חוות הלימוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוות הלימוד, פברואר 2017. צולם מקריית מוריה

חוות הלימוד הוא כינוי למשק חקלאי-חינוכי שהקימה רחל ינאית בן צבי בירושלים. המשק התקיים בשנות ה-20 בשכונת רחביה ואז במשך שני עשורים באזור ארמון הנציב. לאחר מלחמת העצמאות שימש השטח כמאחז צה"ל וכתחנת ניסיונות חקלאית של האוניברסיטה העברית.

הקמת החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919 הקימה רחל ינאית בן צבי על מגרש ביתה בשכונת רחביה משתלת צמחים שכונתה "משק הפועלות". במשתלה זו ביקשה רחל להכשיר חלוצות במלאכת החקלאות, והן התמחו בנטיעת עצים וגידול פרחים. עצי אורן שגודלו במשתלה ניטעו לימים במורדות שער הגיא על ידי הקרן הקיימת לישראל, ואילו הפרחים נמכרו לעוברי אורח בשכונת רחביה עצמה. על החווה כתבה בזיכרונותיה:

"ברצוננו להכשיר את הבנות, בעודן בגיל צעיר, לעבודת האדמה; להקנות להן השכלה כללית וחקלאית; לפתח בהן את העצמאות על ידי הכנסתן בעול העבודה ואחריותה; ולחנך אותן חינוך חברתי, על ידי חיי עבודה משותפים."

הפעילות עוררה התנגדות הולכת וגוברת מצד יושבי השכונה השקטה, והפגנות סוערות של חרדים, שזעמו על כי מכירת הפרחים נמשכת גם לאחר כניסת השבת.

ארמון הנציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתנגדות של אנשי רחביה ומצוקת המקום הביאו ב-1928 להעתקתו של "משק הפועלות" לאזור ארמון הנציב, מזרחית לשכונת תלפיות. השטח בגודל של 50 דונם נרכש על ידי קק"ל. הבחירה במקום זה נבעה מאיכות הקרקע וממרחב השטח הריק, וכן מפני שרחל שיערה כי עקב בניית 'ארמון הנציב' בקרבת מקום, תוכל אף היא ליהנות מאספקת מים ישירה. בשנת 1929, בפרעות תרפ"ט המשק חרב, אך חזר לפעול כמה חודשים וב-1933 הפך לחוות לימוד לנערות. בחווה למדו בשנים הראשונות כ-30-40 בנות בגילאי 15-17 לתקופת לימודים של שנתיים. החווה כללה גן עצי פרי ומשתלה, כרם על שטח של 4 דונם, גן ירק, לולים ומכוורת[1]. בשנת 1934 נעשה ניסיון לרכוש שטח של 17 דונם בעמק בצמוד לחווה, אולם הוא נרכש לבסוף בידי סוחרי קרקעות יהודים שבקשו לשווקו למגרשים למגורים[2][3]. בשנת 1939 עלה מספר התלמידות ל-80. במהלך המרד הערבי הגדול הוקמו במקום עמדות בטון והצבו כוחות משמר[4].

השטח בימי קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, הוסכם על הכללת חוות הלימוד בשטח מפורז בחסות הצלב האדום[5]. בלילה שבין 16-17 באוגוסט 1948, במהלך ההפוגה השנייה, נערך על שלוחת ההר שממזרח לחווה קרב דמים, בו ניסו לוחמי גדוד "בית חורון" של חטיבת עציוני לכבוש את ההר שבמרכזו "ארמון הנציב"[6]. הקרב נכשל ובבוקר, לאור יום, נסוגו הלוחמים לחוות הלימוד. רחל ינאית, שהייתה במקום, קיבלה את פני הפצועים והחיילים התשושים והגישה להם מזון ושתייה. טענת ישראל הייתה שהכוחות הוכנסו למקום לאור התקדמות כחות ערביים והצורך לפנות ממנו את התלמידות[7]. מצרים הציבה אולטימטום לפינוי כוחות הצבא מהחווה, אך ישראל לא נענתה לה ודרשה פינוי משולב של כל הכוחות מהמובלעת[8]. בתגובה הפגיזו המצרים את החווה[9]. מטה האו"ם קבע שישראל היא זאת שהפרה את ההפוגה[10]. ב-4 בספטמבר 1948 פונו כל הכוחות מהמובלעת על פי הסכמות שהושגו בחסות האו"ם[11]. שבוע לאחר מכן שוב הופגזה חוות הלימוד[12]. בתחילת אוקטובר 1948 הועבר השטח מאחריות הצלב האדום לאחריות האו"ם[13].

