זאב שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

זאב וולף שחור (כ"ד באלול תרכ"ט, אוגוסט 1869ט"ו באלול תש"א, 7 בספטמבר 1941) היה חלוץ סחר הרוקחות ביישוב הישן בירושלים ומעסקני הציבור בעיר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוז'ינוי שבבלארוס. אביו, הרב אלכסנדר זיסקינד שחור (שהיה בנו של חיים לייב שחור ממיר, גיסו של הנצי"ב מוולוז'ין), הוא אבי משפחת שחור בארץ ישראל, היה ראש כולל וילנה, ובשנותיו האחרונות עמד בראש הועד הכללי של הכוללים בירושלים.[1] אמו רייזל הייתה בת הרב אפרים זלמן, שכיהן כאב"ד ברוז'ינוי.

בשנת תרל"ו (1876), בהיותו בן שמונה, עלה עם הוריו לארץ ישראל והם התיישבו בירושלים. שלושה מאחיו, ובהם יוסף דוד שחור, נשארו בבלארוס להמשך לימודיהם בישיבות. בתחילה התגוררה המשפחה בנחלת שבעה. בשנת 1891 היה ממקימי שכונת ימין משה והתגורר בשכונה כחמישים שנה. הקפיד להישאר בשכונה גם בתקופות סכנה שבהן נטשו אותה תושבים רבים.

בתקופתם הראשונה בארץ פתחה משפחתו סמוך לביתם בשכונת נחלת שבעה חנות לבדים שהביאו עמם בעלייתם. כאשר בגר החל לעסוק במסחר סיטונאי בתרופות ושימש סוכן של חברות מפורסמות בעולם. היה חלוץ בהפצת שיטות הריפוי המדעיות שהחליפו את הרפואה העממית ("תרופות סבתא") שרווחה ביישוב הישן. עסקיו התרחבו והוא סיפק תרופות לבתי חולים ובתי מרקחת בארץ ישראל ובעבר הירדן.

בשנת תרס"ד (1904) ייסד את חברת "שחור ושות'" והכניס כשותף את בן אחותו זלמן יעקב אפרים מייזל. בנוסף לעסקי הרוקחות הוא החל לעסוק בשיווק ולייצוא חומרי דישון והדברה לחקלאות. החנות הסיטונאית המרכזית לממכר תרופות ודשנים הייתה ברחוב בצלאל בתל אביב. בשנת תרע"א (1911) הקים בית מסחר סיטונאי לתרופות ברחוב יפו בחצר בית פיינגולד מול מגרש הרוסים. החנות נשרפה בפרעות תרפ"ט.

לצד עסקיו הפרטיים עסק רבות בצורכי ציבור. היה מגבאי ישיבת תורת חיים וישיבת עץ חיים. פעל לרכישת השטח ליד שוק מחנה יהודה שעליו נבנו מבני ישיבת עץ חיים וכן בתי שכונת עץ חיים. בשנות מלחמת העולם הראשונה היה מעסקני הציבור בירושלים שפעלו לסיוע לתושבי העיר ושימש גזבר לחלוקת התמיכה שגויסה מאמריקה. הקים יחד עם אלתר ריבלין בית תמחוי לעניי העיר, בהם רבים שהיו בעבר אמידים וירדו מנכסיהם. כדי שלא לביישם היה סועד שם בעצמו מדי יום יחד עם הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי. נהג להקים שתי סוכות בחצר ביתו, אחת עבור משפחתו ואחת ענקית לתושבי השכונה ולנצרכים.

עסק בגאולת קרקעות בארץ ישראל, תוך ניצול קשריו הטובים עם התושבים הערבים. בעזרתו נגאלו שטחים רבים בירושלים – בקרבת שכונת תלפיות, שעל חלק מהן נבנה קיבוץ רמת רחל, בבתי הורודנא ובזיכרון משה. בהשפעתו רכש ידידו חיים כהן מחרקוב את הקרקע שעליה נבנתה שכונת מקור חיים, שנקראה על שמו של כהן. כמו כן פעל לגאולת קרקעות מחוץ לירושלים - בוילהלמה, ביפו ובתל אביב. בקרקע שרכש בפתח תקווה נטע פרדס והקפיד בו על שמירת דיני השמיטה.

בשנת תרפ"א (1921) נבחר ועד משותף לקהילות היישוב הישן בירושלים ושחור נבחר למזכיר הוועד.

נפטר בשנת 1941, ונקבר בהר הזיתים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנה שפרסם הרב יעקב משה חרל"פ בעיתון דואר היום לנישואי בנו יחיאל מיכל עם חיה שרה, בתו של זאב שחור

אחיו הוא הרב יוסף דוד שחור, רבן של אנטופול וסמיאטיץ'. אחותו ליפשה נישאה בזיווג שני לקרוב משפחתם הרב דובער אפשטיין, בנו של הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל "ערוך השולחן".

צאצאיו: צפורה פייגא[2] - אשת אליעזר דוד ברלין,[3] הרב משה לייב שחור, חיה שרה - אשת הרב יחיאל מיכל חרל"פ (בנו של הרב יעקב משה חרל"פ), אפרים זלמן ואלכסנדר זיסקינד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור חלק ה, תשעז עמ' תב
  2. ^ הובאה למנוחות, הצופה, 13 בדצמבר 1968, עמ' 8; הרב שמריהו אריאלי, זיכרון להולכים: הרבנית פייגיל ברלין ע"ה, שם, 22 בדצמבר 1968, עמ' 3
  3. ^ הרב אליעזר דוד ברלין ז"ל, הצופה, 13 באוגוסט 1962, עמ' 1; נחום אריאלי, היהודי האלמוני: נפש לר' אליעזר דוד ברלין ז"ל, שם, 7 בספטמבר 1962, עמ' 6