זעפרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןזעפרן
Saffran crocus sativus moist.jpg
פרח הכרכום בעל צלקת אדומה. מצלקת זו מפיקים את הזעפרן.

Iran saffron threads.jpg

חוטי זעפרן מעובדים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אירוסיים
סוג: כרכום
מין: זעפרן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocus sativus
מבנה חלקי הצמח השונים:
  corolla
  אבקנים
  פקעת
  stigma
זעפרן
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 11.90אפר=5.45 ג'
קלוריות 310 קק"ל
חלבונים 11.4 ג'
פחמימות 65.3 ג'
שומן 5.85 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין B1 0.115 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.267 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 1.460 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 1.010 מ"ג
 ‑ ויטמין C 80.8 מ"ג
ברזל 11.10 מ"ג
סידן 111 מ"ג
מגנזיום 264 מ"ג
זרחן 252 מ"ג
אשלגן 1724 מ"ג
נתרן 148 מ"ג
סיבים תזונתיים 3.9 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקאי

זעפרן (ספרן[1] או ספרון[2]) הוא תבלין המופק מהצלקת של פרח הכרכום התרבותי (Crocus sativus Linnaeus), מין בסוג כרכום השייך למשפחת האירוסיים.

מוצאו הידוע של הזעפרן הוא צפון הודו (קשמיר), ומשם נדד והגיע גם לארצות ערב ולאירופה.

תבלין הזעפרן נמכר בצורת אבקה או בצורתו המקורית, שהיא חוטים כתומים-חומים. מקור השם מהמילה אספר (أَصْفَر), כלומר צהוב בערבית, ומכאן נגזר שם התבלין (זעפרן - زَعْفَرَان).

הזעפרן נחשב ליקר שבתבלינים, כאשר מחיר גרם אחד באיכות גבוהה של זעפרן עשוי להגיע לכ-65 דולר[דרוש מקור]. מחירו הגבוה של תבלין זה נובע מהקושי הרב בהפקתו, מאחר שכל פרח ממנו מופק התבלין פורח פעם אחת בשנה בלבד, בכל פרח ישנן שלוש צלקות והן נקטפות אך ורק באופן ידני. להפקת חצי ק"ג של התבלין היקר נדרשים כ-35,000 עד 100,000 פרחים. הפריחה מתרחשת בחודשים אוקטובר ונובמבר וגשם עלול להזיק לפרחים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בזעפרן ידוע כבר מימי קדם, הן לצורך בישום ותיבול והן למרפא ואף ידוע כאחד מסממני הקטורת[3]. בימי הביניים התייחסו לזעפרן כאל סם המשרה אהבה, כתרופה למחלת הנפילה ולטיפול בכאבי עיניים. במטבח נהוג להשתמש בו בעיקר כתוספת לתבשילים ומרקים שונים, כמו למשל, בהכנת ריזוטו איטלקי. הוא מהווה גם מרכיב מרכזי בליקר סטרגה. תבלין הזעפרן משמש גם להכנת מאכלים פרסיים כגון פאלודה וגלידה פרסית המבוססת על התבלין ונקראת גם "גלידת זעפרן" וגם בשמות נוספים "גלידת פרח וזמיר" או "גלידת אכבר משטי" שהיה מוכר הגלידה שהמציא אותה. השימוש בזעפרן נפוץ גם בהרבה מאכלים הודיים ופרסיים. הזעפרן קשה להשגה אך ניתן לרכוש אותו בחנויות המיועדות לכך או לחלופין לגדל אותו בעציץ אחרי רכישת הפקעות.

זעפרן ותבלינים אחרים כמוקד לקולוניאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימי הביניים עד העת החדשה התנהל סחר בזעפרן. ערכו של הזעפרן היה מבין הגבוהים בתבלינים - בתקופות מסוימות, השתווה אפילו לזהב. מקומות הגידול המרכזיים של הזעפרן היו בעיקר באזור קבוצות האיים ליד אוסטרליה - למשל באינדונזיה, ובאזור דרום אמריקה - ברזיל ובמספר איים בים האטלנטי. השליטה באיים ובמשאב יקר הערך בהם הייתה נתונה בתחרות קשה בין המעצמות בתקופת הקולוניאליזם המוקדם. אנגליה נכנסה לשדה הסחר בתבלינים כבר בסוף המאה ה-15, יחד עם צרפת, בעקבות הספרדים והפורטוגלים. הפורטוגלים החזיקו בנתיבי הים המהירים ביותר למזרח והובילו במספר תחנות המסחר באזור במאה ה-16. הולנד נכנסה למאבק במאה ה-17, והייתה היא המעצמה הימית ההראשונה שיצאה מהמאבק הקולוניאליסטי על תבלינים בגלל שאיבדה את אדמותיה לטובת מעצמות אחרות או משום שהטריטוריות שבהן שלטה קיבלו עצמאות.

ב-1580 הוכרז על הסכם אי-התערבות בין ספרד לפורטוגל ושמו היה "איחוד הכתרים הספרדי פורטוגלי", הוא ייצג מיסוד של הסכם לא כתוב שהיה בתוקף כבר מראשית ייסוד מושבות התבלינים - וחילק את העולם לאזורי השפעה בין שתי המעצמות הימיות. שליטתה של ספרד התמקדה במערב דרום אמריקה, במרכז אמריקה וגם ברצועת איים ליד מקסיקו. הפורטוגלים שלטו באופן מפוזר יותר, במקומות כמו דרום-מזרח אמריקה, חופי אפריקה והודו. הולנד הסתפקה בתחילה בעיקר בשרשרת איים צפונית לאוסטרליה. הצרפתים השתלטו בעיקר בצפון מזרח אמריקה וצפון מערב אפריקה אך פעלו גם הם במרחב האוקייני, בעיקר בפפואה ניו גיני. האימפריה הבריטית עלתה בעוצמתה במהלך המאה ה-17 ועם הזמן השתלטה על שטחים על פני כל היבשות, מה שגרם להתנגשויות וחיכוכים בינה לבין כל שאר המתחרות האירופאיות. מרבית החיכוכים היו בין ההולנדים לבין האנגלים והתרחשו ברצועת איים צפונית לאוסטרליה במאה ה-18. תבלינים כמו הזעפרן היוו תירוץ וזרז למאבקים השפעה וסכסוכי סחר בין המעצמות, כאשר מתח שהתחיל באוקיינוס השקט היה יכול להתבטא בקרב בדרום אמריקה[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על עברית ועל אוכל
  2. ^ אמציה פלד, רחוב ספרון, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב', הלכה ד'.
  4. ^ Jeffrey Hays, CLOVES, CINNAMON, MACE AND NUTMEG: THE SPICE ISLANDS SPICES | Facts and Details, factsanddetails.com (באנגלית)