כלאי הכרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איסור כלאי הכרם הוא אחד האיסורים הכלולים בדיני כלאים. האיסור מופיע בתורה בספר דברים[1]: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם". האיסור כולל שני מרכיבים, איסור הזריעה, ואיסור הנאה.

איסור הזריעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. השיעור המינימלי של ההרחקה שיש להרחיק זרעים מגפן יחידית הוא ששה טפחים, ושיעור ההרחקה המינימלי שיש להרחיק זרעים מן הכרם הוא ארבע אמות.

איסור ההנאה מכלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: "פן תקדש המליאה", והם טעונים שריפה[2]. האוכל כזית מהענבים או מהתבואה שגדלו בכרם ונאסרו משום כלאי הכרם חייב מלקות.[3]

הפרדה בין הזרעים לכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ ההלכה, אם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, אין איסור זריעה, והפירות מותרים.

הלכות שכנים וכלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת בבא בתרא[4] דנה בדין שני שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שהחובה לגדור מוטלת על בעל הכרם[5]. עוד מובא שם שכל עוד בדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שכאשר התעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, נאסרים הזרעים. לפי האמור בברייתא, במקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב[6]. אך הרמב"ם[7] לא הביא את הדין של חיוב בעל הכרם בתשלום על הנזק שנגרם לבעל הזרעים. לדברי בעל מרכבת המשנה הרמב"ם פוסק שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכן אין הזרעים נאסרים.

דיורי גדולה בקטנה בכלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרות, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם[8].

היכן נוהג דין כלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור כלאי הכרם נוהג בארץ ישראל כאיסור דאורייתא ובחוץ לארץ כאיסור מדרבנן. בגמרא מבואר שהטעם שחכמים גזרו על כלאי הכרם בחוץ לארץ, מה שלא גזרו באיסורי כלאים אחרים, הוא משום שהתורה החמירה עליהם יותר משאר איסורי כלאים בכך שהפירות נאסרים בהנאה[9]

מהו כרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה[10] נחלקו בית שמאי ובית הלל בשאלה מהו השיעור המינימלי של כרם. לדעת בית שמאי שורה אחת נחשבת כרם, ואילו לדעת בית הלל צריך שיהיו בכרם לכל הפחות שתי שורות. הראשונים נחלקו בפירוש שיטת בית הלל. במשנה[11] מבואר שלדעת בית הלל שתי גפנים כנגד שתי גפנים אינן כרם, ורק אם הם שתולות באופן ששתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, הן מהוות כרם. לדעת הר"ש סדר הגפנים יכול להיות שבשורה השנייה יש גפנים כנגד שתי גפנים סמוכות מהשורה הראשונה. ואילו לדעת הרמב"ם צריכה הגפן היוצאת זנב להיות כנגד הרווח שבין השורות[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק כב פסוק ט
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל"ג, עמוד ב'.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י', הלכה ז'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'.
  5. ^ תבנית:רש"י ד"ה אומר לו.
  6. ^ תוספות שם.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ז', הלכה י"ז.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'.
  9. ^ מסכת קידושין דף לט עמוד א
  10. ^ מסכת כלאים פרק ד משנה ה
  11. ^ פרק ד משנה ו
  12. ^ מהר"י קורקוס סובר שדעת הרמב"ם שווה לדעת הר"ש

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.