חתלתלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חתלתלת (בלועזית: Feline Panleukopenia) היא מחלה נגיפית קשה עד קטלנית הפוגעת בחתולים ונגרמת על ידי נגיף פרוו של חתולים הדומה לנגיף פרוו בכלבים. על אף הדמיון השמי למחלה כלבלבת אין כל קשר בין הגורמים לשתי המחלות.

גורם המחלה ופתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם המחלה הוא נגיף DNA חד-גדילי ממשפחת נגיפי פרוו. הנגיף מדביק באמצעות הפרשות ונוזלי גוף נגועים, פרעושים ובמגע עם סביבת החיה הנגועה. גם וטרינרים ומגדלים המטפלים בחיה נגועה ללא כפפות חד-פעמיות יכולים להעביר את הנגיף לחיות אחרות.

עיקר הנזק הנגרם על ידי הנגיף מתרחש בדופן המעי, המתבטא בהיווצרות כיבים במעי ובהתנשלות תאי האפיתל המדפנים אותו. בעקבות הנזק הקשה חלה פגיעה חמורה בתהליכי הספיגה והעיכול התקינים. במקביל חלה פגיעה במערכת החיסון המגבירה את רגישות הגוף לזיהומים משניים. בעובר הנגיף מונע התפתחות תקינה של המוח.

תסמינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים החתולים מתים זמן קצר לאחר הופעת הסימנים הקליניים של המחלה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חתלתלת היא מחלה מסכנת חיים ולכן מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. רוב החתולים מוגנים מפני המחלה באמצעות החיסון המרובע הניתן 3-4 פעמים לגורי חתולים ואחת לשנה-שנתיים לחתולים בוגרים. משטר חיסונים תקין מספק הגנה כמעט מוחלטת מפני הידבקות בנגיף. מומלץ לא לחסן חתולות הרות מחשש לגרימת נזק למוח העוברים.
  • אין תרופה למחלה זו, על כן הטיפול הניתן הוא טיפול תומך נגד הסימנים הקליניים. גם במתן הטיפול הטוב והמלא ביותר יש סיכון גבוה למוות. הטיפול התומך כולל: עירוי נוזלים ואלקטרוליטים תוך ורידי, אנטיביוטיקה למניעת זיהומים משניים וחימום של החתול החולה.

סיבוכים הקשורים בחיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף מנהגם של רופאים וטרינרים לתת חיסון דחף אחת לשנה, הסתבר בשנים האחרונות שתוקף החיסון טוב ככל הנראה, למספר שנים. מאחר שמדובר בחיסון "מרובע", כלומר, חיסון המחסן נגד ארבעה גורמי מחלה יש לקחת בחשבון את תוקף החיסון לכל אחת מארבע המחלות בנפרד.

לאחרונה נמצא קשר בין אתרי הזרקה של כלל החיסונים לגידולי סרטן של רקמת חיבור המופיעים בחתולים. גידולים אלה אף נכללים בקבוצה חדשה: פיברוסרקומות המושרות על ידי חיסונים. מסיבה זו גוברת הנטייה למתן החיסון אחת לשלוש שנים במקום אחת לשנה כפי שהיה נהוג בעבר. יש וטרינרים שאף מחסנים מעל אחת הגפיים כדי שבמידה שיתפתח גידול ממאיר באתר ההזרקה יוכלו להסיר את הגפה עם הלקות. שיטת חיסון מעל גפה נהוגה כיום בארצות הברית.

סיבוך נוסף כרוך רק במרכיב החיסון המרובע המגן מפני חתלתלת. מסיבה שאינה ברורה לחלוטין וקשורה אולי להיווצרות תגובה אוטואימונית, נגרם בחלק מן החתולים המחוסנים אי ספיקת כליות כרונית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.