יונה וולך

יונה וולך

תמונה זו בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יונה וולך (10 ביוני 1944 - 29 בספטמבר 1985), משוררת ישראלית. מהיוצרות העבריות החשובות במאה ה-20.

תולדות חייה

יונה וולך נולדה בכפר אונו (לימים קריית אונו) בשנת 1944 למיכאל ואסתר וולך, שעלו מבסרביה, והיו ממייסדי הכפר. אסתר, לבית גופמן, נולדה בשנת 1910 בעיירה חוטין. מיכאל וולך נולד בשנת 1912 בעיירה ליפקן‏, הוא נהרג במלחמת העצמאות בקרב על גבעת קולה, וכך גדלה וולך (ונפטרה) ברחוב הקרוי על שם אביה. אחותה היחידה, נירה, נולדה בשנת 1938‏.

היא נתגלתה כיוצרת על ידי המשורר מקסים גילן, שהכיר אותה לעורך גבריאל מוקד. מוקד היה הראשון שפרסם את שיריה בכתב העת "עכשיו" בשנת 1964. לאחר מכן, באותה שנה, פרסם אותה גילן בכתב העת האוונגרדי "קילטרטן". החל מ-1972 הייתה מקורבת לכתב העת "סימן קריאה" ולעורכו, מנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר תת הכרה נפתחת כמו מניפה שראה אור לאחר מותה. וולך הייתה ממייסדי כתב העת פשיטא, שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית.

בשנות השישים, שבהם התגברו בחברה הישראלית מגמות מתירנות וליברליות בכל הנוגע למין ושימוש בסמים, הייתה וולך דוגמה נועזת ויוצאת דופן, נועזות שבאה לידי ביטוי גם בשירתה, המביעה חילופי מגדר וזהות מינית. בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי בשכונת טלביה הירושלמית, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכדלי LSD, כפי שהיה מקובל בטיפול הפסיכיאטרי בשנות השישים. את חוויותיה תיארה בשיריה, בהם השיר "אם תיתקע במסע אל אס די".

בשנות העשרים והשלושים לחייה התגוררה וולך בתל אביב, בין השאר בבית בסביבות רחוב בן יהודה פינת רחוב גורדון. בשנותיה האחרונות חזרה וולך לגור עם אמה אסתר, אותה סעדה נפשית ופיזית כמעט עד יום מותה (אמהּ נפטרה כ-10 שבועות לפניה). כ-4 שנים לפני מותה התגוררה יחד עם בן זוגה, המוזיקאי יובל ריבלין, במתחם הידוע כיום כהוסטל איילון. ב-1981 התגלתה אצל וולך מחלת סרטן השד, שממנה נפטרה כ-4 שנים אחר כך, כשהיא בת 41. ריבלין נשאר איתה וסעד אותה עד יומה האחרון. וולך נקברה בבית העלמין חולון‏.

שירתה

וולך עסקה בנושאים חדשים חסרי קשר לזמן, למקום, לתרבות ולסביבה, ובנושאים "לא ראויים", כביכול, ומנותקי קונטקסט תרבותי, בניגוד לשירה המקובלת, ולמשוררים שיצרו באותה העת, ואת אלו שילבה עם "שפת הרחוב" ולעתים גם במילים גסות "אנטי-פואטיות". בשורותיה, איגדה בדרכה הייחודית את הארכאי עם החדשני. הקרע והַיַּתְמוּת היוו סימן היכר ומגדיר בזהותה ובידידותה עם יוצרים אחרים, כגון מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ. וולך עסקה כביכול ב"טפל" התרבותי המקומי ש"לא נגע לאף אחד" אך היה זה קולו האישי של הפרט בחברה הישראלית, ובמובן האוניברסלי, במה שמוגדר כחברה הבורגנית-קפיטליסטית המתהווה.

וולך ידועה לציבור הרחב בזכות שימושה הנועז בארוטיות בשירה העברית המודרנית. שיריה המוקדמים עסקו במיניות, בפחד, במוות ובשיגעון מאוד רב. שיריה המאוחרים עסקו בהכרה, בגוף ונפש, בזהות וריבוי זהויות, ובמוות חווייתי. חדשנותה הביאה לה תהילה והכרה, ובעיקר קהל קוראים רחב, מעבר למעגל קוראי השירה הרגילים בעלי הטקסט היותר מאופק ועדין.

