יואב גינאי

יואב גינאי
לידה	27 במרץ 1959 (בן 64); ירושלים
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת ניו יורק; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת בר-אילן ;
פרסים והוקרה	אקו"ם
קישורים חיצוניים
פייסבוק	yoav.ginai

יואב גינאי (נולד ב-27 במרץ 1959) הוא שדרן רדיו וטלוויזיה, פזמונאי, חוקר תרבות, מנחה, עורך ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים כבן למשפחה בת 15 דורות בעיר, למשפחה ששורשיה בגירוש ספרד. סבו של אביו, בן ציון גיני, היה מהנדס העיר הראשון של ירושלים ויפו. בילדותו השתתף ככתב וכשחקן בתוכניות הנוער של קול ישראל.

כנער וכחייל, ערך והגיש גינאי עשרות תוכניות רדיו, בהן: "חתול בשק", "רדיו עשרה", שבמסגרתה הכשיר בני נוער שרבים מהם הפכו בעתיד לאנשי תקשורת, "כל צבעי הרשת", "טיסה לילית" ו"הכל דיבורים".

גינאי הוא בוגר אוניברסיטת בר-אילן במדעי החברה ותקשורת. כמו כן, למד תקשורת באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת ניו יורק.

בשנת 1995, הקים יחד עם אשת הרדיו טל השילוני את תחנת הרדיו 88FM, אותה גם ניהל וערך מיום הקמתה ועד שנת 2007. במקביל, ייסד וניהל את דסק התרבות של רשת ב' (2001–2007).

ייסד וניהל את רשת 88FM ב"קול ישראל" (1995–2007). שימש כמנהל מחלקת התרבות והבידור בערוץ הראשון (2007–2012) וכמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון (2012–2017).

ערך והגיש את מגזין שישי בבוקר לתרבות ובידור, "מה יהיה" ברשת ב' (1989–2017). בפברואר 2018, עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.

משנת 2020, החל בגלי צה"ל בשידור הסדרה "תחנה בזמן", בה אירח עשרות מכוכבי התחנה לאורך 70 שנה וכן תוכניות לזכרם של מיכל ניב, אורי לוטן ואלי ישראלי.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, גינאי ערך והנחה תוכניות רבות, בהן: "עד פופ", "בלה בלה", "יוצאים קבוע" ו"משב רוח". בשנים 2007–2017, שימש, לסירוגין, כראש משלחת ישראל לאירוויזיון.

לרגל ציון ארבעים שנה לטלוויזיה הישראלית, ערך והנחה את סדרת תוכניות הנוסטלגיה "ניקוי הראש הוא הכרחי". בין פרקי הסדרה, אשר שילבו קטעי ארכיון ממחלקת הבידור של הערוץ הראשון, לצד ראיונות שערך גינאי עם המשתתפים בהם, הופנה זרקור ל"תוכניות הבידור הגדולות", "הרגעים הגדולים של תוכניות הסטנד אפ", "הפקות הדרמה הגדולות", אהוד מנור, "הלהקות הצבאיות", "הפסטיבלים", "במזל כוכב" ו"ממזרח תזרח השמש" (ארבעים שנות זמר מזרחי).

כמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון, יזם את תוכנית הסאטירה "היהודים באים", הסדרה ההיסטורית לתולדות ארץ ישראל "והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל", הסדרה התיעודית על תולדות הקולנוע הישראלי "חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי", "מקום בצמרת", סדרת הדרמה "משפחה טובה" ועוד.

בשנת 2020, החל בהפקת "שטח פרטי" - סדרת ראיונות רשת המתעדים משוררים ומוזיקאים, בהם: רועי חסן, ירון גוטפריד, דורית רביניאן, ניר ברעם, שלומי חתוכה, עמיקם קימלמן, סיון בסקין, רוני סומק, אסתר שמיר, טל ניצן, שחר-מריו מרדכי, ינעם ליף ועוד.

"לגעת ברוח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית זו, שהחלה בערוץ 33 ושודרה במקביל בערוץ הראשון תיעד גינאי לאורך 15 שנים (2017-2002) ו - 250 תוכניות, אושיות מכלל תחומי התרבות והבידור בישראל, ביניהם: נתן יונתן, נחום היימן, אהוד מנור, חיים חפר, מנחם גולן, רבקה מיכאלי, צדי צרפתי, יהושע סובול, מאיר ויזלטיר, רוני סומק, יפה ירקוני, אורי אבנרי, עמוס קינן, דן אלמגור, עלי מוהר, חנה מרון, עוזי חיטמן, נורית הירש, רות סירקיס, יזהר אשדות, אמנון שמוש, אביהו מדינה, אורנה פורת, סנדרה שדה, יוסי גרבר, רבקה זוהר, ירדנה ארזי, עדנה לב, עדנה גורן, יורם טהרלב, חיים גורי, אילנית, דוד רובינגר, נעמי רגן, נתן זך, ג'ו עמר, חיים באר, זאב רווח, אסתרית בלצן, אבי טולדנו, חני נחמיאס, דני ליטני, ישראל יצחקי ועוד.

