חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 28 באוגוסט 1953 |
| תאריך חקיקה עברי | י"ז באלול תשי"ג |
| גוף מחוקק | הכנסת השנייה |
| שטחים שעליהם חל החוק |
ישראל  |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 132, עמ' 144 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד החינוך |
| מספר תיקונים | 5 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, התשי"ג-1953, הסדיר את פעולת "יד ושם" - המוסד הרשמי האחראי להנצחת זיכרון השואה והגבורה. החוק התקבל בכנסת ב-19 באוגוסט 1953 (ח' באלול ה'תשי"ג), על מנת להעניק לזיכרון השואה מעמד ראוי באופן חוקי לדורי-דורות.[1]
הרקע להצעת החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוסד "יד ושם" הוקם בסוף שנת 1945 כמפעל להנצחת זכר השואה מטעם הוועד הלאומי להנצחת קרבנות השואה.[2] לאחר מלחמת העצמאות נקלע המוסד לקשיים כלכליים עקב חוסר התעניינות מצד הציבור. הדיון בקשייו של מוסד זה עבר לכנסת בשנת 1951 בעקבות חששו של דוד בן-גוריון מהקמתו של מפעל הנצחת זכר השואה הבינלאומי בפריז ולא בישראל.[1] בשנת 1952 הציע בן-ציון דינור, שר החינוך, את חוק זיכרון השואה והגבורה במטרה ש"יד ושם" יתנהל כמוסד רשמי של מדינת ישראל. ב-19 באוגוסט 1953 אישרה הכנסת את החוק.
תוכן החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק שמונה סעיפים. שני הסעיפים הראשונים עוסקים בתהליך ההנצחה ובסמכויותיו של מוסד "יד ושם":
- סעיף 1 קובע את הנושאים שלשם זכירתם הוקם "יד ושם".
- סעיף 2 של החוק מעניק ל"יד ושם" את התפקיד להקים אתרי הנצחה, לאסוף, לחקור ולפרסם עדויות על השואה והגבורה, להעניק אזרחות כבוד לחסידי אומות העולם ולייצג את ישראל בפרויקטים בינלאומיים העוסקים בהנצחת זכר השואה ומלחמת העולם השנייה.[3]
יתר סעיפי החוק עוסקים בעניינים מנהליים, כגון מועצה, הנהלה, תקציב ותקנון.
יישום החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפעלי זיכרון, הנצחה וטקסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק נקבע, בין היתר, כי "למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך – (1) להקים מפעלי זיכרון ביזמתו ובהנהלתו". יד ושם פועל ליישום הוראת החוק על ידי פעולות הנצחה רבות, בהן פעולות אלה:
- יד ושם מקיים עשרות טקסי זיכרון מדי שנה, רבים מהם בשיתוף עם ארגונים של יוצאי קהילות וארגונים של ניצולי שואה, בהם העצרת הממלכתית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אותה מקיים יד ושם החל משנות החמישים, כל שנה, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.[4]
- יד ושם יוזם תחרות ומשתתף בתחרויות ובמפעלי שירה ("פרויקט "מו-זיקה" – נוער נוגע בשירי שואה")[5] וכן מעניק פרסים ליוצרים בתחומים שונים, כגון פרס זוסמן ליוצרים בתחום המוזיאלי, פרס אבנר שלו ליוצרים בתחום הקולנועי,[6] פרסי יד ושם למפעלים חינוכיים,[7] פרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה,[8] פרס בוכמן ועוד.
- יד ושם הקים בשנת 1973 את המוזיאון לתולדות השואה[9] ובשנת 2005 פתח מוזיאון חדש לתולדות השואה, שהחליף את המוזיאון הישן.[10]
- המוזיאון לאמנות ביד ושם;[11]
- הביתן לתערוכות מתחלפות ביד ושם.
