הכנסת השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסיעה קולות באחוזים מספר מושבים מספר מושבים בסוף כהונת הכנסת
מפא"י 37.3 45 47
ציונים כלליים 16.2 20 22
מפ"ם 12.5 15 7
הפועל המזרחי 6.8 8 8
תנועת החרות 6.6 8 8
מק"י 4.0 5 7
המפלגה הפרוגרסיבית 3.2 4 4
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל 2.4 3 3
אגו"י 2.0 3 3
ספרדים ועדות מזרח 1.8 2 0
פא"י 1.6 2 2
המזרחי 1.5 2 2
קידמה ועבודה 1.2 1 1
התאחדות התימנים 1.2 1 1
חקלאות ופיתוח 1.1 1 1
אחדות העבודה - פועלי ציון - 0 4

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם השילומים שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-6 בינואר 1952 עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של מפא"י ו-6 מתוך שמונת החברים בהפועל המזרחי. הקואליציה ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים ניצולי השואה חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.

מליאת הכנסת בעת כהונתה של הכנסת השנייה

ב-7 בינואר 1952, במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם קיימו הפגנה גדולה, שהחלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת (אז בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאתיים אזרחים וכמאה וארבעים שוטרים. ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר.

הבחירות לכנסת השנייה.png

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודמת:
האספה המכוננת - הכנסת הראשונה
1949 - 1951
הכנסת השנייה
20 באוגוסט 1951 - 15 באוגוסט 1955
י"ח באב ה'תשי"א - כ"ז באב ה'תשט"ו
הבאה:
הכנסת השלישית
1955 - 1959