חגביים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחגביים
Differential Grasshopper (29666703305).jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: חרקים
סדרה: חגבאים
על־משפחה: * Acridoidea
  • Eumastacoidea
  • Pneumoroidea
  • Proscopioidea
  • Pyrgomorphoidea
  • Tanaoceroidea
  • Trigonopterygoidea

חגבים הם קבוצה של חרקים מסדרת החגבאים, השייכים לתת-סדרה Caelifera. הם נמנים עם קבוצות החיים העתיקות ביותר של חרקים אוכלי עשב, שראשיתה בתקופת הטריאס המוקדמת לפני כ־250 מיליון שנה.

חגבים הם בדרך כלל חרקים דרי קרקע בעלי רגליים אחוריות חזקות במיוחד המאפשרות להם לברוח מאיומים באמצעות ניתור. כחרקים בעלי גלגול חסר, הם לא עוברים מטמורפוזה מוחלטת ; הם בוקעים מביצה לנימפה או עוברים חמש התנשלויות, והופכים דומים יותר לחרק הבוגר בכל שלב התפתחותי. בצפיפות אוכלוסייה גבוהה ובתנאים סביבתיים מסוימים, מינים מסוימים של חגבים יכולים לשנות צבע והתנהגות וליצור נחילים. נחילים אלה מכונים ארבה .

חגבים הם צמחונים, וקיימים כמה מינים שלעיתים גורמים נזק רציני לדגנים, ירקות ומרעה, במיוחד כאשר כמה מיליונים מהם מתקבצים לנחיל ארבה ומשמידים שטחים נרחבים של יבול. הם מתגוננים מפני טורפים על ידי הסוואה ; כאשר הם מתגלים, מינים רבים מנסים להרתיע את הטורף בהבזק כנף צבעונית בזמן שהם קופצים ומשגרים את עצמם בתעופה לאוויר (אם הם בוגרים), בדרך כלל הם עפים למרחק קצר בלבד. מינים אחרים כגון הכושן הארסי הם בעלי צבע אזהרה המרתיע טורפים. חגבים עלולים להיפגע מטפילים ומחלות שונות, ויצורים טורפים רבים ניזונים מנימפות ומבּוגרים כאחד. הביצים נתונות להתקפה של טפילים וטורפים.

לחגבים הייתה מערכת יחסים ארוכה עם בני אדם. נחילי ארבה יכולים לגרום לרעב, ואפילו במספרים קטנים יותר, החרקים יכולים להיות מזיקים חמורים. הם משמשים כמזון במדינות כמו מקסיקו ואינדונזיה. הם מופיעים באמנות, בסמלים ובספרות. חקר מיני חגבים נקרא אקרידולוגיה .

פילוגנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגבים משתייכים לתת סדרת Caelifera‏ (אנ'). אף על פי שלעיתים ”חגב” משמש כשם נפוץ לתת הסדרה באופן כללי,[1][2][3] מקורות מסוימים מגבילים אותו לקבוצות ”המתקדמות” יותר.[4] הם עשויים להיות ממוקמים באינפרה־סדרה אקרידידיאה[5] וכונו "חגבים קצרי מחוש" בטקסטים ישנים יותר[6] כדי להבדיל אותם מ"חגבים ארוכי מחוש" (כיום חרגולים), בעלי המחושים הארוכים בהרבה.

חגבים מאובנים במוזיאון רויאל אונטריו

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחגבים יש מבנה גוף טיפוסי לחרקים הבנוי מראש, חזה ובטן. הראש בנוי אנכית לגוף, כשהפה למטה. הראש נושא זוג עיניים מורכבות המעניקות ראייה ב־360 מעלות, שלוש עיניות שיכולות לזהות אור וחושך, וזוג מחושים שרגישים למגע וריח.

קל מאוד להבדיל בין חגבים לחרגולים לפי אורך המחושים – לחגבים יש מחושים קצרים ולחרגולים יש מחושים ארוכים.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברי חישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחגבים יש מערכת עצבים טיפוסית לחרקים, ויש להם מערך נרחב של איברי חישה חיצוניים. בצד של הראש יש זוג עיניים מורכבות גדולות המעניקות שדה ראייה רחב ואת היכולת לזהות תנועה, צורה, צבע ומרחק. ישנן גם שלוש עיניות על המצח שיכולות לזהות את עוצמת האור, זוג מחושים המכילים את קולטני הריח והמגע, וחלקי פה המכילים קולטני גוסטציה (טעם).[7] בקצה הקדמי של הבטן קיים זוג איברים לקליטת קול. ישנן מספר רב של שערות עדינות (סאטות) המכסות את כל הגוף ופועלות כקולטני מכני (חיישני מגע ורוח), והשערות הצפופות ביותר נמצאות במחושים, בבחנינים ובקצה הבֶּטֶן.[8] ישנם קולטנים מיוחדים (campaniform sensillae) המוטבעים בציפורן הרגליים שחשים לחץ ועיוות בציפורן.[9] קיימים גם איברי חוש פנימיים המתמחים בזיהוי מיקום ותנועה סביב מפרקי השלד החיצוני. הקולטנים מעבירים מידע למערכת העצבים המרכזית דרך נוירונים חושיים.