פועלו של יד ושם בהקשר יום הזיכרון לשואה ולגבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק נקבע, בין היתר, כי "למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך – (3) להשריש בארץ ובעם כולו את היום שנקבע על ידי הכנסת כיום הזיכרון לשואה ולגבורה ולטפח הווי של אחדות זיכרון לגבוריה ולקרבנותיה." יד ושם פועל ליישום הוראה זו של החוק על ידי פעולות הנצחה רבות, ביניהן פעולות אלה:
- יד ושם מקיים את העצרת הממלכתית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, החל משנות החמישים, כל שנה.[4]
- ביום הזיכרון מקיים יד ושם פעילויות פתוחות במתחמי האתר, כדי לחשוף בפני הציבור הרחב את פעילויות השימור, ההנצחה, התיעוד והחינוך שלו.[12]
- יד ושם מקיים את תחרות "מעצבים זיכרון" - תחרות עיצוב הכרזה הממלכתית – מזה מספר שנים.[13]
מחקר ואיסוף עדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק נקבע, בין היתר, כי "למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך – (2) לכנס, לחקור ולפרסם את כל העדות על השואה והגבורה ולהנחיל לעם את לקחה". לשם כך פועל יד ושם, בין היתר, בהקמת ובהפעלת:
- המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם;[14]
- ארכיון יד ושם;[15] שבו יש מעל 200 מיליון מסמכים, כ-465,000 תצלומים,[16] למעלה מ-120 אלף ספרים[17] וכ-127,000 עדויות של ניצולי שואה – בווידאו, באודיו ובטקסט כתוב ומודפס. המאגר המקוון של שמות קרבנות השואה כולל שמות של כ-4.2 מיליון קורבנות שואה.[18]
- מרכז הצפייה – לאיסוף ולהקרנת סרטי עדות, סרטים דוקומנטריים וסרטי עלילה בנושא השואה, ביד ושם;[19]
חינוך בנושא השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביד ושם הוקם בסוף שנות התשעים בית ספר בינלאומי להוראת השואה. לפי תפיסתו החינוכית של בית הספר, בלימוד תולדות השואה "יש להימנע מלייחס לה משמעות מיסטית ו[יש] להתייחס למשמעות החינוכית-ערכית שלה. לכן יש להקפיד ולבסס אותם על תשתית עובדתית היסטורית." בית הספר מקיים הדרכות וסדנאות לתלמידים, מורים ומחנכים, סיורים במוזיאון לתולדות השואה ובאתר יד ושם, הכולל אנדרטאות, תערוכות, פסלים ועוד, מעניק כלי הוראה ומקנה שיטות חינוכיות המבוססות על ידע ההיסטוריה של השואה למורים ולמחנכים מהארץ ומהעולם. בבית הספר 17 כיתות לימוד, מרכזייה פדגוגית ושני אולמות הרצאות. כ-350,000 סטודנטים, בני נוער, אנשי כוחות הביטחון של ישראל וכן מחנכים מישראל ומהעולם פוקדים את בית הספר כל שנה. לבית הספר שלוחה בבית ווהלין בגבעתיים משנת 1975.[20]
אזרחות זיכרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק נקבע, בין היתר, כי "למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך – (4) להעניק לבני העם היהודי שהושמדו ונפלו בימי השואה והמרי אזרחות־זיכרון של מדינת ישראל, לאות היאספם אל עמם; (4א) להעניק לחסידי אומות העולם אזרחות־כבוד, ואם הלכו לעולמם – אזרחות־זיכרון, של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם".
