חנקן אדום-גב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחנקן אדום-גב
חנקן אדום גב
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חנקניים
סוג: חנקן
מין: חנקן אדום-גב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lanius collurio
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חנקן אדום-גב

חנקן אדום-גב (שם מדעי: Lanius Collurio) הוא מין של ציפור שיר בגודל דרור ממשפחת החנקניים, השוקלת כ-30 גרם, ואורכה נע בין 16 ל-18 סנטימטרים.[2] החנקן אדום-הגב נקרא כך בשל גבו האדום, בנוסף נקרא כשמו חנקן משום שהוא נוהג לשפד ולקרוע את טרפו בעודו חי. החנקן חולף בישראל, ועשוי לקנן בתקופת הקיץ באזורי הצפון.

תיאור המראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעיו של הזכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכר גב ערמוני. הראש, העורף והשת (ישבן) בצבע תכלכל-אפרפר, בין הגבות והגרון הלבנים לחיים שחורות.[3] לזכר הבוגר אין סהרונים על צדי הבטן וזנבו שחור.[2] סוככות כנפיו וגבו חומים-חלודיים, גחונו לבנבן עם גוון ורדרד, ויש לו פס עין שחור ורחב, לעיתים קרובות עם גבול עליון לבן וצר שנמשך עד המצח. לעיתים יש לחנקן אדום-הגב כתם לבן קטן בבסיס אברות היד.[2]

צבעיהם של הנקבה והצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבה של הנקבה חום-חלודי בצבע דהוי יותר משל הזכר עם פספוס כהה עדין, וגחונה לבן.[4] מלמטה צבעה לבן-צהוב-מלוכלך עם סהרונים עבים בכמות שמשתנה מלמעלה למטה.[2] הציפור הצעירה דומה במראה לנקבה,[4] לעיתים נדירות דומה הנקבה יותר לזכר.[2] הכיפה חומה או אפורה-חומה, העורף אפור יותר, פס העין בצבע חום, וקדמת העין בהירה לרוב. זנבה חום כהה עם שוליים לבנים ודקים. לצעירים כתמים סהרוניים גם על גבם וקודקודם בהשוואה לחנקן אדום-ראש. לזנים המזרחיים זנב אדמדם.[3]

דפוס זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנקן אדום הגב ניצב זקוף ברוב המקרים, כאשר הוא עצבני הוא מטלטל את זנבו מצד לצד. החנקן הצעיר והזכר בחורף הראשון דומים במראם לנקבה, אך לרוב בעלי סהרונים צפופים יותר מלמעלה, למעטים מהם גוון חום "חם" יותר בחלק העליון של הזנב, והם דומים לחנקן ערבות צעיר.[2]

קינון רבייה וגידול צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנקן אדום-הגב הוא ציפור נודדת. יש זוגות מעטים של חנקנים אדומי-גב המקייצים (נשארים בעונת הקיץ) בארץ, הם דוגרים בעיקר במורדות החרמון התחתונים בתחום חגורת יער-הספר ההררי, בצפון רמת הגולן, ולעיתים נדירות גם בגליל העליון ובכרמל.[4] הם דוגרים בנוף חקלאי פתוח, לעיתים קרובות בשדות ובאחו עם עצים וכן על מדרונות עם עצי ערער, לאחר שמקייצים חוזרים לאירופה במאי.[2] החנקן מקנן בחודשים מאי ויוני באזורים טרשיים (אזורים סלעיים) עם צומח דליל של עצים ושיחים. בשונה מחנקנים אחרים, החנקן אדום-הגב אינו קשור לצמחים קוצניים.

נקבת החנקן מטילה כחמש עד שש ביצים ירקרקות או צהבהבות ועליהן נקודות וכתמים חומים-אדמדמים, המרוכזים בצד הכד (הצד המעוגל יותר) של הביצה. הנקבה לבדה דוגרת במשך 13–14 יום. הגוזלים שוהים בקן 14–16 יום. החנקן דוגר דגירה אחת לעונה.[4]

שירה וקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו של החנקן אדום-הגב מזכירה מעט את הסבכי האפור.[3] היא שקטה ונשמעת לעיתים רחוקות, ובה צלילים צורמים וחורקים המעורבבים בקטעי חקיינות של ציפורים אחרות. קריאת האזהרה "והב" חוזרת על עצמה מדי פעם. כאשר הוא עצבני מאוד, הוא משמיע סדרת צקצוקי לשון "טסצ'ק".[2]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנקן אדום-הגב טורף חרקים גדולים וזוחלים, ציפורים ויונקים קטנים,[4] והוא מתמחה בציד חרקים, חלקם אף אוגרים מזון על ידי שיפוד טרף עודף על קוצים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנקן אדום-גב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנקן אדום-גב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 הציפורים- המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, הוצאה משותפת של לקסיקון המפה והקיבוץ המאוחד, בשיתוף עם מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, 2003
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 היינצל & פיטר, פרסלאו, הציפורים- מגדיר שדה שלם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 עזריה אלון"החי והצומח של ארץ ישראל", משרד הביטחון, 1987