מחזור ונשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו חרקים אחרים, גם לחגבים יש מערכת זרימת דם פתוחה וחללי גופם מלאים בהמולימפה. מבנה דמוי לב בחלק העליון של הבטן מזרים את הנוזל לראש, ממנו הוא חולף על פני הרקמות והאיברים בדרכו חזרה לבטן. מערכת זו מפיצה חומרים מזינים בכל הגוף ונושאת פסולת מטבולית המופרשת למעי. נשימה מתבצעת באמצעות קנה הנשימה. חרקים גדולים יותר עשויים להזדקק לאוורר באופן פעיל את גופם על ידי פתיחת ספירקולים מסוימים בעוד שאחרים נשארים סגורים, באמצעות שרירי בטן כדי להרחיב ולכווץ את הגוף ולשאוב אוויר דרך המערכת.[10]

קפיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגב גדול, יכול לקפוץ כמטר (עשרים אורכי גוף) מבלי להשתמש בכנפיו; התאוצה מגיעה לשיאה בערך ב־20g.[11] חגבים קופצים על ידי מתיחת רגליהם האחוריות הגדולות ודוחפים כנגד המצע (הקרקע, זרד, דשא או כל דבר אחר שהם עומדים עליו); כוח התגובה מניע אותם לאוויר.[12] הם קופצים מכמה סיבות; כדי לברוח מטורף, לשגר את עצמם לאוויר כדי לעוף, או פשוט כדי לעבור ממקום למקום. בקפיצות מילוט יש לחץ סלקטיבי חזק בשביל מקסימום מהירות המראה, מכיוון שזה קובע את הטווח. פירוש הדבר שעל הרגליים להידחק אל הקרקע גם בכוח רב וגם במהירות גבוהה. מאפיין בסיסי של שריר הוא שהוא אינו יכול להתכווץ בכוח ובמהירות גבוהה בו זמנית. חגבים מתגברים על זה באמצעות מנגנון קטפולטה כדי להגביר את הכוח המכני שמייצרים שריריהם.[13]

טורפים וטפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגב עם קרדית טפילית

לחגבים יש מגוון רחב של טורפים בשלבים שונים של חייהם; ביצים נאכלות על ידי זבובים, רצניתיים ורפואניתיים. נימפות ומבוגרים נלקחים על ידי חרקים אחרים כמו נמלים, גמלי שלמה, צרעכבישיות, עכבישאים, עופות ויונקים קטנים כולל כלבים וחתולים.[14]

הביציות והנימפות מותקפות על ידי טפילים, כולל זבובי בשר וזריבוביים. טפילים חיצוניים של מבוגרים ונימפיות כוללים קרדיות.[14] נקבות חגבים המוטפלות על ידי קרדיות מייצרות פחות ביציות וכך יש להן פחות צאצאים מאשר חגבים שאינם מושפעים.[15]

הגנות נגד טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחגבים יש מגוון של התאמות נגד טורפים, המאפשרות להימנע מגילוי, לברוח אם התגלו, ובמקרים מסוימים להימנע מאכילה אם נתפסו. חגבים לעיתים קרובות מוסווים כדי למנוע גילוי על ידי טורפים הצדים בראייה; מינים מסוימים יכולים אפילו לשנות את צבעם כך שיתאים לסביבתם.[16]

כמה מינים כמו Phyllochoreia ramakrishnai הם חיקויים מפורטים של עלים. חגבים מסוימים יכולים גם לחקות מקלות בצורה וצבע.[17]לחגבים יש לעיתים קרובות דפוסים דמימטיים על הכנפיים שלהם, מה שגורם לפרץ של צבעים עזים שעשויים להבהיל טורפים מספיק זמן כדי לתת זמן לברוח בשילוב של קפיצה ומעוף.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חגביים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Caelifera:Grasshoppers and Locusts". Encyclopedia of Life. אורכב מ-המקור ב-11 April 2017. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  2. ^ "Suborder Caelifera – Grasshoppers". BugGuide. אורכב מ-המקור ב-4 August 2017. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  3. ^ "About Orthoptera: Crickets and grasshoppers". Orthoptera.org.uk. אורכב מ-המקור ב-5 August 2017. 
  4. ^ Grimaldi, David; Engel, Michael, S. (2005). Evolution of the Insects. Cambridge University Press. עמ' 210. ISBN 978-0-521-82149-0.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  5. ^ "ITIS Standard Report Page: Acrididea". www.itis.gov. אורכב מ-המקור ב-2 August 2017. 
  6. ^ Imms A.D., rev. Richards O.W. & Davies R.G. (1970) A General Textbook of Entomology 9th Ed. Methuen 886 pp.
  7. ^ Ruppert, Edward E.; Fox, Richard, S.; Barnes, Robert D. (2004). Invertebrate Zoology, 7th edition. Cengage Learning. עמ' 735–737. ISBN 978-81-315-0104-7. 
  8. ^ Chapman, 2013. pp. 745–755
  9. ^ Chapman, 2013. p. 163
  10. ^ Meyer, John R. (1 בנובמבר 2006). "Insect physiology: Respiratory system". General Entomology. NC State University. אורכב מ-המקור ב-3 January 2017. בדיקה אחרונה ב-12 באפריל 2015. 
  11. ^ Heitler, W.J. (ינואר 2007). "Performance". University of St Andrews. אורכב מ-המקור ב-19 March 2015. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2015. 
  12. ^ Heitler, W.J. (ינואר 2007). "How Grasshoppers Jump". University of St Andrews. אורכב מ-המקור ב-24 September 2015. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2015. 
  13. ^ Heitler, W.J. (ינואר 2007). "Energy and Power". University of St Andrews. אורכב מ-המקור ב-18 November 2014. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2015. 
  14. ^ 1 2 Capinera, 2008. pp. 1709–1710
  15. ^ Branson, David H. (2003). "Effects of a parasite mite on life-history variation in two grasshopper species". Evolutionary Ecology Research 5 (3): 397–409. ISSN 1522-0613. 
  16. ^ Cott, pp. 25–26
  17. ^ Hogue, C.L. (1993). Latin American Insects and Entomology. University of California Press. עמ' 167. ISBN 978-0520078499. 
  18. ^ Cott, p. 378