יד ושם פעל עם הקמתו למתן אזרחות זיכרון על ידי דפי העד. שמו וכותרתו של טופס דף העד המקורי משנות החמישים היו "דף עד להענקת אזרחות זיכרון לחללי השואה". מטרתו הראשונה של דף העד, כפי שנוסחה עוד בשנת 1950, הייתה הענקת "אזרחות זיכרון" של מדינת ישראל לנספים. "דף עד זה הוא התעודה, שבהסתמך עליה תוענק אזרחות זיכרון של מדינת ישראל לקרבן הנרשם", צוין בגיליונו הראשון של "ידיעות יד ושם". החותם על דף העד חתם, למעשה, על בקשה להעניק אזרחות זיכרון לנספה שהנציח.[21]
רעיון "אזרחות הזיכרון" נכלל במטרותיו העיקריות של המפעל לאיסוף דפי העד וכחלק ממאפייניו הראשונים והראשוניים. באחד מנוסחיו הראשונים של דף העד נכתב, בסעיף שבא לאחר הסעיף שיועד למסירת פרטי הנספה: "אני מבקש/ת להעניק לנ"ל אזרחות זיכרון מטעם מדינת ישראל."[22] דפים אלו נועדו לשמש "יסוד להענקת אזרחות הזיכרון לקרבנות השואה". בנוסח דפי העד שהודפסו בשנות החמישים לשם מילוי על ידי הציבור צוין: "תפקידו של יד-ושם הוא... להעניק לבני העם היהודי שהושמדו ונפלו בימי השואה והמרי אזרחות-זיכרון של מדינת ישראל לאות היאספם אל עמם."[23] על יסוד דף זה ובקשת מוסר העדות אמורה הייתה מדינת ישראל להעניק אזרחות זיכרון לקרבן שלזכרו הוקדש דף העד.[24]
הועלה חשש שאזרחות הזיכרון תגרום "הסתבכויות משפטיות לא רצויות". הענקת אזרחות לנספה על ידי מדינה שטרם התקיימה בעת שנספה, היא פיקציה מבחינה משפטית. אם יהודי מקבל לאחר מותו בשואה אזרחות זיכרון של מדינה שטרם התקיימה בעת הירצחו, האם אין הדבר הופך מדינה זו – ישראל - לאחראית על שאיריו? האם אין בכך ויתור על זכויותיהם של הנספה ושאיריו לפיצויים או להחזר רכוש, מצד מדינות המגורים או המדינות הרודפות? כמו כן, יהודים בדרום אמריקה – שם בוצעה התוכנית הנסיונית הראשונה של מילוי דפי עד, וממנה הגיעו דפי העד הממולאים הראשונים ליד ושם, בשנת 1954 - חששו שאם ימלאו דפי עד על קרוביהם שנספו, הרי הם מסתכנים בכך שיחשדו בהם ב"נאמנות כפולה" – לישראל ולמדינת מגוריהם. יד ושם ניסה להפריך חששות אלה: נטען שרוב הקהל היהודי בדרום אמריקה "מתייחס ברצון רב לאזרחות סמלית זו". לגבי הסיבוך המשפטי של אזרחות כפולה, קבעו מומחים לחוק בינלאומי כי אף על פי ש"חוקה זו [חוק יד ושם] תהיה בעלת אופי היוצא מגדר הרגיל [...] גם המקרה [...] הנהו יוצא מגדר הרגיל. תהא זו משימה ללא תקדים בהחלט, של קביעת אות כבוד, זיכרון וסולידריות לקרבנות אותו רצח, שגם הוא חסר תקדים."[25]
מפעל איסוף דפי העד נשא אופי משפטי מתוך כוונה שהנצחתם הפרטנית של הנספים תישא לא רק אופי סמלי. הכוונה הייתה לרשום את הנספים בדפי עד שלא רק יהוו מיזם הנצחתי אלא גם יהיו בעלי מעמד משפטי ויקנו לרשומים בהם "אזרחות זיכרון" סמלית, כפי שחזר והציע שנהבי לראש הממשלה דוד בן-גוריון בשנת 1956.[26] רעיון זה נועד לשייך את הנספים מבחינה משפטית ורשמית למדינת ישראל. הפיקציה המשפטית שנוצרה אף זכתה לגיבוי ממומחים במשפט הבינלאומי. בשנת 1965 שידך יו"ר יד ושם אריה קובובי בין איסוף השמות לבין הענקת אזרחות הזיכרון, כחובתו של יד ושם. הוא אמנם חזר ותיאר את הבעיה העקרונית של אזרחות כפולה והשתמעויותיה, אבל טען שחובתו של יד ושם היא לתת "לרבבות משפחות בישראל את הנחמה המינימלית, שיוכלו לתלות על קירות דירותיהם תעודה המעידה שאביהם, אמם, אחיהם, אחיותיהם, בניהם ובנותיהם נאספו אל עמם והמדינה העניקה להם אזרחות זיכרון."
