חצר גרוטאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חצר הגרוטאות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרוטאות בחצר גן ילידים "חרוב" ביישוב הקהילתי רקפת שבגליל התחתון

חצר גרוטאות היא פינה בחצר גן ילדים ובה גרוטאות, כלומר חפצים וחומרים השייכים לעולמם האמיתי של המבוגרים שיצאו מכלל שימוש. מטרת החצר היא לפתח ולאזן את אישיות הילד וזאת על ידי יצירת תנאים מתאימים לפעילות ולמידה.[1] מגוון החפצים והחומרים בחצר מזמנים לילד הפועל בה התנסות רחבה ומעמיקה בתחומי החיים השונים ומספקת חוויה חושית כוללת. על הגננת לעזור לילד להתמקד וליצור מוטיבציה; יש לתווך בצורה גמישה ואינטואיטיבית תוך הצבת מטרה לתיווך, אך בלי להתערב בפעילות.[2][1]

הרעיון לחצר הגרוטאות פותח על ידי מלכה האס בקיבוץ שדה אליהו ומאוחר יותר במכללת אורנים. עקרונות דומים לאלו של האס קוימו גם בגן הזורם של גדעון לוין.

תרומת חצר הגרוטאות לילד ולהתפתחותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתרון בעיות: השימוש החופשי בציוד מעלה בפני הילד בעיות שונות שעליו להתמודד עמן ומזמנת לו אפשרויות רבות למציאת פתרונות. (התמודדות עם סכנות בפער האופטימאלי).
  • פורקן בונה: חצר הגרוטאות מזמנת לילד אפשרויות רבות להוצאת ופריקת כוח פיזי ונותנת מענה חיובי ליצריות ותוקפנות. מוטוריקה: שכלול ופיתוח יכולות מוטוריות תוך התנסות הכוונה למוטוריקה של תנועות מבחינות (מוטוריקה עדינה) (אנ') ומוטוריקה גסה (אנ').
  • אינטראקציה חברתית: הפעילות בחצר מזמנת יחסי גומלין בין קבוצות השווים הפועלים בה. הילד נפגש עם נורמות החברה דבר שעשוי לעזור לו להשתלב טוב יותר בחברה. ארגון החצר כסביבה ממוקדת וצפופה תורמת ליחסי גומלין בקבוצה.[2]
  • יצירתיות: חצר הגרוטאות מהווה אתר חינוכי סביבתי, עשויה לחזק בילדים תהליך פעילות יצירתי. היצירתיות תתאפשר כאשר יוצר  מפגש בין עולם הילד לבין העולם הסובב אותו. תוך כדי פעילות מפעיל הילד את דמיונו במטרה להתנתק מהשימוש המקובל והמוכר בחפץ וליצור עמו צירופים חדשים המותאמים לצורכי פעילותו.
  • תחומי דעת: בחצר הפעילות נכללים כל תחומי הפעילות בצירופים ושילובים שונים, כך משכלל הילד מיומנויותיו וכישוריו. דוגמאות: פעילות בנייה, פעילות דרמטית, מעשי קישוט והרכבה, פעילות קוגניטיבית: פתרון בעיות בתחום החשבון וההנדסה, ניסויים על חומרים ובמכניקה ופעילות חברתית.
  • עצמאות וביטחון עצמי: בעקבות פעילות בחצר הילד חש תחושת מסוגלות, "אני יכול", "אני עושה", פעילות זו מאפשרת לזרום עם הילד עד הסוף, מעודדת את יוזמתו ונותנת לו הרגשה של שליטה במציאות.[1][2]

 סוגי חומרים וגיריים בחצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להתאים את החפצים בחצר הגרוטאות לשלבי ההתפתחות של הילד על כל מרכיביה.

  • בסיסי יסודות: בסיסים קבועים שלא ניתן להזיז ובסיסים שניתן להזיז בעזרת שיתוף פעולה ניידים ונייחים. על חלקם ניתן לטפס ו /או להיכנס לתוכם. כמו: שלד של מיטה / לול, הגה של טרקטור ישן, שלדי עגלות, שולחן עץ ושולחן בטון. בסיסים שניתן להוסיף: חבית, אמבט, סולמות, מסגרת לחלון, תריסים ישנים[2][3][1]
  • חפצי שימוש ממשיים: כלים אותם מכיר הילד ואת אופן השימוש על ידי המבוגר – חפצים אילו נותנים לילד יכולת התמצאות בעולם ומסייעים לו בהבניית המציאות, הילד יכול להביע באמצעותם תוקפנות והזדהות כאחד. לדוגמה, כלים הנמצאים בשימוש בבית: כמו מגהץ, שמיכת פוך, כלי אוכל, שפופרת למקלחת, טלפון.
  • חפצים בלתי מוגדרים: חפצים המתאימים לחיבור והרכבה וכלים שאינם מוגדרים. בעזרתם יכול הילד להפעיל את דמיונו ולפעול עימם כרצונו.
  • חול בחצר: מרחב חולי גמיש (שאפשר לשנות את צורתו), שמאפשרת ביטוי לסקרנות טבעית, ליצירתיות ולחוויות של הרפתקה.[4][3][2]

