בלה ברעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בלה ברעם

בלה ברעם-לוטן (23 בדצמבר 191823 במאי 2006) הייתה שדרנית רדיו, במאית וסופרת ילדים ישראלית.

בלה ברעם בצילום משפחתי
בלה ברעם ב"פינת הילד"
בלה ברעם בחברת השחקנים רפאל קלצ'קין ויהושע ברטונוב בזמן צילומי הסרט "הזיקנה היא איפור" (1966)
ספרי בלה ברעם

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברעם נולדה ב-23 בדצמבר[1] 1918 בקייב, וב-1922, לאחר שהתייתמה מאביה שנרצח בפרעות פטליורה, עלתה לארץ ישראל עם אמה וגדלה בתל אביב. הייתה ממקימי תנועת המחנות העולים בתל אביב ובהמשך עברה להתגורר בקיבוץ גבעת ברנר ועסקה שם בחינוך. עבדה ברשות השידור מ-1946. ניהלה את האולפן בתל אביב וערכה את המדור לתיאטרון, לקולנוע ולאמנות פלסטית ב"קול ישראל". את סיפורי הילדים שלה פרסמה ב"דבר לילדים" וב"משמר לילדים", ואחר-כך – בספרים. עיבדה מחזות לתסכיתים ("שלוש אחיות" מאת אנטון צ'כוב), ויצירות ספרותיות אחרות למחזות (כמו אלי ויזל, יהודה פרדיס וקדיה מולודובסקי). בנוסף ביימה סרטים. בשנת 2004 הוענק לה עיטור יקירת תל אביב. הייתה נשואה לאדריכל ישראל לוטן (1913–1997) ואם לשניים. נפטרה ב-23 במאי[2] 2006, בגיל 88. נקברה בבית העלמין קריית שאול.

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזבה את הקיבוץ פנתה לרדיו "קול ירושלים" והתקבלה כקריינית בפינת הנוער, הפיקה תוכנית לילדים "פינת הילד", ובמלחמת העצמאות הפכה לקריינית חדשות, משדרת התסכיתים ומספרת סיפורי הנוער עקב שריפת משדר התחנה וריכוז שאר הקריינים בירושלים הנצורה. משנפרצה הדרך לירושלים הגיעו כל אנשי הצוות לתל אביב והקימו את הרדיו העברי הראשון – קול ירושלים הפך לקול ישראל. שם מונתה למנהלת פינת הנוער. בתחנה החדשה ניהלה את פינת הנוער ולאחר זמן קצר קבלה את ניהול מחלקת האמנות והדרמה. בשנת 1957 יזמה את תוכנית "בימות ובדים"; התוכנית, ששודרה מדי שבת בצהריים, זכתה לפופולריות עצומה לאורך עשרים שנה והשפיעה על חיי התרבות במדינה. במקביל לעריכת "בימות ובדים" פיתחה ברעם את ז'אנר הדרמה הדוקומנטרית, כאשר נושאי התוכנית התבססו על מאורעות שהתרחשו בארץ. "חלמתי על פרחים" הייתה תוכנית שהפיקה בעקבות רצח ילדי מעלות ועוררה הדים רבים ברחבי העולם ואף נשלחה לייצג את מדינת ישראל בתחרות "פרס איטליה".

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת האהבות המקצועיות שלה הייתה בימוי והפקה של סרטים תיעודיים. בין סרטיה "הזיקנה היא איפור", על שחקן תיאטרון הבימה יהושע ברטונוב, סרט נוסף הפיקה וביימה על שחקן התיאטרון אהרון מסקין ובעקבותיהם ביימה סרט על תיאטרון 'הבימה' - "הבימה אתמול והיום", 1972 במטרה לתעד את דור המייסדים של תיאטרון הבימה את שחקניו–חנה רובינא, שמעון פינקל, פאני לוביץ ועוד. סרטה על יאנוש קורצ'אק "כיצד לאהוב ילדים", זכה בפרסים בגרמניה והתבסס על משנתו החינוכית, על כתביו בנושא חינוך ויהדות, מחזות שכתב ויומניו מהגטו. בין סרטיה הנוספים שביימה והפיקה ניתן למצוא סרטים על פראנץ קפקא, על הצייר מרדכי ארדון, על נחום גוטמן ועל אברהם שלונסקי. סרטים נוספים שהפיקה עבור הטלוויזיה הגרמנית היו "ילדי החממה" על החינוך בקיבוץ ו"הורים ובנים" על דור המייסדים בקיבוץ וממשיכי הדרך, וכן "ציירים של שבת". לקראת ביקורו של הנרי קיסינג'ר בארץ יזמה הפקת סרט בשיתוף עם המפיק הגרמני אינגו הרמן - "ישבנו וציירנו שלום" – על ילדים יהודים וערבים שציירו הגיגיהם של שלום.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנולדו ילדיה, רמי וטלי, החלה בכתיבת ספרי ילדים. בין ספריה: צמד גוזלים לילדי הגן (1958), גוזלי (1961), חתלתולים (1963), הכבאים באים (בלה ברעם) (1963). כן תרגמה את המהדורה של עליזה בארץ הפלאות שאויירה על ידי מרג'ה.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלה ברעם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ בלה ברעם באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ הוצאת מסדה, (לואיס קרול ; ציורים - מרג'ה ; מאנגלית - בלה ברעם; 1960