קובובי חזר ותיאר את ההשתמעויות הבעייתיות של נושא האזרחות הכפולה, אך למרות זאת נמשך מימושו של רעיון "אזרחות הזיכרון" עשרות שנים לאחר מכן. במחצית השנייה של שנות ה-80 שב והובא לידיעת הציבור דבר קיומו של טופס "אזרחות הזיכרון". עלון "חדשות יד ושם" דיווח בגליונו מחודש מרס 1988 כי "בהתאם להחלטת הכנסת והכרזת נשיא המדינה, מיום כ"ז בניסן תשמ"ז [אביב 1987], הוענקה לכל בני העם היהודי שנספו בשואה אזרחות זיכרון של מדינת ישראל." נראה שההחלטה לא הייתה ידועה בציבור הרחב; ביד ושם המשיכו להתקבל בקשות להכרה בנספי השואה כזכאים לאזרחות זיכרון של מדינת ישראל. בשנות ה-90 הגיעו ליד ושם כמאה בקשות בשנה. עם זאת, בשנים האחרונות דעך העניין בכך; מדי שנה מגיעות 2–3 בקשות בלבד ל"אזרחות זיכרון" עבור נספים בשואה.
הנצחת חסידי אומות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנאומו של שר החינוך, בן ציון דינור, בעת הצגתה של הצעת החוק, הוא הדגיש את התעלמות העולם מרצח היהודים, ושיבח את מעשי ההצלה מצד חסידי אומות העולם.
ובוודאי שעלינו גם להציב ציון ולאסוף את כל העדויות על האורות מאופל, על אותם האנשים שידעו גם לעזור, מתוך סיכון, לנצורים, לנמלטים, לנלחמים; לכל אלה החוגים המעטים, אשר ידעו לשמור על צלם האלוהים בדור חושך זה, שהצילו, נתנו חסות ומחסה וסעד לגברים, נשים וילדים. ראויים הם לעמוד על הברכה, וראויים הם שישראל תשמור את שמם לדורות.[27]
עם הקמת יד ושם הועלתה השאלה לגבי צורת ההנצחה הראויה. האם רק זכר השואה וחורבן הקהילות ראויים להנצחה או גם גבורת הלוחמים השונים? כחלק משאלה זו הועלתה הסוגיה האם הנצחת חסידי אומות העולם תיכלל כחלק מחורבן הקהילות או שמא כחלק מפרק הגבורה בתקופה זו. שאלה נוספת הייתה האם בכלל יש לכלול את חסידי אומות העולם כחלק מזיכרון השואה של העם היהודי.