החוויות האינטימיות מצאו את חזית הבמה בכתיבתה, בעת בה מעטים עשו כך: עיסוק גלוי במין, תחושת חוסר שייכות האדם למינו וכפיית החברה לתפקוד חברתי תלוי מין, החוויה והדיכוי הנשי, פחד עצמי, הפחד מהמוות (הבלתי הרואי בקונטקסט ישראלי), העניין בשיגעון ובאיבוד הדעת, תחושת השונות והזרות מן הכלל, דיכוי הפרט כהוויה חברתית הכרחית של חיים בחברה, הצורך בריבוי פנים וזהויות כצורך קיומי לשם הישרדות בחברה הפוסט-מודרנית (שהחלה מתהווה אז). תכנים אלו נראים כיום מובנים מאליהם בשירה העברית, ויש האומרים שתכנים אלו מובנים בין השאר בזכותה.

ב-1982 התפרסם בכתב העת הספרותי "עיתון 77" שירה של וולך, "תפילין", ועורר סערה ציבורית עזה, עקב נושאו, התפילין, תשמיש קדושה חשוב ביהדות, המוזכר בשיר בהקשר מיני פרובוקטיבי. סגנית שר החינוך והתרבות, מרים גלזר-תעסה, כינתה את המשוררת "מופרעת" ו"בהמה מיוחמת". המשוררת החרדית זלדה, שהייתה מיודדת עם וולך ואף הופיעה עמה בצוותא בערבי הקראת שירה, ניתקה את קשריה עמה בעקבות פרסום השיר.

שלושה מנושאי שירתה של וולך מופיעים בהרחבה בספר שירתה זה. האחד, הקיום האנושי ומצבי התודעה של האדם, או האמן, כמסמנים את משמעות החיים וכיווני החיים. השני, המין והחוויה המינית, וולך מתארת שלל צורות של מיניות שלא בהכרח חוותה אותם, אלא שהיא טוענת להימצאם כחלק מהמיניות האנושית, וממקדת בשירתה את משמעותם בתוך התודעה העצמית וחוויית "האני". בין קשת החוויות המיניות שמתארת וולך נמצאות הטרנס-מיניות, ההתעמרות בשותף או השותפה למעשה המיני, ובקצהּ האַל-מיניות. בנוסף, וולך מנסה לצלם את המיניות מבעד להוויה היהודית-הישראלית כגון הדת והלכה; והשלישי, מצב הנפש, הטירוף והשפיות. אם השפיות היא מצב הנפש הנכון או בריאות הנפש, הרי וולך מערערת על הקונקרטיות של כלליה המקובלים בתרבות המערב, או בכל תרבות אחרת, כאשר היא עלולה לפרוץ כניגוד בינה לבין האוטונומיה של חיי הנפש הפנימיים-העצמיים.

שלושת הנושאים: הקיום, המיניות והנפש, מעורבבים ומהופכים בכוונת מכוון בשירתה של וולך, בין השאר באמצעים הצורניים הפואטיים שמתפקידם למסור את האמירה המהותית שברצונה למסור; וולך מראה או טוענת שאין משמעות לחלוקות או לתיוגים המקובלים בעיניה, או בעיניה כאמן שנאמן אל "האני" שלו שאינו נכון לוותר על עצמיותו גם כאשר היא נוגדת את המוסכמות או את המוסר המקובל. אולם קווי המתאר של שירתה מורכבים מדבר והיפוכו, עד כדי איפוס המשמעות כמצב תודעה שאין מנוס ממנו. היא מתארת פראות מינית והתרת כל רסן או מעצור תרבותי, בדרך לסיפוק התשוקה. אולם יחד עם החושניות המינית, מופיע האיון או הריקון של המין מערכו או תועלתו כאמצעי להנאה. וכל זאת, כמקרה פרטי או דוגמה של חווית הריקון וה"למעלה מזה" בכלל שירתה. בשתי הקצוות, התשוקה והדיכאון, היא ניצבת כמעידה על חוויותיה האישיות, שהיו ידועות למיליה הספרותי שהופקד על התקבלות שירתה, עורכי כתבי עת ספרותיים ועמיתים בחוג הקרוב אליה.

