נחום אריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום אריאלי, 1980 לערך

נחום אריאלי (א' בטבת תרצ"א, 21 בדצמבר 1930 - ה' באב תשס"א, 27 ביוני 2001) היה הוגה דעות, סופר, משורר וחוקר. בעל תואר ד"ר לפילוסופיה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בירושלים לרב יצחק אריאלי. למד בישיבת פוניבז' ובישיבת חברון. נישא לרות חנה לפין, נכדתו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי. לאחר נישואיו למד במכון הרי פישל. לזוג שישה ילדים, אחת מהם שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה יעל וילנר שמונתה בפברואר 2017 לבית המשפט העליון.

למד פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת תשל"ו קיבל תואר ד"ר בנושא "משנתו הפילוסופית של ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ)". פרסם מספר ספרי הגות ומחקר, וכמו כן רומנים היסטוריים. את כתב היד של ספרו הראשון "ששה היכלות", רומן היסטורי על חיי הרמח"ל, הגיש בשנת 1960 לתחרות פרס אשר ברש, וזכה לשבחם של השופטים[1]. מאז שנות ה-50 פרסם אריאלי שירים, סיפורים ורשימות בעיתונות הדתית בישראל. היה בקשר קרוב קרובת משפחה של אשתו, המשוררת זלדה.

לימד שנים רבות במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגות ומחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוצר הרמב"ם: דברי מחשבה ואגדה: אבות – לשון הקודש, תל אביב: דביר, 1955, תשט"ו
  • אוצר הרמב"ם: דברי מחשבה ואגדה: מידות – תשובה, תל אביב: דביר, 1956, תשט"ז
  • תורת העיקרים של הרמב"ם, ירושלים, תשל"א, 1971
  • משנתו הפילוסופית של ר' שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ, ירושלים, תשל"ו, 1977
  • האדם החדש, תל אביב: עקד, תש"מ, 1980
  • מן הלוגוס אל המיתוס ב"מדינה" לאפלטון, תל אביב: יחדיו, תשמ"ז, 1987
  • המחשבה היהודית בימי הביניים: המשך או מפנה, ירושלים, תשנ"ה, 1995

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ששה היכלות – על חיי הרמח"ל, תל אביב: מסדה, תשכ"א, 1961
  • המקלט – סיפור ממלחמת העצמאות, תל אביב: אותפז, תשכ"ח, 1968
  • אחרון הצוחקים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד, 1973
  • העולם האבוד של רפאל ברגר, תל אביב: עקד, תש"מ, 1980
  • ילדי השתיקה, תל אביב, ספריית פועלים, תשמ"ו, 1986
  • חוות החוטאים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד, 1993

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב שוורץ, "נחום אריאלי: יחיד נגד הזרם", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 129–136.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדברי השופטים: "ברוב בקיאות, בכשרון נרטיבי ניכר, בסיוע כנפיים מטיבות טוס של דמיון פיוטי עשיר בצבעים, מוליך אותנו המחבר בשבילים הנפתלים ונסוכי הערפל של מבוך הנסתר, עד שמביא אותנו אל מקורותיו ההיסטוריים והמסורתיים, הרגשיים והפילוסופיים. הרצאת הדברים מרוכזת וחסכנית, והלשון לשון של תלמידי חכמים, הולמת יפה את רוחם ותוכם".