בדיון על מקומם של חסידי אומות העולם בחוק זיכרון השואה אמר דינור במפורש: "זהו זיכרון הגבורה". בדבריו אלה הכריע דינור בשאלה האם מקומם של חסידי אומות העולם בזיכרון השואה או הגבורה. שנהבי למשל, נטה לכלול את חסידי אומות העולם כחלק מפרק חורבן הקהילות. הוועדה קיבלה את עמדותיו של דינור ודחתה את ההסתייגויות בנושאים אלו.[1]
ובכן בסעיף 1(9) נקבע שאחד מתפקידיו של המוסד "יד ושם" הוא הנצחתם של חסידי אומות העולם.[3] לפי סעיף 2(4א) זכאים חסידי אומות העולם לאזרחות כבוד של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם, וכמה בודדים אכן החליטו לעבור לישראל. לאלה מהם שהלכו לעולמם מבטיח החוק "אזרחות-זיכרון של מדינת ישראל".[3][28]
הביקורת על "יד ושם" על אי הנצחתם של חסידי אומות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף מרץ 1958 פורסם דוח מבקר המדינה שבו הייתה ביקורת קשה על "יד ושם" עקב אי מילוי החוק בטענה שלא כללו את זכרם של חסידי אומת העולם בהנצחה. גם לאחר התערבות המועצה העולמית של "יד ושם" בהתכנסותה באותה השנה והוראתם המפורשת לקדם נושא זה, לא נעשתה שום התקדמות בנושא הנצחת חסידי אומות העולם. בעקבות משפט אייכמן ב-1961 עלו דרישות ובקשות נוספות לקיום החוק.[28]
לאחר דיונים ממושכים ולחצים רבים לגבי הנצחת חסידי אומות העולם במוסד "יד ושם", הוחלט שיש לפעול בצורה מיידית ולהוקיר את מעשי חסידי אומות העולם. אחת הטענות שקידמו את החלטה זו הייתה טענתם של ניצולי השואה היהודים שהרגישו מחויבות להוקיר תודה למציליהם. הנצחתם לאחר הביקורת התבטאה בקיר כבוד מיוחד בו מופיעים שמותיהם של חסידי אומות העולם ובשדרת העצים שניטעו על שם כל אחד מהם בשדרת חסידי אומות העולם במוזיאון "יד ושם".[29]
הצעה להכרה ביהודים שהצילו יהודים כחסידי אומות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 בנובמבר 2016 עלתה הצעת חוק חדשה על שולחן ועדת השרים לחקיקה, שעוררה עימות בין "יד ושם" לבין קבוצת חברי כנסת. ההצעה דרשה מ"יד ושם" להוסיף תחת סעיף 2(4א) הנוגע להנצחתם של חסידי אומות העולם, גם את "גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על ידי הנאצים".
ב"יד ושם" התנגדו להצעת החוק בטענה שהכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה כ"חסידי אומות העולם" תפגע ביוקרתו של התואר המוענק ללא־יהודים. לטענת "יד ושם", ייחודו של התואר הוא בכך שאנשים שאינם יהודים סיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם וחלקם גם שילמו בחייהם כדי להציל יהודים בזמן השואה. לעומתם, יהודים שהצילו יהודים במקרים רבים ממילא היו תחת סכנת מוות, ועשו זאת כחלק מאחווה ועזרה הדדית בין אחים לצרה. ביד ושם נכתב, "כל היהודים באשר הם נידונו להשמדה והיו בסכנה קיומית מתמדת ללא קשר למעשיהם". למרות נימוקי המתנגדים, ההצעה קיבלה הרבה תגובות חיוביות מצד חברי הכנסת.
לדברי יעל גרמן, לשעבר שרת הבריאות, "היו יהודים שפעלו תוך סיכון נפשות והצילו חיי יהודים אחרים. באורח פלא, חוק ניצולי השואה הקיים לא מדבר על הכרה בהם. היה מי שפירש את החוק הנוכחי כך שחסידי אומות העולם הם נוצרים בלבד. זה מגוחך".
