BGM-71 טאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טאו (טיל))
BGM-71 טאו
TOW fired from Jeep.jpg
מידע בסיסי
ייעוד טיל נגד טנקים
ארץ ייצור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן ריית'און
מלחמות ומבצעים מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת איראן-עיראק, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן, מלחמת האזרחים בסוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
כניסה לשירות 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור חוליית חיל רגלים, רק"מ, נגמ"ש, מסוקי קרב
מאפיינים כלליים
משקל 22.6-18.9 ק"ג
ממדים
אורך 1.17-1.16 מטר, 1.51-1.41 מטר (מוארך)
קוטר 0.152 מטר
מוטת כנפיים 0.46 מטר
ביצועים
מהירות 320-278 מטר לשנייה
טווח 3,750-65 מטרים
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 5.9-3.9 ק"ג
הנחיה תיל נעקב אופטית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משגר טאו צה"לי בתצוגה

טאו (TOW) הוא טיל נ"ט מתוצרת ארצות הברית (מכונה בצה"ל "עורב"). ראשי התיבות של TOW הן: Tube-launched, Optically tracked, Wire-guided שפירושן: משוגר מצינור, נעקב אופטית, מונחה תיל. טאו הוא דור שני בטילי הנ"ט. ראש הנפץ של הטיל הוא מסוג מטען חלול. הטיל מונע בדלק מוצק. בזנב הטיל קיימת נורית תת אדום אשר נעקבת על ידי מערכת עקיבה אופטית (הנמצאת במשגר) במהלך מעוף הטיל. מערכות הטיל הנמצאות במשגר, משדרות, באמצעות תילים המחברים את הטיל אליהן, תיקונים לניווט הטיל, בהתאם לנתונים המתקבלים על ידי מערכת העקיבה.

למרות היות טיל הטאו מערכת נשק שבבסיסה היא מיושנת, היא נחשבת למערכת נשק אמינה יחסית ובתוספת פיתוחים שונים שנוספו לה במשך השנים, היא מצליחה לשמור על מקומה בחלק גדול מצבאות העולם. למעשה הטאו הוא טיל הנ"ט הנפוץ ביותר בעולם ונמצא בשימוש של מעל 40 צבאות וגם בשימוש ארגוני טרור.

השמדת טנקים נחשבת עד היום כייעוד העיקרי של הטיל. עם זאת, יש לו ייעודים נוספים של השמדת מטרות ייעודיות כגון רכבי פיקוד. בשנים האחרונות נעשה בו שימוש רב, גם במזרח התיכון, בירי על מבנים ועמדות מבוצרות.

לטיל שני דגמים בסיסיים (וכשש גרסאות לשני דגמים אלו). הראשון בעל טווח מקסימלי של 3,000 מטר והשני בעל טווח מקסימלי של 3,750 מטר.

טיל הטאו פותח בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי חברת יוז איירקראפט האמריקאית. השימוש הראשון בטיל נעשה על ידי הצבא האמריקאי בשלבים המאוחרים של מלחמת וייטנאם, שם נעשה בו שימוש בייחוד על ידי ירי ממסוקים.

הטיל נמצא בשימוש נרחב בידי המורדים במלחמת האזרחים בסוריה.[דרוש מקור]

פלטפורמות שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיל משוגר מארבעה סוגי פלטפורמות:

  • כמערכת נשק אינטגרלית של מסוק. בצה"ל, היו אלו מסוקי הקוברה והMD 500 דיפנדר.
  • נישא על גבי נגמ"ש. בנגמשי ברדלס של צה"ל, הותקנה מערכת, שנקראה "ג'ירף". הג'ירף הייתה מעלית, שעליה מותקנת מערכת העורב, ואיתה עולים המערכת, הכוון והמפקד, בתוך הנגמש, עד שהם מציצים מעל קו הרכס, שמאחוריו עמדתם, יורים ומיד יורדים. כל זה בלי צורך להניע את הנגמ"ש כולו, ובלי צורך לנסוע עמו קדימה ואחורה במדרון. בצבאות אחרים היו מערכות אחרות, כגון זרוע שמרימה את הטיל מתוך הנגמש מעל קו הרכס.
  • נישא על גבי רכב רך (ג'יפ, האמר או רכב שטח אחר). בתקופה בה היו בצהל ג'יפים קטנים, חוליית עורב כללה שני ג'יפים. בכול אחד מהם היו שני אנשי צוות. באחד הג'יפים המשגר ושלושה טילים. בג'יפ השני היו חמישה טילים.
  • נישא על גבי חוליית חיל רגלים כשרכיבי המשגר מפורקים בזמן התנועה ומורכבים בעמדת הירי על גבי חצובה. לוחם אחד היה נושא את החצובה והקנה, שני היה נושא את יחידת הצידוד וההגבהה (החלק המרכזי של המערכת), השלישי היה נושא את תיבת ההנחיה (חלק, שבמערכות מודרניות יותר יכול להיות מוחלף בשבב ממוחשב זעיר + מצבר), הרביעי היה נושא את הכוונת (שכוללת את המכשור למעקב אופטי אחרי הטיל) והחמישי היה נושא טיל בודד. עבור כל טיל נוסף, החולייה הייתה צריכה לכלול לוחם נוסף. בפעולה לילית החוליה הכילה לוחם נוסף, שנשא את מכשור ראיית הלילה. מעבר לזאת, רצוי היה, שהכוון - הלוחם שיורה ומכוון, לא יישא מטען כבד, כדי שידיו לא ירעדו אחרי מאמץ, תוך כדי הירי. לכן הרבה פעמים, הכוון לא נשא חלק מהמערכת על גבו. כמו כן, לחוליה היה גם מפקד, שלא תמיד נשא חלק של המערכת על גבו, ואם הוא היה סמל מחלקתי או קצין, היה לו גם קשר, שנשא מכשיר קשר, ולא חלק של המערכת.

חוליית חיל הרגלים יכולה להגיע במסע רגלי ארוך, לפרוק מנגמ"ש או רכב רך נושא מערכות עורב, שהגיע לתא שטח לא עביר, או מוזנקת ממקום למקום בעזרת מסוק תובלה.

הטאו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצה"ל הגיע הטאו לראשונה ברכבת האווירית שהעבירה נשק מארצות הברית ומגרמניה לישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, ביוזמת ראש היחידה למחקר ופיתוח, תא"ל עוזי עילם. בימיה האחרונים של המלחמה נעשו ניסיונות ראשונים לבצע ירי טילים לעבר מטרות אויב. ביומה האחרון של המלחמה ביצע כוח צה"ל ירי על מספר טנקים סורים. אחד הושמד וחמישה נפגעו. היה זה הירי המבצעי המוצלח הראשון של המערכת[1]. סיכומי המלחמה הראו כי ברמה המערכתית היה הכישלון בשל חוסר הידע בצה"ל כיצד יש להפעיל את המערכות השונות הקשורות לירי הטיל, והיעדר תורת לחימה קיימת שניתן להתבסס עליה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים קיבל הטאו בצה"ל את הכינוי - "עורב". הוקמו יחידות ייעודיות (רובן במילואים) לתפעול טילי הטאו. רוב היחידות האלו היו בסדר גודל של פלוגה, ונקראו בשם "פלנ"ט" או "עורב" (כשמו של הטיל), וכינויין הרווח היה "ציידי הטנקים". בדרך כלל, יחידות אלו צמודות בשגרה לחטיבות חיל הרגלים של צה"ל כחלק מהגדס"ר ועוסקות בחלק ניכר מזמנן במשימות שאינן קשורות ישירות לתפעול הטילים. במבצע שלום הגליל, ב-11 ביוני 1982, מצפון לכפר עמיק במורדות המזרחיים של ג'בל בארוכ, השמיד כוח נ"ט מחטיבה 409 11 טנקים מדגם T-72 של הצבא הסורי. היה זה, ככל הנראה, המפגש הראשון של טילים מתוצרת ארצות הברית עם הטנק החדיש ביותר שייצרה ברית המועצות באותה עת[2].

הטאו יצא משירות בצה"ל בשנת 2013. יחידות הפלנ"ט ממשיכות להתקיים ועושות שימוש במערכות נשק נ"ט אחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוזי עילם, קשת עילם, ידיעות ספרים, 2009, עמוד 206.
  2. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 327: "בדקות האחרונות שלפני הפסקת האש השמיד מארב קרקעי של החטיבה אחד עשר טנקי T-72 זה היה המפגש הראשון של טילים מתוצרת ארצות הברית עם הטנק החדיש ביותר שייצרה ברית המועצות באותה עת, כה חדיש עד שאיש לא היה בטוח שטילי ה"עורב" אכן יחדרו את שריונו."