חייקל לונסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חייקל לונסקי
Khaykl Lunski in the Strashun Library in Vilnius.jpg
חייקל לונסקי בספריית שטראשון בווילנה, שנות ה-30
לידה 29 ביוני 1881
ב' בתמוז תרמ"א
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית סלונים, פלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה)
פטירה 1942 (בגיל 60 בערך)
ה'תש"ב
גטו וילנה, הכיבוש הגרמני[1]
עיסוק ספרן, סופר, פולקלוריסט, ביבליוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חייקל לונסקי בצעירותו
ספריית סטראשון": גלויה מתוך סדרת "ווילנער ייִדישע געטאָ" (הגטו היהודי בווילנה), עם איורים מאת בר זלקינד ופסקאות רקע קצרות מאת חייקל לונסקי (בגב הגלויה, לא מופיע בתמונה), 1922/1923

חיים חייקל לוּנְסקי (נכתב גם חייקיל; בכתב לטיני: Lunski; ברוסית: Лунский; ב' בתמוז תרמ"א, 29 ביוני 1881, סלונים, פלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה) – ה'תש"ב, 1942, גטו וילנה, הכיבוש הגרמני[1]) היה סופר יידי ועברי, פולקלוריסט וביבליוגרף יהודי-ליטאי, ספרן ספריית שטראשון במשך כיובל שנים (1895–1941) והיסטוריון של יהדות וילנה. נספה בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה סלונים שבפלך גרודנה, רוסיה, לשמואל אשר הלוי לונסקי, מלמד,[2] ולאמו דינה ובן למשפחה שהתפארה בייחוסה לרב אריה לייב הלוי אפשטיין "בעל הפרדס". למד בישיבות סלונים ולידא ואחר כך הגיע לעיר וילנה. בתחילה עבד לפרנסתו בקלויז העתיק בעיר, וב-1895 התקבל לעבודה כספרן בספריית שטראשון. בווילנה נחשף לספרות ההשכלה וחבר לאגודות ציוניות. הוא החל לכתוב שירה עברית ואף הדפיס שני שירים בלוח ארץ ישראל של אברהם משה לונץ.

נישא לחיה בת הרב אברהם יעקב ברוק, נכדתו של רבה של סלונים, הרב מרדכי רוזנבלט מאושמינה (שב-1917 פרסם ביוגרפיה שלו[3]). בני הזוג היו הורים לבן, משה, ולבת. בשנת 1912 נפטרה אשתו, בגיל צעיר.

לונסקי כתב הרבה על ההיסטוריה של יהדות וילנה ואישיה, והתמקד בקורות היהודים בעיר בתקופתו, תקופת מלחמת העולם הראשונה ובין מלחמות העולם. כתב מאמרים רבים לספרי-שנה, כתבי עת ולעיתונות. את רשימות הזיכרון שערך עוד בימי המלחמה לנספים כינס בספרו "מהגטו הווילנאי: טיפוסים וצללים, כתובים לעתות בצרה" (תרפ"א; הופיע קודם לכן ביידיש בשנת תר"פ 1920). בהקדמה שכתב לספר עמד השל ייבין על "אמנות התיאור והציור" המשוכללת של המחבר.[4] בימי מלחמת העולם הראשונה פעל להקלת מצוקת הפליטים, במיוחד בחורי הישיבה שהתכנסו בקלויזים שבעיר.[5]

עם כניסתם של הגרמנים לווילנה נאסר, ושוחרר בסוף אוגוסט 1941, ערב היכנסם של יהודי וילנה לגטו.[6] לונסקי ובתו, מורה בתחילת שנות השלושים לחייה, נספו יחד בגטו וילנה ב-1942.[1]

אחותו הצעירה, אידה לונסקי (1889–1924), הייתה מורה וסופרת ילדים בווילנה.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונסקי תואר כ"הספרן השקט וטוב הלב, שבמשך יובל שנות עבודתו בספריה, הפך לחלק בלתי נפרד ממנה".[7] "מי לא זכה במבטו החם, המלטף והמעודד של הספרן חייקל לונסקי, שנראה תמיד נינוח וחגיגי ונכון-לסייע, וכאילו מכהן בקודש?", כתב שלום לוריא.[8] שלום חולבסקי תיאר אותו כ"'בית הלל' [...] זקנו מאפיר, קשוב לקורא ובעל מבט חם, מלטף, מוכן בסבלנות להאזין לך, לבקשותיך [...] דמות מופת של אצילות וצניעות".[9] לדבריו, "לאחר המלחמה הגיעו לאוזניי ידיעות – בייחוד מפיה של רוז'קה קורצ'אק, שפגשה אותו לעיתים בגטו – על מידת ההקרבה שגילה לונסקי בהצלת ספרים חשובים וכתבי יד יקרים מידי הנאצים;[9] הוא היה מחביאם במחבואים ובמרתפים.[10] אבא קובנר הגדירו "הפנקס החי של ירושלים-דליטא [=וילנה]".[11] העיתונאי דוד פלינקר תיארו כ"אדם שקט [...] כמעט שלא נשמע קולו. אך סופרים ומלומדים ידעו, שיהודי ווילנאי שקט זה הוא אנציקלופדיה חיה. הוא ידע לא רק את מקום הִמצאו של כל ספר וספר, אלא גם את תכנם, את מחברם, וידע להגיד בדיוק נמרץ, היכן ואימתי נדפס הספר... [...] ר' חייקל ידע הכל וזכר הכל".[12]