ב"יד ושם" טענו כי פעולות מסוג זה היו נפוצות, ואמרו: "כמעט בכל עדות מספרים הניצולים על מקרים של עזרה שהגישו יהודים ליהודים אחרים ויד ושם מנציח אותם, מתעד, חוקר ומשלב אותם בפעילותו החינוכית, בתצוגות המוזיאונים שלו, באתר האינטרנט שלו ועוד". ברשימה נכללו מעשים כמו "פעילות ברשת הצלה, מתן פרוסת לחם לאסיר אחר, עידוד וסיוע נפשי, הברחת מזון או מסמכים מזויפים, סיוע בניסיונות בריחה, העברה של מכתבים ומידע, עזרה לאסיר להימנע מעבודת פרך או גירוש, ועוד". "יחד עם זאת, נראה שיהיה זה בלתי אפשרי להגדיר קריטריונים על פיהם ניתן יהיה לקבוע אילו מן הפעולות והמעשים הרבים והמגוונים האלה של המצילים היהודים ראויים להוקרה מיוחדת ולמדליה. [...] לא ניתן לעשות את האבחנה כמו במקרה החסידים משום שכל היהודים באשר הם נידונו להשמדה והיו בסכנה קיומית מתמדת ללא קשר למעשיהם. עזרה ליהודים אחרים יכלה להגדיל את הסכנה במקרים מסוימים, אולם הימנעות מכלל סכנה לא הייתה אפשרית."[30]
טיעון נוסף נגד הכרה ביהודים כחסידי אומות העולם הוא שהענקת אות ליהודים שהצילו יהודים עלולה ליצור תחושה מוטעית שיהודים מעטים בלבד הצילו יהודים ולכן הם ראויים לציון מיוחד. זה עיוות של האמת ההיסטורית ועוול לזכרם של הקרבנות והניצולים. טיעון נוסף קובע שאות כזה ייצור מיון ודירוג של היהודים, כאילו היו יהודים שהצילו יהודים אחרים, ורק הם אלה שקיבלו את האות, ואילו אלה שלא קיבלו את האות, לא הצילו יהודים אחרים. לקביעה כזו יש השלכות מוסריות בעייתיות ביותר.
בנוסף, נושא העזרה ההדדית בין יהודים בשואה מקבל ביד ושם ביטוי נרחב בהנצחה, בחינוך ובמחקר. מעשי הצלה שנעשו על ידי יהודים מוצגים במוזיאון לתולדות השואה, יד ושם פרסם עשרות ספרים ומחקרים בנושא, ובין מדליקי המשואות בעצרת הממלכתית ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה יש יהודים שהצילו יהודים אחרים בשואה. המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם עורך כנסים בנושא יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, בית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם עורך כנסים בנושא ומוציא לאור עשרות תוכניות חינוכיות ומערכי שיעור בנושא, ואתר האינטרנט של יד ושם עוסק גם הוא רבות בנושא. "התיקון לחוק מיותר ואף עלול לגרום נזק ממשי לעיסוק בתופעת העזרה ההדדית וההצלה בידי יהודים ולהבנה של מהותה ולהנצחת השואה בכלל."[31]
כיום (שנת 2023) "יהודים שהצילו יהודים" אינם נכללים בחוק כחסידי אומות העולם והצעה זו לתיקון החוק לא עברה. בנוסף באתר "יד ושם" מוזכר שהיהודים שהצילו יהודים אינם זכאים לתואר על פי אמות המידה של תוכנית חסידי אומות העולם.[32][33]
הנצחת זכרם של לוחמי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק נקבע כי "יד ושם מוסמך [...] להקים מפעל זיכרון להנצחת זכרם וגבורתם של ותיקי מלחמת העולם השנייה, שחירפו נפשם במערכות הקרב נגד הצורר הנאצי ועוזריו". ליישום חקיקה זו פועל יד ושם בשנים האחרונות במספר מישורים:
- אם מוגשים ליד ושם דפי עד להנצחת זכרם של יהודים שנפלו בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, יד ושם מקבל דפים אלה.
- יד ושם הכין מספר תערוכות אינטרנט בנושא החיילים היהודים במלחמת העולם השנייה.[34][35]
- עד לאחרונה קיים יד ושם עצרת שנתית לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית.[36] לאחרונה (2019) הועברה העצרת, מתוקף חקיקה של הכנסת, לאחריותו של משרד העלייה והקליטה.