מקצת שיריה של וולך תורגמו לשפות זרות כגון: אנגלית, איטלקית ויידיש. אנתולוגיה נרחבת של שיריה ראתה אור באספרנטו.

המאבק על עזבונה

בן זוגה של וולך בארבע שנות חייה האחרונות, יובל ריבלין, המחזיק בשני-שלישים מעזבונה, ביקש בשנת 2000 מאקו"ם שלא לאפשר שימוש בשיריה שעדיין לא הולחנו או תורגמו. האיסור שהטיל ריבלין נבע, ככל הנראה, מחזרתו בתשובה. צעד זה עורר התמרמרות רבה בקרב חובבי שירתה של וולך. הפרשה עלתה לכותרות לאחר שהזמר ארי גורלי, חבר ההרכב "40 מעלות", גילה שלפי החוק הוא מנוע מלמכור תקליטור של שירי משוררים שהקליט ההרכב, היות שהופיעו בו גם שני שירים של וולך, שהזכויות עליהם היו שייכות לריבלין. ריבלין חזר בו מהאיסור בתחילת יולי 2005.

יצוגיה בתרבות

שירו של רפי פרסקי "שפעת קלה" כתוב על שכנתו יונה וולך.‏

החמישייה הקאמרית עשתה שימוש בשירה של וולך "תותים" במערכות "הרס"ר המצטט" (ציטוטי רס"ר) שבו מדקלם הרס"ר, בגילומו של רמי הויברגר, את השיר במלואו.

בשנת 2012 פורסם סרטו של יאיר קדר 7 סלילים של יונה וולך המשתמש בהקלטות מקוריות מראיון שקיימה עמה הילית ישורון בשבועות שלפני מותה. בראיון מדברת וולך רבות על הקשר המיסטי שלה עם אלוהים, נושא אשר לא הזדהתה איתו במהלך רוב חייה.

במוזיקה הישראלית

חלק ניכר משיריה של וולך הולחנו ובוצעו בחייה ולאחר מותה על ידי אמנים שונים, בהם גידי גוב, ערן צור, אביתר בנאי, נורית גלרון, דורית ראובני, רוקפור, ברי סחרוף, ירדנה ארזי וגלי עטרי.

המוזיקאים אילן וירצברג ושמעון גלבץ העלו בסוף שנות השבעים מופע משיריה, בשם "בציר טוב". וולך עצמה הצטרפה אל המופע והקריאה בו שירים. ממופע זה התפרסמו שירים כ"שיר קדמשנתי" ("סקס אחר") ו"לא יכולתי לעשות כלום". בשנת 2002 יצא התקליט בהוצאה מחודשת ובתוספת שירים חדשים.

המלחין המודרניסט אבל ארליך העלה יצירה המבוססת על טקסט של יונה וולך והלחנת שיריה.‏

יובל ריבלין, בן זוגה, הקליט בתחילת שנות השמונים (עוד בחייה) את שירה של וולך "אהובתי המתה", מתוך הקובץ "אור פרא".

במהלך שנות התשעים העלה המוזיקאי ערן צור, יחד עם רונה קינן, קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל ואמנים נוספים, מופע משיריה של וולך, שהפך לאלבום "אתה חברה שלי". במופע שרה דנה אינטרנשיונל את "שיר קדמשנתי", וביצועה הביא לשיר משמעות חדשה מאחר שאינטרנשיונל טרנסקסואלית; שיר נוסף של וולך אשר ביצעה אינטרנשיונל: "מאה אחוז גבר", עורר סערה בגלל אותה סיבה של ביצועה ל"שיר קדמשנתי", והוא מתאר מנקודת מבט של אישה את אהבת הגברים לנשים, ומסתיים באמירה הנכאבת ש"כשאני מתנהגת כמו לא אישה הוא לא אוהב", כלומר, שהתנהגות של אשה הנתפסת כלא נשית או כגברית, תוביל לנטישה או לבגידה של הגבר.

