טאראשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טאראשה
Тараща
Tarascha.jpg
סמל טאראשה
Tarasha prapor.png
דגל טאראשה
Тараща паровий млин.jpg
תחנת קיטור בטאראשה
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
אובלסט מחוז קייבמחוז קייב קייב
שטח 36.96 קמ"ר
גובה 189 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 10,195 (נכון ל־1 בינואר 2019)
קואורדינטות 49°33′39″N 30°30′22″E / 49.56083°N 30.50611°E / 49.56083; 30.50611
אזור זמן UTC+2
http://www.tarascha.org.ua

טאראשהאוקראינית: Тараща, טאראשצ'ה; ביידיש: טאַראַשטשע) היא עיירה אוקראינית הנמצאת כ-100 ק"מ דרומית לעיר הבירה קייב. טאראשה נוסדה בשנת 1709 תחת שלטון קוזאקי, כאשר השטח היה בשליטה של האיחוד הפולני-ליטאי. בסוף המאה ה-18 ועד 1941 התקיימה בעיר קהילה יהודית (שטעטל). כיום מונה העיירה כ-10,000 תושבים ביניהם אף יהודים. למרות זאת, חיי הקהילה היהודית עצמה אינם קיימים, משום שרוב היהודים נרצחו על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה כללית של העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1709 המלך הפולני אוגוסט השני נתן לקולונל קוזאקי בשם אנטוני בלינדובסקי את האזור להקמת הכפר כתגמול על הגנת העיר לובלין במלחמה מול השוודים. בשנת 1711 המלך השוודי קרל ה-12 החריב את העיירה טאראשה עד היסוד. מאוחר יותר הקולונל אנטוני בלינדובסקי כבש את האזור שוב ושיקם אותו. משנת 1722 ניתן למקום מעמד של עיירה.

יהודי טאראשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה בבית הקברות היהודי בטאראשה.

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות הראשונה להתיישבות יהודית במקום הייתה כבר בשנת 1765. באותה העת הקהילה היהודית מנתה כ-100 תושבים. במהלך השנים גדלה האוכלוסייה ובאמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה כ-1,300 תושבים. בשלהי המאה ה-20 מספר התושבים היהודים בעיירה הגיעה לשיאו ומנה כ-5,000 איש. הקהילה היהודית גדלה כתוצאה מתנאי חיים ורווחה טובים, עד לכיבוש הנאצי. לקהילה היהודית בעיירה היו מספר מוסדות יהודיים עיקריים וחשובים, כגון: חדר תלמוד תורה, ישיבה, בית ספר יהודי לבנים ובית קברות. כיום הקהילה היהודית הצטמצמה באופן משמעותי ומונה רק שבע נפשות.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני הנאצי השתלט על העיירה ביולי 1941. מיד לאחר הכיבוש הוקם הגטו היהודי ברחוב טאראשה. היהודים הוכרחו לענוד טלאי צהוב, נאסר עליהם לקנות מזון והגרמנים העבידו אותם בעבודות כפייה. חלק מיהודי העיירה ברחו כך שנשארו כ-1,200 יהודים בקהילה. בשלב זה החל גל של רציחות ושל הוצאות להורג של יהודים על ידי הגרמנים הנאצית והמשטרה המקומית. האקציות הגדולות ביותר התרחשו באוגוסט 1941 בהם נלקחו היהודים ליער הסמוך שם אולצו היהודים לחפור בורות גדולים, אליהם נכנסו קבוצות של אנשים (ביניהם גם נשים וילדים) שנורו למוות על ידי חיילים גרמנים נאצים. ב-9 בנובמבר 1941 חוסל הגטו. סך הכל נרצחו בעיירה כ-1,000 יהודים במשך ארבעה חודשים. ראיון עם תושב העיירה נוצרי שגדל בעיירה וניצל במהלך מלחמת העולם השנייה. בעדותו הוא מספר על פעולתם של הגרמנים בבורות הירי:[1]

היהודים הובלו על ידי שוטרים גרמנים לעמק עם כניסה צרה ויחידה. משלושת הכיוונים האחרים עמדו חיילים גרמנים עם רובים ומכונות ירייה על אבנים בגובה של שישה מטרים לפחות. אני וחברי ראינו את המתרחש, לא נגעו בנו כי אנחנו ילדים. היו שמונה עשר יהודים באותו מקבץ, שני נכים, כשמונה נשים, וכשמונה ילדים. הם הובלו בזוגות בשני צדדים אל הבורות, ונורו באופן מיידי.

עדותו של בוריס ז שהיה עד ראייה למתרחש באקציה הגרמנית בעיירה[1]:

היהודים נורו ללא כל אבחנה. היו בעיירה שני נפחים, אב ובן, אשר חשבו שעבודתם תציל אותם. הגרמנים לקחו אותם, והם נורו מול עיני. הגרמנים הלכו קדימה בלי כל התחשבות בילדים, הם לא פחדו מאף אדם או מאלוהים

בית עלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות היהודי הוקם סמוך לעיירה. בעקבות ההצטמצמות של הקהילה היהודית בעיירה משמעותו של בית הקברות הפכה לזניחה עבור תושבי המקום הנוצרים והוא הוסב על ידם לשטח מרעה לעדרי פרות. רוב המצבות ששרדו מוזנחות ומעט מאוד יהודים, קרובי משפחה של בני הקהילה הוותיקים, עולים אל הקברים על מנת להניח פרחים ולהתייחד עם זכר קרוביהם.

אישים מפורסמים מהעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מונה העיירה כ-10,000 תושבים, ביניהם רק שבעה יהודים. במאה השנים האחרונות לא חל שינוי בעיירה, ונותרו בה מבנים ציבוריים עתיקים, כגון: בית הקברות, בית הכנסת שלא נמצא בשימוש, בשל מחסור במניין והישיבה אשר הפכה לבנק. מקורות ההכנסה של תושבי העיירה הם מסחר, מזון וריהוט.

בעיירה קיימת תחנת רכבת, מספר מרכזי עסקים ואף קבוצת כדורגל בשם "סטארק" אשר הוקמה בשנת 1954.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]