בניהול עסקים חקלאיים וייעץ בנושאי מדיניות חוץ לשליטי ארגנטינה. הוא נפטר בשנת 1976 במרסדס בארגנטינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'ואאו גולאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ. נחומי, פ.ט.ב. המפלגה שיש בה הכל-בכל-מכל-כל, על המשמר, 7 ביולי 1958
  2. ^ גולארט וניווס מנהיגיה של בראזיל, הצופה, 27 באוקטובר 1961
  3. ^ האל אינו עוד ברזיליאני, חרות, 21 במאי 1954
  4. ^ הפיכה מונעת בבראזיל?, על המשמר, 13 בנובמבר 1955
    ל. נחמן, המרד דועך בבראזיל, למרחב, 26 בפברואר 1956
  5. ^ הודח מפקד צבא בראזיל, מעריב, 19 באוקטובר 1955
  6. ^ הושבע נשיא ברזיל, דבר, 1 בפברואר 1956
  7. ^ מועמד האופוזיציה בראש בבחירות בברזיל, דבר, 7 באוקטובר 1960
  8. ^ נשיא בראזיל התפטר באופן פתאומי, חרות, 27 באוגוסט 1961
  9. ^ הצבא בבראזיל יתנגד להשבעת םגן הנשיא גולאר לתפקיד הנשיא, דבר, 28 באוגוסט 1961
  10. ^ נשיא בראזיל בפועל נטל לידיו את השלטון, דבר, 29 באוגוסט 1961
  11. ^ גולאר הסכים לשינויים בחוקה השוללים ממנו סמכויות השלטון, הבוקר, 3 בספטמבר 1961
  12. ^ גולאר הושבע לנשיא בראזיל, הצופה, 8 בספטמבר 1961
  13. ^ נבחר ראש ממשלת בראזיל, קול העם, 10 בספטמבר 1961
  14. ^ דאנטוס - ראש הממשלה מיועד של בראזיל, למרחב, 21 ביוני 1962
    סאנטיאגו דאנטאס ירכיב ממשלה חדשה בבראזיל, דבר, 28 ביוני 1962
  15. ^ שיחות להרכבת ממשלה בבראזיל, דבר, 1 ביולי 1962
  16. ^ נשיא בראזיל סירב לאשר הרכב־ממשלה ימני, קול העם, 5 ביולי 1962
  17. ^ מהומות דמים בבראזיל, הצופה, 6 ביולי 1962
  18. ^ מועמד חדש לתפקיד ראש ממשלת בראזיל, דבר, 10 ביולי 1962
  19. ^ הקונגרס בברזיל אישר מינויו של ראש ממשלה, חרות, 11 ביולי 1962
  20. ^ הפרלמנט בברזיל אישר הרכב הממשלה, חרות, 15 ביולי 1962
  21. ^ ממשלת בראזיל הגישה התפטרותה, הצופה, 14 בספטמבר 1962
  22. ^ חיים יערי, גולאר חותר להחזיר את משטר הנשיאות בבראזיל , דבר, 17 בספטמבר 1962
  23. ^ חוסל המשבר בבראזיל; ה. לימא ראש ממשלה, חרות, 16 בספטמבר 1962
  24. ^ הוגבלו ריווחי משקיעים זרים בישראל, חרות, 5 בספטמבר 1962
  25. ^ נצחון יחסי לנשיא בראזיל, על המשמר, 8 בינואר 1963
  26. ^ ממשלה חדשה בבראזיל, על המשמר, 25 בינואר 1963
  27. ^ הוכפל שכר המינימום בבראזיל, קול העם, 25 בפברואר 1964
  28. ^ בוטלה הלאמת בתי־הזיקוק בבראזיל, קול העם, 12 ביולי 1965
  29. ^ סערה בעקבות חתימה, על המשמר, 16 במרץ 1964
  30. ^ מהומות דמים בבראזיל, הצופה, 22 במרץ 1964
  31. ^ חלק מצבא בראזיל התמרד נגד שלטון הנשיא גולאר, דבר, 2 באפריל 1964
  32. ^ משטר ימני הוקם בבראזיל, דבר, 5 באפריל 1964
  33. ^ יוסף כרוסט, נםעתי בעקבותיו של ז'אן גולאר, חרות, 17 באפריל 1964
  34. ^ גולאר נמלט: הושבע נשיא חדש: מעצרים המוניים ברחבי בראזיל, על המשמר, 5 באפריל 1964
  35. ^ "גולאר צבר לעצמו נכסי קרקע בברויל בגודל חמישית משטחה של בלגיה", חרות, 15 במאי 1964
  36. ^ גולאר מוכן למכור את רכושו בדולאר, הבוקר, 19 במאי 1964