טיוטה:יוהנס ואן דן בוש
 | |||||||
| דיוקן מאת קורנליס קרוזמן (אנ') משנת 1829 | |||||||
| לידה |
2 בפברואר 1780 הרוויג'נן (אנ'), הרפובליקה ההולנדית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1844 (בגיל 63) האג, הולנד | ||||||
| מדינה |
הולנד | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, קצין | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
יוהנס ואן דן בוש (באנגלית: Johannes van den Bosch; 2 בפברואר 1780 – 28 בינואר 1844) היה קצין ופוליטיקאי הולנדי. היה המושל הכללי של הודו המזרחית ההולנדית (אנ') (1830–1833), מפקד הצבא המלכותי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים, שר הפנים ויחסי הממלכה ושר המדינה. הוא היה קצין במסדר וילם הצבאי (אנ').
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנס ואן דן בוש נולד ב-2 בפברואר 1780 בהרוויג'נן (אנ') שברפובליקה ההולנדית (כיום הולנד), לרופא יוהנס ואן דן בוש האב ולאדריאנה פונינג.[1]
ואן דן בוש נרשם לצבא הרפובליקה הבטאווית ב-1797 ונשלח, לבקשתו, לבטאוויה שבאיי הודו המזרחיים ההולנדיים בדרגת לוטננט שנה לאחר מכן. באותה תקופה הושם הדגש על הבעת אינטרס מסחרי, והשליטה ההולנדית על הארכיפלג האינדונזי הייתה מוגבלת. בתור אדיוטנט,[דרושה הבהרה] ואן דן בוש נשאר קרוב למושל הכללי, ב-1808 היה לו סכסוך עם המושל הכללי הנכנס, הרמן וילם דאנדלס (אנ'), ובעקבות זאת שוחרר משירות בדרגת קולונל. הוא ומשפחתו נשלחו חזרה לאירופה ב-1810.[2]
._Tweede_echtgenote_van_Johannes_graaf_van_den_Bosch_met_hun_zoon_Richard_Leeuwenhart_Rijksmuseum_SK-A-2167.jpeg)
בדרכו חזרה להולנד, נתפס על ידי הבריטים והיה שבוי עד 1812. עם הגעתו להולנד, הוא הצטרף לממשלה הזמנית שהופקדה על החזרת סמכותו של נסיך אוראנז'נג (אנ'), וילם פרידריק. הוא גויס מחדש בצבא כקולונל וכבש את אוטרכט ואת נארדן (אנ'). בשנת 1818, ואן דן בוש היה מעורב בהקמת החברה ההומניטרית (אנ'), בחסות הנסיך פרידריק. החברה ראתה בעבודת כפיים את האמצעי היחיד להילחם בעוני. הוא ייסד בדרנתה את ה"מושבות החופשיות" של פרדריקסורד (אנ'), וילמסורד (אנ') ווילהלמינורד (אנ'), שם למדו עניים מהערים הגדולות על מנת לעמוד בזכות עצמם תוך שמירה על משמעת.[2]
בשנת 1827, הוטל על ואן דן בוש להשיב את השליטה ההולנדית על איי הודו המערביים. הוא עזב את החברה ההומניטרית והגיע לקוראסאו בדצמבר של אותה שנה, ושהה בה שמונה חודשים. במהלך תקופה זו, הוא נקט כמה יוזמות בנוגע למסחר ובנקאות, שהתמקדו בהמרצת הפעילות הכלכלית והיקפה של קוראסאו. בין היתר הוא הציג תקנה שתגרום לחוקת הולנד לחול גם על קוראסאו, והשתמש בה כדי לנסות לשפר את תנאי החיים של העבדים. רק זמן קצר לאחר שובו ב-1828, עלה ואן דן בוש לדרגת לוטננט גנרל ומונה למושל הכללי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים. בתפקיד זה, הוא התפרסם בעיקר בזכות הכנסת שיטת הגידול (אנ') בשנת 1830. שיטה זו אילצה את החקלאים להשתמש בחמישית מהשטחים החקלאיים שלהם ליצוא סחורות כגון קפה, סוכר ואינדיגו.[1][2]
ואן דן בוש חזר להולנד ב-18 במאי 1834 ומונה לשר הפנים ויחסי הממלכה ב-30 במאי. כשר, הוא דרש מהקולוניות הוצאות כספיות גבוהות יותר ויותר, לרוב תוך פגיעה באינטרס של חקלאים ועבדים בודדים. ב-1839 הוא ספג ביקורת מבית הנבחרים של הולנד על אטימות מדיניותו בנושא הלוואות בין הממשלה לאגודת הסחר ההולנדית.[2] ואן דן בוש פרש מתפקידו ב-1 בינואר 1840, ולאחר מכן הוענק לו התואר רוזן בצו מלכותי, וכן התואר המכובד של שר הפנים ויחסי הממלכה. הוא נכנס לבית הנבחרים מטעם דרום הולנד בנובמבר 1842 וכיהן שם עד יום מותו.[1][2]
הרוזן ואן דן בוש מת ב-28 בינואר 1844 באחוזתו בהאג, כתוצאה ממחלה.[1][2]