חוות הלימוד לנערות עברה באוקטובר 1948 לפנימיית "כרמית" הסמוכה לשכונת עין כרם, שם פועל בימינו בית הספר הקהילתי סביבתי עין כרם[14]. במהלך שיחות שביתת הנשק ברודוס נקבע שהמקום יהיה שטח הפקר עד השגת הסכמה אחרת. ישראל ביקשה לחלק את השטח ולחזור לחווה, אך הערבים התנגדו לכך. ב-7 ביוני 1949 נכנסו כוחות צה"ל לחווה וישראל הכריזה על סיפוח החווה לישראל[5]. לאחר שבוע הוסכם שכל הכוחות יוצאו מהשטח המפורז[15][16]. עם זאת, אזרחים ישראליים הורשו לשהות בשטח ואליהם נלוו חיילים במסווה של שוטרים, שכן אסור היה לאנשי צבא לשהות בתחומי השטח המפורז. המקום שופץ והוכשר לקליטה מחדש של תלמידות[17] ובאוקטובר שבו למקום כ-50 נערים ונערות, בעיקר עולים מטורקיה, במקביל להמשך פעילות החווה בעין כרם[18]. שטח החווה גדל מ-70 דונם ל-700 דונם והוא השתמש במים מושבים להשקיה[19]. הירדנים התלוננו מפעם לפעם על הפעילות בחווה טענו שמדובר בפעילות צבאית[20][21]. במרץ 1950 נהרגו שבעה נערים ו-10 נפצעו בהתפוצצות מוקש ישראלי בחוות הלימוד[22][23]. המוקש הובא לחווה על ידי שניים מהנערים, מדריך במקום ירה בו ולא פצצו ולאחר מכן הוא נזרק על הסלעים והתפוצץ[24]. במאי 1950 דווח על יריות לעבר החווה[25]. במרץ 1951 נתגלע סכסוך קרקעות בין החווה לבין קיבוץ רמת רחל[26].

בידי האוניברסיטה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 הועבר השטח לידי האוניברסיטה העברית[27] שפתחה במקום תחנת ניסיונות חקלאית[28][29], שפעלה עד שנת 1967. בשנת 1957 עבדו בשטח החווה עובדים של הקרן הקיימת שהכינו את המקום לנטיעות[30]. בין השאר, נעשו במקום ניסיונות בצמחי מרפא, ירקות וסוגים של עלי טבק[31]. בשנת 1961 גודלו במקום, באופן נסיוני, חורפנים, במטרה לבדוק האם הם יסתגלו למזג האוויר החם יחסית בישראל[32]. לאחר מלחמת ששת הימים נסגרה התחנה. כיום עדיין נראים בשטח המבנים הישנים של 'משק הפועלות', וישנם עוד כמה שטחים חקלאיים המעובדים בידי בני חניכי פנימיית "עין כרמית", ממשיכת דרכה של פנימיית "כרמית".

ב-5 ביוני 1967, יום פרוץ מלחמת ששת הימים, לאחר שכוחות הלגיון הירדני נכנסו לארמון הנציב, החלו להפגיז את החווה. בחווה היו אז שני שומרים, אשתו של מנהל החווה ומספר פועלים יומיים. אשתו של מנהל החווה, רחל קאופמן, שלא הצליחה ליצור קשר עם הצבא, חילקה את כלי הנשק שנשמרו במקום לעשרה מהפועלים שהגיעו לעבודה ולימדה אותם איך לירות בהם. היא הורתה להם לעלות לעמדה מבוצרת ולירות ברובים כדי לעשות רושם שהמקום מוגן. בהמשך הגיעו למקום חיילי החטיבה הירושלמית. פגז שנפל ביניהם הרג אחד ופצע שמונה[33].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל ינאית בן צבי, עם הילדים בחזית - חוות הלימוד בירושלים 1928 - 1948, הוצאת מסדה, 1975