ההיסטוריון חוקר השואה ישראל גוטמן תיאר את לונסקי כ"יהודי למדן, בעל הדרת פנים, בקי בספרות ישראל מכל הדורות".[13] וההיסטוריון וחוקר הספרות ישראל קלויזנר תיארו כ"בעל נשמה פיוטיות וטוב לב; חרד על קיום מצוות, אך מקורב למשכילים; ציוני, ומקובל גם על חברי מפלגות אחרות; עברי, ומקורב לאידישאים. בעבודתו בספרייה אהב לשמש את הקוראים, ובמיוחד השתדל למלא את רצון תלמידי-החכמים".[5] לדבריו, לונסקי היה

איש עממי וסופר עממי, מעורה בחיי השדרות הרחבות בווילנא, ידע את עבים ואת רחשי לבם ונתן ביטוי לסבלם ולשאיפותיהם. שופע טוב לב, עניו וצנוע, בחינת תלמיד חכם, המשמש בהתלהבות תלמידי חכמים, שהיו באים לבית-עקד הספרים ע"ש דיר מתתיהו שטראשון. מלבד ידיעותיו בהלכה, פרי לימודים בימי ילדותו ונעוריו, היה שמור בזכרונו אוצר בלום של ידיעות היסטוריות ואגדות על קהִלות ופרנסים, רבנים וסופרים, ובקיאותו בתולדות ווילנא, הייתה מופלגת ומיוחדת במינה. – הוא ידע את כל רחובותיה וסימטותיה, כל בתי-כנסיותיה ובתי-מדרשיה, כל בית ובית ברחובות היהודים, כל מרתף וכל עלית גג. ובגיטו ווילנא לא היה מורה-דרך טוב ממנו. הוא הכיר היטב את חיי העם הפשוט וחיי הטיפוסים השונים, מסביב לחצר בית-הכנסת.[14]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר אלחנן אינדלמן הקדיש ללונסקי את שירו "אחרון קסמי ירח" (בספרו "אבן אקח לי", 1956).

