חיים אילתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים אילתה
חיים אילתה
חיים אילתה
לידה 1929 (בן 92 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים אילתה (נולד ב-1929) שימש כמדען הראשי של משרד האנרגיה וכנשיאה הרביעי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (19851990).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילתה נולד בהולנד ועלה לארץ ישראל לאחר השואה. הוא למד לתואר ראשון ושני בטכניון ולאחר מכן עשה דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס[1]. הוא חזר לישראל והצטרף לסגל הטכניון בשנת 1961. בשנת 1963 הוא הועלה לדרגת מרצה בכיר[2] ובשנת 1967 לפרופסור משנה[3]. בטכניון ביצע אילתה יחד עם פרופ' שרגא אירמאי ניסויים בבריכות שמש[4][5], בזרימת סחף[6] ובהקטנת חיכוך של מים זורמים[7]. במקביל ייסד את חברת הידרונאוטיקס ישראל[8] ושימש כמנכ"ל שלה[9].

בשנת 1974 עבר לאוניברסיטת בן-גוריון[10] והיה לראש המחלקה להנדסת מכונות[1] ודיקן הפקולטה להנדסה[11].

בשנת 1979 התמודד אילתה על תפקיד רקטור אוניברסיטת בן-גוריון אך הפסיד לפרופ' דוד וולף על חודו של קול[12]. בשנים 1980–1983 הוא כיהן כמדען ראשי של משרד האנרגיה[13]. בתקופת כהונתו עודד המשרד התקנת תחנות כח הידרואלקטריות בנהר הירדן[14]. בהיותו מדען ראשי קידמה הממשלה את פרויקט תעלת הימים. בהיעדר היתכנות כלכלית לפרויקט, הציע אילתה לקדם קודם את פרויקט האגירה-שאיבה שנועדה לנצל חשמל בשעות השפל להעלאת מים לגובה, כדי לייצר חשמל בשעות העומס[15].

באוגוסט 1984 נבחר אילתה לרקטור אוניברסיטת בן-גוריון ולאחר פרישת שלמה גזית מתפקיד נשיא האוניברסיטה שימש גם כנשיא בפועל. באפריל 1986 המליץ הסנאט פה אחד למנות אותו לנשיא האוניברסיטה[1] ובמאי 1986 החליפו פרופ' טמיר בתפקיד הרקטור[16].

בשנים 19941996 עמד בראש ועדה לעניין ייצור פרטי של חשמל[17] ובשנים 1997–2001 עמד בראש הרשות לשירותים ציבוריים חשמל[18].

לאילתה ארבעה ילדים מאשתו הראשונה. הוא נשוי בשנית לגרדה אילתה-אלסטר[19], אחותו הבכורה של הרב צבי טאו[20].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 באר שבע, מעריב, 3 באפריל 1986
  2. ^ יעקב העליון, בקרית הטכניון, מעריב, 23 בספטמבר 1963
  3. ^ העלאות ומינויים בסגל הטכניון, דבר, 25 בינואר 1967
  4. ^ מדענים ישראלים התקרבו לניצול אנרגיית השמש בקנה מידה גדול, דבר, 2 באוגוסט 1962
  5. ^ סימפוזיון על המחקרים ההידרולוגיים בטכניון, דבר, 24 במאי 1963
  6. ^ תעלת מים לצורכי מחקר, מעריב, 28 בינואר 1969
  7. ^ יעקב העליון, מדעני הטכניון פיתחו שיטה להקטנת חיכוך מים זורמים בתנועתם, מעריב, 21 בפברואר 1965
  8. ^ נורית ארד, מכשיר ישראלי לגילוי חומר נפץ, דבר, 16 ביוני 1971
  9. ^ הסימפזיון הישראלי לטינו אמריקני, דבר, 28 בינואר 1970
  10. ^ מינויים בסגל האקדמי של אוניברסיטת הנגב, דבר, 11 באפריל 1974
  11. ^ Former presidents, Ben Gurion University of the Negev
  12. ^ פרופ' ד. וולף - רקטור אוניברסיטת בן גוריון, דבר, 14 במאי 1979
  13. ^ פרופ' דן זסלבסקי מדען ראשי במשרד התשתית והאנרגיה, מעריב, 26 במאי 1983
  14. ^ שעיה סגל, יובל של הדן מספק חשמל, מעריב, 15 בדצמבר 1982
  15. ^ נתן ארד, משרד האנרגיה והתשתית – 1984 עד 1990
  16. ^ שלמה גבעון, פרופסור אברהם טמיר - רקטור אוניברסיטת ב"ש, מעריב, 12 במאי 1986
  17. ^ אמיר פז פוקס, אלעד לשם, בין הציבורי לפרטי, מכון ון ליר, עמ' 19
  18. ^ דוד חיון, ‏פרופ' חיים אילתה הודיע לסוויסה על פרישתו, באתר גלובס, 2 ביולי 2000
  19. ^ עדות של גרדה אילתה אלסטר, אתר לדורות
  20. ^ יאיר שלגהרבה טאו נגד הרב טאו, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004