חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006 אושר בכנסת השש עשרה ב-21 בדצמבר 2005[1] ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2006. מטרת החוק מוצגת בסעיף 1 שלו: "מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין על ידי ביצוע הערכות מסוכנות לגבי עברייני מין בשלבים השונים של ההליך המשפטי, וכן ביצוע פיקוח ומעקב ושיקום מונע לעבריינים כאמור, והכל לשם מניעת ביצוע עבירות מין חוזרות."

מטרת החוק ודרכי הגשמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החוק ודרכי הגשמתה מוצגות בדברי ההסבר להצעת החוק:[2]

מטרת הצעת החוק ליצור הסדר כולל לטיפול בעברייני מין כדי להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין. שלושה נדבכים להצעה: קביעה של הערכות מסוכנות בשלבים שונים של ההליך המשפטי, תוכנית שיקום מניעתי, ותוכנית פיקוח ומעקב.
1. הנדבך הראשון מתרכז במאמץ לחולל שינוי פנימי בעבריין המין. כדי לחולל שינוי כזה, מוצע שעבריין המין יחויב להשתתף בתוכנית שיקום מניעתי, הנבנית במיוחד בעבורו, שמטרתה לסייע לו לשנות את דפוסי התנהגותו, המחשבה והרגש שלו.
2. הנדבך השני מתרכז במעקב ופיקוח חיצוני על עבריין המין בקהילה. הצעת החוק מציעה להקים רשות מעקב ופיקוח הקרויה במדינות אחרות PAROLE. רשות כזו תהיה אחראית לביצוע מעקב אחר עברייני מין עם שחרורם. תוכנית המעקב תעוצב בהתחשב בהערכת המסוכנות של העבריין ובמצבו המשפטי. התפקידים העיקריים של רשות המעקב והפיקוח הם:
א. הרשות תהווה מקום שבו יחויב עבריין המין להתייצב ולדווח על פרטים שונים הנוגעים לו, למשל, מקום מגורים ומקום עבודה, כדי לאפשר מעקב אחריו.
ב. הרשות תוסמך לקבוע קווי התנהגות שיותאמו לאופי העבירה שבוצעה על ידי העבריין (כך למשל, תוכל הרשות לאסור על עבריין מין, שהתבוננות בחומר פורנוגרפי הייתה החוליה הראשונה בשרשרת ההתנהגויות שהובילו לביצוע עבירות מין, להחזיק חומר כזה).
3. הנדבך השלישי המוצע הוא קביעת מערכת הערכות מסוכנות לעבריין. המין. הערכת המסוכנות היא הכלי המרכזי הדרוש לשם יישום תוכנית השיקום ותוכנית הפיקוח והמעקב, והיא אמורה לענות על השאלה באיזו מידה עבריין המין עלול לשוב ולבצע עבירות, ומה מידת הסיכון הטמון בו. הערכת המסוכנות תיעשה על ידי בעל מקצוע שהוכשר במיוחד לאבחן עברייני מין ולהעריך את הסיכון הנשקף מהם.
בצד ההגנה על החברה קיימות גם זכויות יסוד של עבריין המין ולפיכך קובעת ההצעה כלים וסמכויות לגופים שונים שיאפשרו הפעלה מידתית של אמצעים שונים, תוך שימוש במנגנוני ביקורת שיפוטית תקופתית.

תמצית החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מגדיר:
"עבירת מין" –

(1)(א) עבירה לפי סעיף 214(ב) עד (ב3) לחוק העונשין;
(ב) עבירה המנויה בסימן ה׳, בפרק י׳ לחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 352 שבו;
(ג) עבירה של התעללות מינית בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק האמור;
(ד) עבירה של חטיפה לשם מטרות סחר בבני אדם לפי סעיף 374א לחוק האמור, למטרת ביצוע עבירת מין כאמור בסעיף 377א(א)(7) לאותו חוק;
(2) עבירה לפי סעיף 75 לחוק השיפוט הצבאי;

"עבריין מין" – מי שהורשע בעבירת מין ומתקיים בו אחד מאלה:

(1) ביום ביצוע העבירה הוא היה בגיר;
(2) ביום ביצוע העבירה הוא היה קטין וביום הגשת כתב האישום נגדו מלאו לו 19 שנים;
(3) ביום ביצוע העבירה הוא היה קטין ונידון למאסר בפועל ובמועד שחרורו מלאו לו 19 שנים;