- בין מדליקי המשואות בעצרת הממלכתית בטקס בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם היו מספר יהודים שלחמו בצבא האדום ובצבאות האחרים של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.[37]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- סוזן אורבן, זיכרון השואה - משימותיו של יד ושם במאה ה-21
- תמיכה בתיקון לחוק זיכרון השואה והגבורה - יהודי מציל יהודי
- יהודי מציל יהודי בשואה - אודות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 דוד זילברקלנג (ע), ההנצחה שלפני ההנצחה: יד ושם וחסידי אומות העולם, 1945-1963, יד ושם - קובץ מחקרים, כרך ל"ט [1], הוצאת יד ושם, 2011, עמ' 141 - 170
- ^ יד ושם - נקודות ציון הסטוריות, באתר יד ושם
- ^ 1 2 3 חוק זיכרון השואה והגבורה
- ^ 1 2 יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתר יד ושם.
- ^ פרויקט "מו-זיקה" – נוער נוגע בשירי שואה, באתר יד ושם
- ^ פרס אבנר שלו, יו"ר יד ושם, באתר יד ושם
- ^ פרסי יד ושם למפעלים חינוכיים, באתר יד ושם
- ^ פרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה, באתר יד ושם
- ^ על המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם, באתר יד ושם
- ^ חנוכת המוזיאון החדש, באתר יד ושם
- ^ על המוזיאון לאמנות השואה ביד ושם, באתר יד ושם
- ^ "מאחורי הקלעים ביד ושם" – ביום הזיכרון, 2022
- ^ "מעצבים זיכרון". תחרות עיצוב כרזה ממלכתית – התחרויות לאורך השנים, באתר יד ושם
- ^ על המכון הבין-לאומי לחקר השואה, באתר יד ושם
- ^ על ארכיון יד ושם, באתר יד ושם
- ^ מאגר התצלומים המקוון באתר יד ושם
- ^ הקטלוג המקוון של ספריית יד ושם, באתר יד ושם
- ^ המאגר המקוון של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
- ^ על מרכז הצפייה ביד ושם, באתר יד ושם
- ^ אודות בית הספר להוראת השואה ביד ושם, באתר יד ושם
- ^ ידיעות יד ושם 1 (30.4.54), ע' 4; רוני שטאובר, הלקח לדור, ע' 61.
- ^ ידיעות יד ושם 1 (30.4.54), ע' 5.
- ^ לדוגמה, דף עד שמולא בשנות החמישים, באתר יד ושם
- ^ ידיעות יד ושם 2 (29.7.54), ע' 1, 15.
- ^ ידיעות יד ושם 1 (30.4.54), ע' 14.
- ^ רוני שטאובר, הלקח לדור (ירושלים: יד בן צבי, 2000), ע' 64.
- ^ הישיבה המאתים ועשלים ושבע של הכנסת השניה, 12 מאי 1953, "דברי הכנסת"
- ^ 1 2 ד'"ר בתיה ברוטין, חסידי אומות העולם, בית ברל, 2009, עמ' 60 -62
- ^ חמדה גור אריה, זהות יהודית, אוניברסיטת תל אביב, 2014
- ^ מדוע אין ליד ושם תוכנית להענקת תארים למצילים יהודים?, בתוך "חסידי אומות העולם: שאלות נפוצות", באתר יד ושם
- ^ עמדת יד ושם בנוגע להצעה לתיקון חוק יד ושם
- ^
יהונתן ליס, עופר אדרת, עימות בין יד ושם לח"כים סביב הצעת חוק להכרה גם ביהודים כחסידי אומות העולם, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2016
- ^ שאלות נפוצות, באתר יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
- ^ Jews in the Red Army, 1941–1945, בהפקת המכון לחקר השואה ביד ושם (באנגלית)
- ^ טקסט מבוא ואוסף מקורות על חיילים יהודים בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, בתת-האתר "פרקים בתולדות השואה", באתר יד ושם
- ^ העצרת הממלכתית לציון יום הניצחון 2016, באתר יד ושם
- ^ חיילים יהודים בצבאות בעלות הברית, באתר יד ושם. (לשונית "עדויות וידאו")
