ז'ורז' פוליצר
 | |
| לידה |
3 במאי 1903 אוראדיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1942 (בגיל 39) מצודת הר ולריאן, צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מוסדות |
ל'הומניטה |
| עיסוק |
פילוסוף, סופר, מורה, פסיכולוג, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
מוות למען צרפת |
| בן או בת זוג |
מארי פוליצר |
  | |
ז'ורז' פוליצר (בצרפתית: Georges Politzer; 3 במאי 1903 – 23 במאי 1942) היה פילוסוף צרפתי ותאורטיקן מרקסיסטי ממוצא יהודי הונגרי, נקרא בחיבה "הפילוסוף הג'ינג'י".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר אוראדיה ברומניה (בעבר נגיוורד, הונגריה).
בשנת 1919 תמך במהפכה בהונגריה. כאשר היה בן 17, הודחה הרפובליקה הסובייטית-הונגרית אשר הייתה בראשות בלה קון.
פוליצר עזב את ארץ מולדתו לאחר ההפסד של מפלגתו הסובייטית של בלה קון ולפני הקמת ממשלת הימים תחת שלטונו של מיקלוש הורטי. פוליצר התיישב בצרפת בשנת 1921 וקיבל אזרחות צרפתית בסוף שנת 1924.
בשנת 1923 נישא לראשונה לאשתו קמיל, אחת מהסטודנטיות שלו, ולהם 2 ילדים. בשנת 1929 נפגש ברכבת עם אשתו השנייה מארי (מאי), אשר הייתה מיילדת. בשנת 1931 התגרש מאשתו הראשונה (קמיל) ונישא למארי, ולהם בן ושמו מישל.
פעילותו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוליצר למד באוניברסיטת פריז במשך 5 שנים ושם קיבל את כל תוארי האקדמיה שלו עד התואר - פילוסוף. במהלך טיוליו פגש את פרויד ואת שנדור פרנצי בווינה, עיסוקו והתעניינותו בפסיכולוגיה הובילו לפרסומו של ספרו בשנת 1928 :(“Critique des fondements de la psychologie”) (אנגלית: "Critique Of The Foundations Of Psychology"). עבודה זו הייתה הראשונה בתחומה שהציגה את התאוריה החומרית בפסיכולוגיה החברתית והייתה אחת המשפיעות על לב ויגוצקי בשנות ה-20 של המאה ה-20. בצרפת הוא לימד בערים מולן, אוורה, וסן מור דה פוסה, ובאותו הזמן היה פעיל ב"איחוד המורים". הקורסים שלו בין השנים 1935-1936 באוניברסיטת העובדים פורסמו לאחר מותו כ-"עקרונות היסוד של הפילוסופיה" (צרפתית: Principesélémentaires de philosophie). פוליצר גם זכור על היותו כאדם הראשון שחשב על תאוריית המפץ הגדול.[1]
פעילותו במפלגה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1929-1931 (מקורות המפלגה מאזכרים את הצטרפותו בניסיונו השני להצטרף למפלגה) הצטרף למפלגה הצרפתית-הקומוניסטית עד לפירוקה בעקבות הגירוש הגרמני בשנת 1939. במפלגה היה אחראי על הוועדה הכלכלית של הוועד המרכזי. הוא לימד באופן עקבי גם באוניברסיטת העובדים ובבית הספר המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית.[1]
פעילותו נגד השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1940 עם כיבוש צרפת הוא הצטרף ללחימה נגד הנאצים והוציא לאור שני עיתונים חשאיים: L’UniversitéLibreו-La PenséeLibre (עברית: "האוניברסיטה החופשית", "מחשבה חופשית" בהתאמה) אותם כתב תחת שם העט: " "Rameau (עברית: "ראמו"). במאמריו בעיתונים אלה הועלתה על הכתב גם התקיפה המפורסמת שלו כלפי אלפרד רוסנברג: “L’Obscurantisme au XXesiecle” (אנגלית:Obscurantism in the 20th Century. עברית:"התנגדות לקדמה במאה ה-20"). יחד עם אשתו מאי (אנגלית: Mai), גם היא לוחמת התנגדות קומוניסטית, נעצרו בפברואר 1942 על הפרת החוק האוסר על המפלגה הקומוניסטית להתקיים. בזמן שהיה בכלא סנטא (צרפתית: La Santé Prison, תרגום ישיר: כלא הבריאות) בפריז הוא היה בתא הצמוד לתא של הקומוניסטית המפורסמת, מארי-קלוד ואיילאנט-קוטוטייר. בעדותה במשפטי נירנברג דיברה ואיילנט-קוטוטייר על השהות שלו בכלא: "ז'ורז' פוליצר סיפר לי שבזמן חקירתו, אחרי שהכו אותו נמרצות, הוא נשאל האם הוא רוצה לכתוב חוברת על התאוריה של הסוציאליזם-הלאומי. כאשר הוא סירב, הם אמרו לו שיישלח ברכבת הראשונה של האסירים להוצאה להורג." ב-20 במרץ 1942 נשלח פוליצר אל הנאצים, כפי שאיימו עליו. הוא הוצא להורג עם קבוצה של אסירים נוספים ב-23 במאי 1942. אשתו הועברה לאושוויץ, ושם נהרגה במרץ 1943.[1]