שירים נוספים של וולך שהולחנו וזכו להצלחה כוללים את "אני שוב מתאהב" שהלחין צוף פילוסוף ושר גידי גוב (ובוצע קודם לכן על ידי ורדינה כהן בלחן של יורם צדוק), "אדם צובר זיכרונות" שהלחין שמעון גלבץ ושרה דורית ראובני, "זה הגשם" שהלחין רן עפרון ושרה נורית גלרון, "נ.ב." שהלחין גלבץ ושר יחד עם גלי עטרי, "שקט" שהלחין יובל מסנר ושרה להקת בלאגן, "אדם הוא מקום" שהלחין ירוסלב יעקובוביץ' ושרה ענת עצמון, "אל תתרגש" שהלחין עופר מאירי ושר דוד ד'אור, "אולי אני אבודה" ללחן אלג'יראי ששרה ירדנה ארזי, "תותים" שהלחין ושר ערן צור, "שיר ערש" ו"שם יש" שהלחינה ושרה להקת רוקפור ו"שיר" (איילה) שהלחין אליאב אובל נאמן ושרה להקת "עלמא".

באמנות החזותית

בשנת 1997 התקיימה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן התערוכה "פוטו יונה: צילומים בעקבות שירי יונה וולך" אותה אצרו רוני סומק ומאיר אהרונסון (קטלוג).

במרחב הציבורי

הקדשה בגן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו

השיר "תשלח לי שקט" בגן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו

השיר "אדם צובר זיכרונות" בגן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו

מראה כללי של גן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו

במרץ 2012 נחנך בקריית אונו גן פסלים על שמה. יש בגן שלטים ציטוטים משיריה, וכן פסלים של יוצרים אחדים.

מספריה

• דברים, הוצאת עכשיו, 1966
• שני גנים, הוצאת דגה, 1969
• שירה, תל אביב: הוצאת ספרי סימן קריאה: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1976 - אוסף המכיל את 'דברים' ו'שני גנים', ושירים חדשים
• אור פרא, הוצאת איכות, 1983
• צורות, תל אביב: הוצאת ספרי סימן קריאה, 1985
• מופע, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985
• רציתי יותר - לקט שירים שראה אור אחרי מותה מעזבונה בשער בשם זה כפרק בקובץ שיריה: תת הכרה נפתחת כמו מניפה, (עורכת: הלית ישורון), תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992 - בקובץ כונס מבחר משיריה שנלקטו מספריה, ושירים נוספים שפורסמו בכתבי עת וחדשים מן העיזבון.
• שירים אחרונים, הוצאת 'ספרים, הוצאה לאור', 2007 - הספר כולל את ספרה "אור פרא", את שיריה שפורסמו ב"פיוט", וששה שירים נוספים שטרם פורסמו.

לקריאה נוספת

• דורית זילברמן, העברית היא אישה מתרחצת, תל אביב: הוצאת ירון גולן, 1990
• יגאל סרנה, יונה וולך (ביוגרפיה), ירושלים: הוצאת כתר, 1993
• יגאל סרנה, יונה וולך (מהדורה חדשה), ירושלים: הוצאת כתר, 2009
• לילי רתוק, מלאך האש - על שירת יונה וולך, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997
• גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
• צפרירה לידובסקי כהן, שחררי את חרצובות לשונך אשה: כיסוי וגילוי בשירת יונה וולך, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.

קישורים חיצוניים

• לצפייה בסרט "שבעת הסלילים של יונה וולך".
• אתר הסרט על חייה ויצירתה, 7 הסלילים של יונה וולך
• מבט חדש על יונה וולך, ראיון עם יאיר קדר בגלריה על הסרט התיעודי על וולך