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוות הלימוד החקלאית בירושלים, דבר, 18 בדצמבר 1935
  2. ^ נגע הספסרות מאיים על משק הפועלות בירושלים, דבר, 27 בנובמבר 1934
  3. ^ מי יזכה: מוסד חינוכי לבנות ישראל, דבר, 16 בפברואר 1935
  4. ^ חות הלמוד לנערות בירושלים מציגה את תוצרתה, דבר, 29 באוגוסט 1939
  5. ^ 5.0 5.1 צבא ההגנה העביר עמדותיו עד לגדר של ארמון הנציב, על המשמר, 8 ביוני 1949
  6. ^ ארמון הנציב הוחזר לצלב האדום, מעריב, 18 באוגוסט 1948
  7. ^ אוירת ערב מלחמה בירושלים, דבר, 20 באוגוסט 1948
  8. ^ האלוף דיין דחה אולטימטום מצרי, מעריב, 19 באוגוסט 1948
  9. ^ המצרים הפגיזו את תלפיות וחוות הלימודים, המשקיף, 22 באוגוסט 1948
  10. ^ מטה אומ מאשים את ישראל בהפרת ההפוגה, מעריב, 25 באוגוסט 1948
  11. ^ פונה איזור הצלב האדום בירושלים, הצופה, 5 בספטמבר 1948
  12. ^ הערבים הפגיזו את חוות הלימוד, הבוקר, 12 בספטמבר 1948
  13. ^ שטח בית הממשלה בירושלים הועבר רשמית מהצלב האדום לאונ"א, הבוקר, 7 באוקטובר 1948
  14. ^ חוות הלימוד נפתחת מחדש בעין כרם, מעריב, 19 באוקטובר 1949
  15. ^ החלטת הועדה המעורבת ישראל - עבה"י, דבר, 14 ביוני 1949
  16. ^ הצבאות נסוגו מאזור ארמון הנציב, הצופה, 15 ביוני 1949
  17. ^ חוות הלימוד לנערות, דבר, 10 באוגוסט 1949
  18. ^ 50 נערים ונערות, קול העם, 20 באוקטובר 1949
  19. ^ זהירות מוקשים!, חרות, 6 בדצמבר 1949
  20. ^ דיונים ללא תוצאות בוועדה המעורבת הישראלית ירדנית, הצופה, 23 בנובמבר 1949
  21. ^ ועדת או"מ תבדוק תלונות עבה"י על התחפרות צבא ישראל בארמון הממשלה, הבוקר, 24 בפברואר 1950
  22. ^ 5 נערים נהרגו, 12 נפצעו בהתפוצצות מוקש, הבוקר, 14 במרץ 1950
  23. ^ 5 נהרגו, 12 נפצעו, חרות, 14 במרץ 1950
  24. ^ מסקנות הוועדה לחקירת אסון המוקש הובאה לכנסת, הצופה, 21 במרץ 1950
  25. ^ מסתננים ירו על חוות הלימוד ליד ארמון הממשלה בירושלים, הצופה, 26 במאי 1950
  26. ^ סכסוך קרקעות בין רמת רחל וחוות הלימוד בצפון תלפיות, חרות, 1 באפריל 1951
  27. ^ תביעה להחזיר המכללה להר הצופים בטקס פתיחת השנה האקדמאית, הבוקר, 9 בדצמבר 1954
  28. ^ המרכז לחקר חקלאות ההר - ב"חוות הלימוד", דבר, 16 בדצמבר 1958
  29. ^ חוות הלימוד בירושלים - המרכז לחקר החקלאות בהר, דבר, 2 באוגוסט 1960
  30. ^ חוות הלימוד, על המשמר, 6 בספטמבר 1957
  31. ^ תנאי הבצורת עלולים לפגוע ביבול הטבק, חרות, 8 בינואר 1963
  32. ^ מנחם תלמיהחורפן בא לקיץ הישראלי, מעריב, 23 ביוני 1961
  33. ^ מנחם תלמימקודות בקו הירוק, מעריב, 22 בספטמבר 1968

קואורדינטות: 31°45′11.11″N 35°13′49.89″E / 31.7530861°N 35.2305250°E / 31.7530861; 35.2305250