שנת שמיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלט בגינה פרטית בירושלים המצהיר שהפירות בה הם הפקר בשל שנת השמיטה וכל אדם רשאי לקחתם

ביהדות, שנת שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים. היא נקראת גם שביעית או שבת הארץ. בשנה זו מצווה עם ישראל לקיים את מצוות שמיטת קרקעות - לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל, ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. שנת השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל, ובנוסף נוהג בה וידוי מעשרות. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה והלכותיה - מסכת שביעית.

שנת השמיטה האחרונה הייתה שנת ה'תשע"ה והבאה תהיה שנת ה'תשפ"ב.

שנת השמיטה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ישראל צוו על השמיטה כבר במתן תורה. אולם השמיטה היא מצווה התלויה בארץ, כפי שנאמר "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַ-ה'" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ב'). לכן לא ניתן היה לקיים אותה לפני הכניסה לארץ ישראל. על פי המדרש, השמיטה הראשונה שישראל קיימו נעשתה בשנה ה-21 לכניסתם לארץ ישראל, מכיוון שנדרשו 14 שנה של הכרת הקרקעות, לפני שהתחילו את מחזור השמיטה[1]. על פי חשבונו של הרמב"ם היא חלה בשנת 2510 לבריאת העולם[2].

חישוב שנת השמיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי בעיות בחישוב שנת השמיטה.

היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה הראשונה בחישוב שנת שמיטה נעוצה במחלוקת הלכתית-עקרונית בין התנאים, איך למנות את השנים לשמיטה לאחר שנת היובל.[3] לאחר שבע שנות שמיטה (שהן 49 שנים), השנה הבאה (שהיא השנה ה-50) היא שנת היובל, וגם בה אסורה עבודת האדמה:

  • לדעת חכמים, לאחר שנת היובל מתחיל מניין חדש של שש שנות עבודה ושנה שביעית, כך שהשנה אחרי היובל היא הראשונה למניין החדש. לפי זה, בכל מאה שנים יש 14 שמיטות.
  • אולם לדעת רבי יהודה, מניין שנות השמיטה לא תלוי ביובל, ושנת היובל עצמה היא כבר השנה הראשונה למניין השמיטה הבאה. לפי זה, בכל 98 שנים יש 14 שמיטות.

הגאונים נוטים לדעת רבי יהודה, אולם הרמב"ם נוטה לדעת חכמים.[4] לאחר חורבן בית שני גם הרמב"ם מודה לפסיקת הגאונים, רש"י, בעלי התוספות ושאר ראשונים.

קווים ירוקים אנכיים מציינים שנת שמיטה
והקווים האופקיים את המחזור השמיני של השמיטה
לפי רב יהודה השנה הראשונה של השמיטה השמינית היא גם שנת היובל (קו כחול)
ולפי דעת חכמים מחזור השמיטה השמיני מתחיל לאחר שנת היובל (קו ירוק).

חורבן בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה השנייה בחישוב שנת השמיטה נעוצה במחלוקת חישובית-היסטורית בין פרשני התלמוד הראשונים. המחלוקת נוגעת לשנה המדויקת של חורבן בית שני, שעל פי המסורת נחרב במוצאי שביעית - כלומר בשנה הראשונה למחזור השמיטה. המחלוקת היא מחלוקת בין פרשני התלמוד הראשונים: רש"י (שלחשבונו נחרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ"ט לבריאה - 3829 לבריאה) ובין רבינו תם ושאר פרשנים ראשונים כמו הרמב"ן, הר"ן, התרומה ועוד (שלחשבונם נחרב הבית בשנת ג' תת"ל לבריאה - 3830 לבריאה).

המנהג למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח השנה במגילות קומראן השמיטות מחושבות כדעת רבי יהודה וכך גם יוצא מאזכורי שנות השמיטה בקדמוניות היהודים. תאריכי שנות השמיטה המופיעים בשטרות מתקופת הגאונים ומחזור השמיטה שעל פיו נוהגת הרבנות הראשית לישראל, מסונכרנים עם המניין לבריאת העולם המקובל ביהדות. כך למשל שנת ה'תשס"ח (5768), שהייתה שנת שמיטה, יצאה בדיוק השמיטה ה-824 לפי מניין השנים בלוח העברי. אומנם שמירת שמיטה החלה הרבה אחרי בריאת העולם אבל השמיטה הראשונה לאחר שיבת ציון הייתה בשנה לבריאת העולם המתחלקת בשבע ללא שארית ולכן ניתן לחשב כך.

עדויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם פיוטים ארץ-ישראליים המזכירים רעידת-אדמה שקרתה בארץ ישראל בחודש שבט שנת ד'קמ"ח (748 לספירה), ומציינים שזו הייתה שנת שמיטה. לפירוט ראו רעש השביעית.

שנות שמיטה החל מהעלייה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה'תרמ"בה'תרמ"טה'תרנ"וה'תרס"גה'תר"עה'תרע"זה'תרפ"דה'תרצ"אה'תרצ"חה'תש"הה'תשי"בה'תשי"טה'תשכ"וה'תשל"גה'תש"םה'תשמ"זה'תשנ"דה'תשס"אה'תשס"חה'תשע"ה

שנות השמיטה הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה'תשפ"בה'תשפ"טה'תשצ"וה'תת"גה'תת"י


תאריכי השמיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת השמיטה מתחילה בראש-השנה העברי - א' בתשרי, ונמשכת שנה עד כ"ט באלול סיום השנה בלוח העברי. יש דעות שבפירות האילן השנה נמשכת עד ט"ו בשבט של השנה השמינית. בזמן שבית המקדש היה קיים, נהגה גם "תוספת שביעית" שהשתרעה על חלקים מהקיץ של השנה השישית. תוספת זו, נקבעה בתחילה שלושים יום לפני ראש-השנה, וחכמים הוסיפו מחג הפסח בשדה תבואה, ומחג השבועות בנטיעות האילן. תוספת שביעית אינה נוהגת לאחר חורבן בית המקדש, אך אסור (מטעם שונה) לטעת עצי פרי אחרי ט"ו באב של השנה השישית.

שמיטה מעוברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ב, עמוד א', אין מעברים שנת שמיטה. רש"י שם מפרש שהטעם הוא כדי שלא יתארכו האיסורים של שנת השמיטה, והרמב"ם מסביר שטעם הדבר הוא כדי שיהיו שעורים למנחת העומר וחיטים לשתי הלחם.[5] בלוח העברי הקבוע כ-37% משנות השמיטה מעוברות[6] כמו שכ-37% מכלל השנים מעוברות בהתאם למחזור העיבור. לדעת השרידי אש הטעם שמעברים שנות שמיטה בזמננו הוא על פי חידושו של הרמב"ם ששנים שדורשות עיבור כדי שיחול חג הפסח באביב יש לעבר גם בשנות שמיטה.[7]

תורת השמיטות הקבלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תורת השמיטות

על בסיס מחזור שנות השמיטה ומצוות שנת היובל קיימת בקבלה תורה קוסמולוגית וקוסמוגנית המתארת את העולם כנברא ונחרב במחזורי שמיטות בני 7,000 שנה, שהם חלק ממחזור של יובל גדול בן 50,000 שנה. תורה קבלית זו הייתה מקובלת במאות ה-13 וה-14 בקרב חוג תלמידי ומפרשי הרמב"ן, וזכתה לגרסתה המפורסמת ביותר ב"ספר התמונה", המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תו"כ, בהר; תוספתא מנחות, פ"ו, רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י ב
  2. ^ "ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה, שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ, שמטה." רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ב
  3. ^ דעת חכמים כי יובל אינו עולה למניין שבוע (=שבע שנים), לעומת רבי יהודה שיובל עולה למניין שבוע (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט', עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב').
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ז'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ד', הלכה ט"ו
  6. ^ 7 מכל 19 - מחזור של 133 שנה. להלן פירוט שני מחזורים כאלה: ה'ת"ר, ה'תרל"ה, ה'תרמ"ט, ה'תר"ע, ה'תרפ"ד, ה'תרצ"ח, ה'תשי"ט, ה'תשל"ג, ה'תשס"ח, ה'תשפ"ב, ה'תת"ג, ה'תתי"ז, ה'תתל"א, ה'תתנ"ב, ה'תתס"ו, ה'תתק"א.
  7. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ד', הלכה ט"ז, ושרידי אש חלק א סימן לט