אולם הקריאה של המרכז לחקר היהדות שנפתח בספרייה הלאומית של ליטא ע"ש מרטינאס מז'ווידאס (אנ') בווילנה עתיד להיקרא על שמו של לונסקי.[15]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות ר' מרדכי ווייצעל הגאון הצדיק שהיה אבד"ק בוטען, וילנה: ש"פ גארבער, תרע"ז 1917. (הספר, באתר אוצר החכמה; הספר, באתר HebrewBooks)
  • פֿון ווילנער געטאָ: געשטאַלטען און בילדער, געשריבען אין שווערע ציַיטן, וילנה: פֿאַרלאַג פֿון דעם פֿאַראיין פֿון די ייִדישע ליטעראַטן און זשורנאַליסטן אין ווילנע (דפוס ב. ציונסאן), תר"פ 1920. (הספר, בארכיון האינטרנט)
  • מהגיטו הוילנאי: טפוסים וצללים, כתובים לעתות בצרה, וילנה: אגודת-הסופרים והז'ורנליסטים העברים, תרפ"א.
  • לעגענדעס וועגן ווילנער גאון: ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן; געקליבן פֿון מענטשן און ספרים פֿון ח' לונסקי, וילנה: די ניַיע יִידישע פֿאָלקסשול ('יוגנט ביבליאָטעק חבר'), 1924. (על הגאון מווילנה, ספרון לילדים)
  • חיים חייקל לונסקי, פּורים סאַראַגוסאַ: (לעגענדע); נחום יוד [=יערוסאַלימטשיק], פּורים אין בוכאַרע, וילנה: די ניַיע יִידישע פֿאָלקסשול ('ביבליאָטעק גרינינקע ביימעלעך'), 1928. (ספרון לילדים)
  • גאונים און גדולים פֿון נאָענטן עבר: ספּורים און אגדות פֿון זייער לעבן און שאַפֿן, וילנה: (דפוס נאָטעס ושוויַיליך), תרצ"א.[16] (הספר, בארכיון האינטרנט)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרידה שור, "ספריית שטראשון והספרן חייקל לונסקי כמשקפים את חיי ההשכלה והתרבות היהודית בווילנה", עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2005.
  • יחזקאל ‬ליפֿשיץ, "חײַקל לונסקיס אַ ווענדונג וועגן דער שטראַשון־ביבליאָטעק", בתוך: פּנקס פֿאַר דער פֿאָרשונג פֿון דער ייִדישער ליטעראַטור און פּרעסע, כרך א, ניו יורק: אַלוועלטלעכער ייִדישער קולטור-קאָנגרעס, תשכ"ה 1965, עמ' 360–362.
  • ישראל קלויזנר, "חייקל לונסקי הי"ד", רשומות, 2 (1947), עמ' 60–61.
  • קלמן פרבר, "מפגישותיי עם ר' חייקל לונסקי", אולקניקי, ראדין, וילנה: מיומנו של בן תורה בשואה ולפניה, ירושלים: ח' פרבר, תשס"ז 2007, עמ' 184 ואילך. (הספר, באתר אוצר החכמה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 לא ידוע היה אם חייקל לונסקי נספה בשנת תש"ב-1942 או בשנת תש"ג-1943, עוד בהיותו בגטו וילנה או במחנה ההשמדה טרבלינקה; ואולם ב-1999 העיד קרוב-משפחתו נחמן דושנסקי;‏ (1919–2008) שעלה לישראל מרוסיה ב-1989, בדף עד השמור ביד ושם, כי לונסקי מצא את מותו יחד עם בתו בגטו וילנה בשנת 1942 – וזאת על סמך מכתב מאת שמרקה קצ'רגינסקי שנמסר לידיו ובו מידע על נסיבות מותם של השניים. ראו חייקל לוסקי: דף עד שמולא על ידי נחמן דושנסקי, 29 באפריל 1999, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם; לונסקי [הבת]: דף עד שמולא על ידי נחמן דושנסקי, 29 באפריל 1999, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  2. ^ וראו ספרון שפרסם: שמואל אשר בר' חיים הלוי מווילנא, ‏חיים שׁאל, וילנה: דפוס ציונסזאָהן, תרס"ט, באתר HebrewBooks.
  3. ^ חיים חייקל לונסקי (נכדו), ‏תולדות הגאון הצדיק מרן רבי מרדכי וויצעל מאשמינא, וילנה תרע"ז-1917, באתר אוצר החכמה; הספר, באתר HebrewBooks.
  4. ^ אבידב ליפסקר, "שפת הצלליות של השיר הפרולטרי – ביטוי חזותי וביטוי מילולי בשירת החלוצים ובשירת העמל", דפים למחקר בספרות, 12 (תש"ס), עמ' 123.
  5. ^ 5.0 5.1 ישראל קלויזנר, ‏בתי-עקד ספרים בירושלים דליטא, ישראל רודניצקי (עורך), מאסף וילנה / ווילנער זאַמלבוך, תל אביב: איגוד עולמי של יוצאי וילנה והסביבה בישראל, תשל"ה, עמ' 51, בארכיון האינטרנט.
  6. ^ יצחק ארד, תולדות השואה – ברית-המועצות והשטחים המסופחים, ירושלים: יד ושם, תשס"ד 2004, עמ' 752. על קורותיו של לונסקי בגטו ראו הערמאַן קרוק, טאָגבוך פֿון ווילנער געטאָ, ניו יורק: ייווא, 1961, עמ' 178–179.
  7. ^ מירה ברגר, 'הגימנסיות העבריות בפולין ובליטא', בתוך: צבי שארפשטיין (עורך), החנוך והתרבות העברית באירופה בין שתי מלחמות העולם, ניו יורק: עוגן, תשי"ז, עמ' 514.
  8. ^ שלום לוריא, "וילנה שלנו – עיר ואם", בתוך: צפורה אפרת, שלום לוריא, שלמה פרנק (עורכים), מדורות: השומר הצעיר בווילנה והגליל, גבעת חביבה: יוצאי השומר הצעיר בווילנה והגליל; יד יערי, תשנ"א 1991, עמ' 41.
  9. ^ 9.0 9.1 שלום חולבסקי, כמה געגועים, כמה חן: נייסביז', וילנה, ראקוב, קיבוץ דליה: מערכת; הוצאת ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרת ומורדי הגטאות בישראל, תשס"ב 2002, עמ' 140.
  10. ^ רוז'קה קורצ'ק-מרלא, יהודה טובין (עורכים), ‫אבא קובנר – משלו ועליו, תל אביב: מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, 1988, עמ' 87.
  11. ^ אבא קובנר, על הגשר הצר: מסות בעל פה, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"א 1981, עמ' 50.
  12. ^ ד. פלינקר, בעלי תשובה, הבקר, 7 בינואר 1944. וראו שם אנקדוטה על לונסקי.
  13. ^ ישראל גוטמן, "היהודים בפולין לאחר המלחמה", ילקוט מורשת לג (תשמ"ב), עמ' 78.
  14. ^ ישראל קלויזנר, "חייקל לונסקי הי"ד", רשומות, 2 (1947), עמ' 60.
  15. ^ Judaica Research Centre opens, The Baltic Times, 31 May 2017.
  16. ^ וראו ביקורת: נ. ווייניג, חייקל לונסקי, ליטעראַרישע בּלעטער, 17 במרץ 1933.