• נחנך גן הפסלים ע"ש יונה וולך - באתר עיריית קריית אונו
• יונה וולך בדג אנונימי
• יונה וולך, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• צפרירה לידובסקי כהן, יונה וולך, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• רשימת מאמרים על יונה וולך באתר רמב"י
• יונה וולך, באנציקלופדיה ynet
• שושנה ויג, יונה וולך - כתיבה במהירות הביוגרפיה (חלק א), (חלק ב)
• מיכאל גלוזמן, הקינה העולצת - על שני שירים של רביקוביץ על וולך, פורסם בהליקון - סדרה אנתולוגית לשירה עכשווית וקלאסית
• אסתי סגל, "יונה וולך היא מין רולטה שמעוררת שערוריות", גלובס, 8 במרץ 2010
• עודד כרמלי, אם תיתקע במסע אל.אס.די., מגזין "במה"
• בועז כהן, יונה וולך ואני, הבן של מתקן התנורים, באתר "עכבר העיר"
• מאיר שלו ויונה וולך בראיון, ערוץ 1, 1984
• יונה וולך, באתר סנופי
• מאיר ויזלטיר, איך יכלו להדפיס דבר כזה? במלאת 20 שנה למותה, nrg
• יונה וולך - אור פרא, תוכנית רדיו ששודרה בגלי צה"ל בעריכת ענבר מאור
• אלי אשד, העולם המיתי של יונה וולך, בלוג באתר "רשימות", 26 באוגוסט 2009
• כרמית ספיר ויץ, בין השורות: עדנה מחודשת ליונה וולך, nrg,‏ 14 בנובמבר 2009
• מוריה בן ברק, שחררי, אישה: מחקר חדש על יונה וולך, nrg, ‏12 בינואר 2010
• אור קשתי, המורה שלימדה את שירי יונה וולך קיבלה שיעור באהבה מהתלמידים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
• ניסים קלדרון, אני המכשפה הקדושה, ynet, ‏5 במרץ 2010
• מנחם בן, קו המשווה: אלוהים בנעלי לכה, nrg,‏ 6 במרץ 2010
• דורון קורן, אתה חברה שלי, לצערי, באתר ynet‏, 7 במרץ 2010
• אסתי סגל, הנמרה שסיפרו לך עליה, "במחשבה שנייה", 8 במרץ 2010
• יהודה ויזן, עשרים וחמש שנה למותה של יונה וולך, וואלה, 28 בספטמבר 2010
• יגאל סרנה, המוות הוא מסכל ביוגרפיות ידוע, באתר ynet‏, 5 במרץ 2010
• מיה סלע, יונה וולך מפרקת ובונה מחדש מיתוס, באתר הארץ, 6 ביולי 2012
• מחלקה ראשונה הסרט התיעודי על יונה וולך הוא הסרט התיעודי המצליח של קיץ 2012
• הלית ישורון על יונה וולך - חלק א, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
  • הלית ישורון על יונה וולך - חלק ב, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
  • הלית ישורון על יונה וולך - חלק ג, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
• ערן סבאג, ‏"חיים של אחרים" על יונה וולך, באתר iCast‏, 30 בספטמבר 2013, התוכנית כוללת הקראת שיריה בקולה

משיריה:

• מילים לשירים של יונה וולך, באתר שירונט
• כמה עניינים, דבר, 24 ביוני 1966
• שיר, דבר, 18 במאי 1973
• איבדתי את עצמי ליד עץ, באתר ynet‏
• אתה חברה שלי, באתר הספריה החדשה
• תפילין, באתר "הארץ"
• לוטה - ביצוע: שמעון גלבץ, כולל מילים, באתר ynet
• וידאו-קליפים - ביצועים לשיריה של יונה וולך, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית

על שיריה:

• מנחם בן, על מלאכת מילים, דבר, 16 במרץ 1973
• תמר משמר, שבי העריצות המילולית, מעריב, 25 באפריל 1986 - על "מופע"
• חיים נגיד, מפלצת האיילה, מעריב, 4 באוקטובר 1985 - על "מפלצת האיילה"
• אליעז כהן, "לעולם לא יעבור קול הגעגועים את הסף", "דעות" 11, אוגוסט 2001, עמ' 25-24 - על "אבשלום"
• אלי הירש, על שירת יונה וולך, ידיעות אחרונות, 3 ביולי 2009
• רן יגיל, שירים עד שם: מבט חוזר וחדש על יונה וולך, nrg מעריב, 21 באוגוסט 2009
• יצחק לאור, המיתולוגיה של יונה וולך, באתר הארץ, 10 באפריל 2013