קווים מנחים בתכנון חצר הגרוטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיקום: צמוד לבית הגן, רצוי צמוד לכניסה הראשית – גורם לילד לסקור את הנעשה, שטח משורי – אדמה שלא מצמיחה עשבים במטרה למקד את הילדים בפעילות עם החפצים שבחצר.
  • תיחום החצר: תיחום ברור באמצעות גדר, שיח  - התחום מגדיר את שטח הפעילות לילד ולעובר ושב, התיחום מהווה תמרור לילד.
  • גודל החצר: יקבע על ידי מטרת הפעילות ולא על פי כמות החפצים בה. מחד גיסא החצר צריכה להיות מרווחת דיה לפעילות חופשית מאידך גיסא צפיפות החצר מאפשרת לילד לרסן ולשלוט על תוקפנות. כך גם הילד שפועל לבד, הוא חלק מהקבוצה הגדולה.
  • שטח מוצל: יאפשר פעילות בחצר הגרוטאות כמעט בכל תנאי מזג האוויר. ניתן להקים סככה או לנטוע עץ המשיר את עליו עם תחילת ימי הגשם בחורף (העלים ישמשו חומרי ניסוי) ומצמיח את עליו עם תחילת ימי החום בקיץ.
  • בטיחות: לשמור על הרגלי עבודה וכללי הבטיחות.

החצר כמשקפת מציאות: חפצים וחומרים מכלול החיים של הילד וסביבתו הקרובה. מכאן שהחצר צריכה לכלול נושאים מחיי היום יום, כגון: פינת רופא, מקום המפגש, החדר שלי, המטבח, פינת טכנולוגיה.[1][5]

זמני הפעילות בחצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משך זמן הפעילות בחצר הגרוטאות האידיאלי הוא כארבעים דקות במטרה לאפשר לכל ילד באשר  הוא להתמקד בפעילות בהתאם למזגו ויכולותיו. כדי להעמיק את הפעילות בחצר הגרוטאות נדרשים מן הילד יכולת פתיחות מחשבתית, ערנות ונינוחות.

זמן הפעילות בחצר הגרוטאות משתנה בהתאם לעונות השנה (קיץ וחורף), אך עליה להיות חלק היום לאורך כל העונה, כדי לשמור על יציבות אצל הילד.

  • בעונת הקיץ: כאשר קרני השמש מחממות את האוויר כבר בשעות הבוקר המוקדמות, יש לצאת לחצר הגרוטאות מיד לאחר ארוחת הבוקר.
  • בעונת החורף: כאשר האוויר קר יותר בשעות הבוקר ומתחמם עם שעות היום, יש לצאת לחצר לפני ארוחת הצהריים .

שעת פעילות אידיאלית: שעות הבוקר, כאשר הילד רענן ומרוכז יותר ולא עייף מפעילויות היום.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלכה האס, ילדי הגן בחצר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד (סדרת אפיק), תשמ"ה 1985.
  • גדעון לוין, "חצר הגרוטאות", בניין ודיור, 16 (1988), עמ' 84–87.
  • אביטל אהרוני, "חצר הגרוטאות וחשיבותה לילד בגיל הרך", הד הגן, נד (1989), עמ' 167–173.
  • מלכה האס, צילה גביש, "אמא תראי, זה אמיתי": חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"ט 2008.[6]
  • מלכה האס, "עולם מגרוטאות: חצר הגרוטאות בהקשר חברתי-תרבותי", הד הגן, 65,‏1 (2000), עמ' 48–55.
  • יובל דרור, תולדות החינוך הקיבוצי: ממעשה להלכה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002, עמ' 96–100 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 לוין, ג. (1988). "חצר הגרוטאות", בניין ודיור, 16, עמ' 84–87.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 אהרוני, א. (1989), "חצר הגרוטאות וחשיבותה לילד בגיל הרך", הד הגן, נד, עמ' 167–173.
  3. ^ 3.0 3.1 האס, מ. (1985), "שילוב פנים הבית והחצר בחוץ כגורם התפתחותי", ילדי הגן עובדים בחצר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
  4. ^ האס, מ., וגביש, צ. (2008), "אמא תראי, זה אמיתי": חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד.
  5. ^ לוין, ג. (1983), "פעילות ילדי הגן בחצר הגרוטאות", "אורנים".
  6. ^ ראו סקירה באתר האוניברסיטה הפתוחה; צביה ולדןגן עדן של גרוטאות | התפתחות חברתית בקרב פעוטות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2009.