החוק מסמיך את שר הבריאות ושר הרווחה למנות מעריכי מסוכנות שתפקידם לערוך הערכות מסוכנות, ולפקח על פעילותם. הערכת מסוכנות היא הערכת הסיכון, לרבות רמת הסיכון, הנשקפים מאדם לביצוע עבירת מין נוספת (למעט עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין) על ידו, ולפי העניין גם המלצות לעניין פיקוח ומעקב ולעניין שיקום מונע. מעריך מסוכנות הוא אחד מאלה, שהוא גם בעל הכשרה וכישורים באבחון ובטיפול בתחום עבריינות המין:

(1) רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר;
(2) פסיכולוג;
(3) עובד סוציאלי;
(4) קרימינולוג קליני או קרימינולוג אחר שקיבל רישוי לפי חוק לעסוק בטיפול.

הערכת מסוכנות עדכנית נדרשת טרם קבלת החלטה בנוגע לעברייני מין על ידי הגופים המפורטים להלן,:

(1) בית משפט, לעניין מתן אחד מאלה:
(א) גזר דין למעט עונש מאסר בפועל, ולעניין בית דין צבאי – גם לגבי מתן גזר דין הכולל עונש מאסר בפועל; ואולם בית המשפט רשאי לבקש הערכת מסוכנות עדכנית לפני מתן גזר דין או לפני מתן החלטה בערעור על גזר דין, גם לגבי גזר דין הכולל עונש מאסר בפועל, אם סבר שהדבר דרוש לעשיית הצדק; בסעיף זה, ”גזר דין“ – למעט צו לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש;
(ב) צו פיקוח ומעקב לפי פרק ג׳ לחוק;
(ד) צו לטיפול מרפאתי לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש;
(ה) החלטה בערעור על החלטות כנ"ל;
(2) נשיא המדינה – לגבי מתן חנינה או הקלה בעונש כאמור בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה;
(3) ועדת שחרורים – לגבי שחרור על־תנאי; ואולם אין בהוראת פסקה זו כדי לגרוע מהוראות סעיפים 11 ו־12 לחוק שחרור על־תנאי ממאסר;
(4) ועדה לעיון בעונש – לגבי המתקת עונש או החלפתו לפי סעיף 510 לחוק השיפוט הצבאי של מי שנידון למאסר בפועל בבית דין צבאי; ואולם אין בהוראת פסקה זו כדי לגרוע מהוראות הפרק השני בחלק ח׳ לחוק השיפוט הצבאי;
(5) השר לביטחון הפנים או מי שהוא אצל לו את סמכותו – לגבי חופשה מיוחדת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971;
(6) מפקד בית סוהר צבאי – לגבי חופשה מיוחדת לפי תקנה 84 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ״ז–1987;
(7) ועדה פסיכיאטרית שמונתה לפי חוק טיפול בחולי נפש – לגבי מתן חופשה או שחרור מאשפוז;
(8) ועדת מומחים שמונתה לפי סעיף 4 לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס״א–2001 – לגבי מתן פטור מאיסור עיסוק כאמור באותו חוק;
(9) יחידת פיקוח – בעת מתן המלצה על־תנאי הפיקוח והמעקב על עבריין מין.

עבריין מין יהיה מצוי בפיקוח ובמעקב, במטרה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירת מין נוספת על ידי עבריין המין ובמידה הנדרשת כדי למלא אחר מטרה זו. בפיקוח ובמעקב עוסקת יחידת פיקוח שהוקמה על ידי השר לביטחון הפנים, ותפקידיה:

(1) לבצע פיקוח ומעקב על עברייני מין, בהתאם להוראות פרק זה;
(2) להמליץ לפני בית המשפט, על פי הערכת מסוכנות, על־תנאי פיקוח ומעקב לעבריין מין;
(3) להתעדכן בדבר פרטיהם של עברייני מין שיש עליהם חובת התייצבות לפי חוק זה ולשמש מקום להתייצבותם;
(4) לקיים קשר שוטף ותדיר עם עברייני מין המצויים בפיקוח ובמעקב;
(5) לנהל מרשם ארצי שיכלול מידע לגבי עברייני מין שהוצאו לגביהם צווי פיקוח.

בית המשפט, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, רשאי להוציא לגבי עבריין מין צו פיקוח ומעקב לתקופה שיקבע, ולא יותר מחמש שנים, אם סבר, לאחר שקיים דיון בעניין, שרמת הסיכון כי עבריין המין יבצע עבירת מין נוספת אינה נמוכה.

עבריין מין יעבור שיקום מונע, שיינתן בקהילה ובבית הסוהר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]