זלי גורביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זלי גורביץ'
זלי גורביץ', יוני 2019
זלי גורביץ', יוני 2019
לידה 1949 (בן 75 בערך)
ברקלי, קליפורניה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, מתרגם, אנתרופולוג.
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קוגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זלי גורביץ' (נולד ב-1949) הוא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה ומשורר. עמד בעבר בראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורביץ' נולד בברקלי, קליפורניה, בה למדו הוריו באוניברסיטת ברקלי. הם שבו לישראל שישה שבועות לאחר לידתו. גורביץ' למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב. הוא למד באוניברסיטה העברית סוציולוגיה וכלכלה, וכן למד לתואר שני בספרות השוואתית. ב-1976 קיבל תואר שני בפסיכולוגיה חברתית. את עבודת המ.א. שעסקה בהצגה עצמית כאינטראקציה בין משדר וקולט, כתב בהנחיית עוזר שילד ויעקב טרופה.[1] ב-1982 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה חברתית. את עבודת הדוקטור שעסקה ביצירת התרשמויות מהצגה עצמית טקטית, כתב בהנחיית צ'ארלס גרינבאום, יעקב טרופה ומיכאל ענבר.[2] עיקר עיסוקו כאנתרופולוג הוא באנתרופולוגיה של שיחה ומקום.

גורביץ' עוסק בכתיבת שירה ובכתיבת מסות על שפה וכתיבה. הוא כתב על שירתם של משוררים ישראליים כגון דוד אבידן, חיים נחמן ביאליק, יונה וולך, אהרן שבתאי, ועוד, וכן על אמנים ישראלים שונים. בנוסף מתרגם גורביץ' משוררים אמריקאים ובהם ג'ון אשברי, צ'ארלס אולסון ואחרים. אחד ממאמריו החשובים הוא "על המקום", אותו כתב יחד עם עמיתו פרופ' גדעון ארן. המאמר התפרסם ב-1991 ויצא גם כספר בשנת 2007.

בשנת 2011 שיחק גורביץ' בתפקיד הראשי בסרט הקצר "ריקוד בוויטרינה", בבימויו של איתי עקירב, סטודנט בבית הספר לקולנוע סם שפיגל.

גורביץ' פרסם שלושה עשר ספרי שירה, שעל אחד מהם, "יום יום", זכה בפרס קוגל.[3]

גורביץ' נשוי ואב לשני בנים, ומתגורר בתל אביב.

גיסו הוא פרופ' עופר ברנע, פרופסור אמריטוס במחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטעים מחלום פתוח: שירים 1976–1979, עכשיו, תש"ם 1980
  • שורה פסוקה: שירים, כתר, 1984
  • יבשה,עם עובד, תשמ"ט 1989
  • הבל: שירים,הקיבוץ המאוחד, 1990
  • הא ודא: החיה היחידה, הקיבוץ המאוחד, 1996
  • ספר הירח: שירים, הליקון / תג, תשנ"ט 1999
  • יום יום, עם עובד, תשס"ג 2002
  • זמן בָּבָּ, עם עובד, תשס"ה 2005
  • על המקום, עם עובד, תשס"ז 2007
  • דבל קליק, עם עובד, 2008
  • חשבונו של קהלת, בבל, תשס"ח 2008
  • שיחה, בבל, תשע"א 2011[4]
  • פסוקים, הליקון/מודן, תשע"ב 2012
  • קוֹל דֹּדִים, בבל, תשע"ג 2013
  • העברית על פינו, כרמל, 2017
  • לית מאן דפליג - חיים נחמן ביאליק, כרמל, 2018
  • מבחר שירים, 2016-1976, מוסד ביאליק, 2019[5]
  • פזור, מקום לשירה, 2024
  • בית בית, ברחש, 2024

בתרגומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבורת הקן הכחל / מ' לובטו, עמיחי, תשל"ז
  • דיוקן עצמי בראי קמור / ג'ון אשברי, עכשיו-סתוית, 1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זלי גורביץ', הצגה עצמית כאינטראקציה בין משדר וקולט: אסטרטגיות ותגובות (בהדרכת עוזר שילד ויעקב טרופה), ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית, 1976
  2. ^ זלי גורביץ', יצירת התרשמויות מהצגה עצמית טקטית (בהדרכת צ'ארלס זאב גרינבאום, יעקב טרופה, ומיכאל ענבר), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית, 1982
  3. ^ מרב יודילוביץ', פרס קוגל לספרות יפה יוענק למשוררים זלי גורביץ וליאת קפלן, באתר ynet, 6 בדצמבר 2004
  4. ^ ביקורת: שמעון זנדבנק, תשומת לב | הלך רוח, באתר הארץ, 23 במרץ 2011
  5. ^ אתר למנויים בלבד שמעון זנדבנק, להתחיל במלים ולמצוא בהן את העולם, באתר הארץ, 4 בפברואר 2020