הסדרה נרכשה במלואה על ידי אוניברסיטת הרווארד^[1].

הנחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינאי הוא עורך, מרצה ומנחה של אירועי תרבות ומוזיקה רבים. בין המופעים הגדולים שהנחה: "היא כולה שיר אהבה" - מסע אל זמרות הנשמה הגדולות.

בשנת 2021, החל לערוך ולהנחות בתיאטרון הלאומי "הבימה" את סדרת המופעים "גיבורי תרבות" המוקדשת בכל פעם לאושיית תרבות ישראלית.

גינאי מתגורר בתל אביב. בשנת 2019, נבחר לדירקטוריון אקו"ם כנציג הכותבים בארגון.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, כתב גינאי פזמונים רבים למיטב המבצעים, בהם: "דיווה" (השיר הזוכה בתחרות האירוויזיון, 1998), "לילה טוב אירופה", "פטה מורגנה" ו"נוסעת לפטרה" (דנה אינטרנשיונל), "אין מוצא" (אדם), "מרינה" (יזהר כהן), "כמו בהתחלה" (ירדנה ארזי), "כל נדרי", שירו האחרון של סשה ארגוב (יוספה דהרי, קובי רכט, עדנה גורן), "נדליק ביחד נר" (ייצג את ישראל באירוויזיון 2002), "מיסטר די ג'יי" ו"אהבה מעבר לפינה" (שרית חדד), "אני אקטוף לך" (יוסי אזולאי), "חשבתי שיהיה רומנטי" (אוהד חיטמן), "גיבור" (יהודה פוליקר והראל סקעת), "שלג בשרב" (שירי מימון), "גן הכוכבים" (בן סנוף), "קולות" (שוויקי), "הזמן המאושר" (יהודה פוליקר ושלומי שבת). שירו "כשהגברים רוקדים" נכתב עבור ירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל. כמו כן, כתב את "הודעה נמסרה למשפחה" לזכרו של אורי גרוסמן, בנם של מיכל ודויד גרוסמן שנפל במלחמת לבנון השנייה. השיר הולחן על ידי יהודה פוליקר ובוצע על ידי ירדנה ארזי^[2].

לציון 55 שנים למותו של אלי כהן, כתב יואב גינאי, יחד עם שאול דור, את השיר "אלי שלי". השיר הולחן על ידי דוד קריבושי ובוצע על ידי יהורם גאון.

בשנת 1998, ראה אור תקליטור אוסף ראשון משיריו בשם "היא כולה שיר אהבה".

בחודש יוני 2011, עלה בבכורה בפסטיבל ישראל המופע "עומדת ברוח", ערב מונולוגים מוזיקליים שכתב לשחקנית גילה אלמגור, עם לחנים של אוהד חיטמן.

בשנת 2016, ראה אור תקליטור האוסף הכפול "כמו שלג בשרב", המסכם שלושים שנות כתיבה, ובו שלושים ושניים משיריו הגדולים. האלבום כולל גם שיר בביצועו של גינאי, "גרסת כיסוי לאהבה".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, יצא לאור ספר שיריו "חשבתי שיהיה רומנטי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו פזמונים שהולחנו לצד שירים אישיים שכתב לאורך השנים.

ב - 2018, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרו "סלפי זה כמו להתפלל לעצמך" ובו משפטים ואמרות שפר שפרסם בפייסבוק.

עריכת אלבומים ואוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999, במסגרת חגיגות ה-90 לעיר תל אביב, ראה אור הספר "אהבה תל אביבית" - אנתולוגיה לשירי הזמר של העיר העברית הראשונה, אותה ערך יחד עם איציק יושע (הוצאת "מודן").

בשנת 2006, כשנה לאחר מותו של אהוד מנור, ראה אור האלבום "מילים אהוד מנור" בהוצאת "ידיעות אחרונות". האלבום, הכולל שירים ואיורים מעזבונו של המשורר, נערך על ידי גינאי ועפרה פוקס, אלמנתו של מנור.

ב-2008, ראה אור בעריכתו הפרויקט "הפסקול של המדינה" - מארז בן 10 תקליטורים המתעד 40 שנות יצירה בערוץ הראשון.

ב-2017, ראה אור "קול ישראל מירושלים"- מארז בן 10 תקליטורים עם הקולות הגדולים שהוקלטו לאורך 80 שנות "קול ישראל", אותו ערך ביחד עם נאוה אחירון בודק.