חיים סלבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים סלבין.jpg

חיים סלָבִין (20 בפברואר 19026 ביולי 1980) היה תעשיין ישראלי, ממקימי תעשיית הנשק בארץ ישראל, מנהל התעשייה הצבאית בתקופת "ההגנה" ולאחר הקמת מדינת ישראל.

סלבין נולד ב-1902 בפרופויסק שבאימפריה הרוסית, בנם של אריה ופניה. למד בתיכון בהומל והנדסת חשמל בבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה. היה פעיל ציוני ונאסר על ידי הצ'קה מספר פעמיים. ביולי 1924 גורש מרוסיה ובחר לעלות לארץ ישראל. לפני עלייתו נישא למניה (מרים) לייקין, שלמדה איתו הנדסת חשמל. הזוג היו הורים לבן.

בארץ השתלב בצוות עובדי תחנת הכוח בטבריה שזה עתה הוקמה, ולאחר פגישה עם פנחס רוטנברג מונה למנהל חברת החשמל בחיפה. סלבין שימש עוזרו הבכיר של רוטנברג ונשלח על ידו לעסוק במדידות ובהכנות לבניית תחנת הכוח בנהריים. עבד בהקמה ובניהול תחנת הכוח והתגורר בתל אור. במקביל היה פעיל בארגון "ההגנה" מ-1929 ועסק בתעשיית הנשק הבלתי-לגאלית ביישוב.

ב-1934 עבר לתל אביב ועבד בתחנת הכוח המקומית כמהנדס ראשי של חברת החשמל. החל מ-1937 עסק בהקמת תחנת הכוח רדינג שבצפון תל אביב והיה חבר בהנהלתה. בתקופה זו עמד בראש תעשיית הנשק של ההגנה שהוקמה בשטחי תחנת הכוח[1], ובשנים 1940-1944 עמד בראש התעשייה הצבאית והעביר אותה לפסים של ארגון תעשייתי מסודר. לאחר מכן נסע לארצות הברית והקים יחד עם אליהו סחרוב רשת של העברה והברחת ציוד, מכונות וחומרי נפץ לארץ ישראל. הוא שב לישראל ב-1946, עם פרוץ מלחמת העצמאות מונה שוב לעמוד בראש התעשייה הצבאית וניצח על הקמת מפעלים חדשים בהם התבצע ייצור סדרתי של תת-מקלע סטן, מקלע דרור, מחסניות, תחמושת קליעית, רימוני-יד, פגזים ואמצעי לחימה נוספים.

בתחילת שנות החמישים הקים מפעל לבנייה טרומית, לאחר מכן עסק בהקמת מפעל העץ "ספן" בעמק הירדן ובאמצע שנות החמישים הקים את מפעל ייצור הסוכר בעפולה.[2] ב-1958 העניק הטכניון לסלבין תואר דוקטור לשם כבוד.

היה נשוי ואב לבן. אשתו, מרים סלבין, עבדה החל ב-1928 ובמשך עשרות שנים כמהנדסת תחנה בחברת החשמל.[3]

על שמו של סלבין נקרא "מפעל סלבין" של תע"ש, העוסק בתחום הרק"ם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על תחנת רדינג באתר חברת החשמל
  2. ^ עמי שמיר, מעז יצא מתוק, דבר, 15 ביוני 1956.
  3. ^ עדה כהן, אשה יחידה בעולם של גברים, מעריב, 10 בנובמבר 1961.