לדלג לתוכן

אירוסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאירוסיים

מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אירוסיים
שם מדעי
Iridaceae
ז'יסייה, 1789

אירוסיים (שם מדעי: Iridaceae) היא משפחה של צמחים עשבוניים בעלי פרחים, שכולם גאופיטים. הם בעלי איבר אגירה תת-קרקעי (קנה שורש, פקעת או בצל), המפותח היטב. מבחינה אבולוציונית, הם התפתחו לפני 55 מיליון שנה, בתקופת האאוקן. המשפחה מונה כ-80 סוגים שונים, הכוללים 1500 מינים. תפוצתם באקלים טרופי ובאקלים ממוזג, באזורים בהם יש עונות ברורות, השונות זו מזו. במרבית המינים יש עונת פעילות ועונת תרדמה[1], בהתאם לעונות.

העלים סרגליים, מקופלים על פי רוב לאורכם ונדניים בבסיסם. בדרך כלל הפרחים גדולים, ססגוניים, נכונים (בעלי סימטריה מעגלית) או בעלי סימטריה דו- צדדית. כולם דו מיניים, בעלי 3 אבקנים, בעלי זירים מעורים בעטיף או בעמוד העלי. לעמוד העלי שלוש צלקות. השחלה תחתית, בת 3 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 3 מגורות. הפרי הוא הלקט קרומי או גלדני, הנפתח ב-3 קשוות. הזרעים מרובים.

ברוב המינים אשר להם פרחים בעלי סימטריה דו צדדית, נחוצה הפריה הדדית להבשלת זרעים. במינים שפרחיהם נכונים, במקרה של היעדר הפריה הדדית, ייווצרו זרעים גם בהפריה עצמית.

לעיתים קרויה איריסיים, כשמה של אלת הקשת בענן איריס, במיתולוגיה היוונית.

משפחת האירוסיים כוללת כ-80 סוגים. בצמחיית ארץ ישראל מצויים חמישה סוגים, אשר הגדול מביניהם הוא הסוג אירוס, בו 18 מינים:[1]

סוגים נוספים, משתמשים כצמחי נוי:

חשיבות כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוגים אירוס, סייפן, פרזיה, כרכום ואיקסיה משמשים מזה כ- 300 שנה כפרחי נוי. בני כלאיים רבים משווקים ברחבי העולם, עקב יופיים וקלות גידולם.

משורשיהם של חלק מהצמחים מפיקים חומרים לצרכים רפואיים ולייצור בשמים.[1] במשפחה זו מקורו של אחד התבלינים היקרים ביותר, והוא הזעפרן. התבלין מופיע לפעמים באבקה, אך ניתן גם למוצאו בצורה הטבעית, כצלקות מיובשות של אחד ממיני הכרכום - Crocus sativus. מחירו הגבוה נובע מהצורך לאיסוף ידני של החומר הצמחי. כמו כן, צלקות מ־75000 פרחים, אחרי יבוש, מהווים רק מחצית הקילוגרם של תבלין זעפרן.[4]

סכנת הכחדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל, רוב המינים נדירים יחסית. הם יוצרים אוכלוסיות קטנות ומבודדות, בכיסים בעלי תנאי קרקע מיוחדים. מינים רבים עומדים על סף הכחדה עקב הרס בתי הגידול הטבעיים עם התרחבות ההתיישבות העירונית.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 מיכאל אבישי, עזריה אלון (ע), צמחים בעלי פרחים ב', כרך 11, תל אביב: משרד הבטחון, 1983, החי והצומח של ארץ ישראל
  2. ^ 1 2 3 4 צוות האוניברסיטה העברית, רשימת הצמחים המוגנים ע"פ החוק, באתר רותם
  3. ^ צוות האתר, רומוליאה צידונית, באתר צמח השדה
  4. ^ Cydney Grannan, /why is saffron so expensive, אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)