מרגלית שילה
 | |
| מרגלית שילה | |
| לידה |
1942 (בת 83 בערך) רחובות, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום מגורים |
 ישראל |
| מוסדות |
אוניברסיטת בר-אילן |
| בן או בת זוג |
שמואל שילה (משפטן) |
| צאצאים |
אלחנן שילה |
  | |
מרגלית שילה (נולדה ב-1942) היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור אמריטוס במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שילה היא ילידת רחובות. אביה הוא הכימאי פרופ' אהרן בונדי, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות (1984).
שילה למדה בבית ספר תחכמוני ובתיכון הדתי ברחובות עד כתה י וסיימה את לימודיה בתיכון הדתי צייטלין בתל אביב. שרתה בשרות לאומי ושימשה כמורה בבית הספר "מעגלים" בנגב. ב-1961 החלה את לימודיה בהיסטוריה של עם ישראל וספרות עברית באוניברסיטה העברית ובה סיימה ב-1976 בהצטיינות את התואר השני בהיסטוריה של עם ישראל. נושא עבודת המוסמך: "חוות הלימוד של המשרד הארץ ישראלי 1908 – 1914" בהנחיית פרופ' שמואל אטינגר. בשנת 1979 קבלה מלגה מיד בן צבי לכתיבת מחקר המשך אודות חוות הפועלות בכנרת 1911 – 1917. המחקר פורסם בקתדרה 14 בשנת 1980 וב 1981 בתרגום לאנגלית בכתב העת : The Jerusalem Cathedra, Vol. I, Jerusalem,1981[1]. עבודת הדוקטור שלה נכתבה בהנחיית פרופ' אביתר פריזל באוניברסיטה העברית, נושאה: "מדיניות ההתיישבות של המשרד הארץ ישראלי 1908 – 1914" ואושרה בשנת 1985.
החל משנת 1986 החלה שילה ללמד באוניברסיטת בר-אילן וכן במספר מוסדות להשכלה גבוהה: בית הספר לתלמידי חו"ל, האוניברסיטה העברית; טורו קולג'; נווה שכטר; מכללה ירושלים; מכון אבשלום. בשנת 1992 מונתה למרצה בכירה והחלה, לראשונה בארץ, להוביל קורסים בתולדות נשים ביישוב ולהנחות עשרות תלמידות מחקר בנושאים אלה. הנחייתה הולידה שנים עשר ספרי מחקר שיצאו לאור על ידי תלמידותיה. ב-2002 מונתה לפרופסור חבר וב 2010 פרשה לגמלאות ומאז הקדישה את עיקר זמנה למחקר, לעשייה ציבורית ולהרצאות בנושאי נשים ביישוב.
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]חקר ראשית ההתיישבות: ספרה הראשון: "ניסיונות בהתיישבות: המשרד הארץ ישראלי 1908 – 1914 ", פרי הדוקטורט, יצא לאור בהוצאת יד בן צבי, 1988, וזכה בפרס רופין באותה שנה. המחקר עוסק בדמותו ובחזונו של ארתור רופין, במפת ההתיישבות, במדיניות רכישות הקרקע ובתכנון צורות התיישבות חדשות: חוות הכשרה, קבוצה, מושב, קואופרציה, כפר תעשייתי; יחס המוסדות הציוניים להתיישבות העירונית היהודית ולמיגזר הפרטי; יחס המוסדות לעלייה לארץ ישראל ובשאלה: מה קודם: טובת העם או טובת הארץ? וכן: לנוכח התוכנית להעלאת העדה התימנית לארץ - בסוגיה העדתית.
העיסוק בראשית ההתיישבות בארץ הוליד קורסים, מחקרים ומאמרים בסוגיות מרכזיות נוספות: תפיסת ההתיישבות של אנשי העלייה הראשונה; צמיחת התרבות העברית החדשה וחשיבותה של מלחמת השפות; ראשית ההתעוררות של 'הבעיה הערבית' ומודעות המוסדות כלפיה; יחסה של התנועה הציונית לירושלים; מבט חדש להבנת העשור של העלייה השנייה כמוביל תפיסה יישובית ממלכתית.
חקר נשים ביישוב: שילה היא החוקרת הראשונה שפרצה לחקר היסטוריה של נשים ביישוב, כפי שציינה פרופ' דבורה ברנשטיין[2] במאמר פותח של חוברת קתדרה 118, תשס"ו, בו התייחסה למאמרה של שילה על חוות הפועלות: "המאמר הראשון בכתב עת אקדמי אשר עסק במעמדן, בבעיותיהן ובהתנסויותיהן על נשים [ביישוב]". למאמר זה חברו כששים מאמרים נוספים ושמונה ספרים שעוסקים בתולדותיהן של נשים ביישוב במאה השנים שקדמו להקמת המדינה, וכן בעשייתן בכנסת הראשונה. שניים מספריה ועשרות מבין מאמריה יצאו לאור גם בתרגום בכתבי עת באנגלית וגרמנית.
נסיכה או שבוייה? החוויה הנשית של היישוב הישן, 1840 – 1914, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשס"ב (400 עמ'), זוכה פרס בהט, ספרה הראשון של שילה בתחום זה, הינו מחקר היסטורי-חברתי-מיגדרי של נשות היישוב הישן בירושלים, ובו נידונים, בין היתר, חוויית העלייה של נשים; חיי היום יום; השפעת הסביבה הלא יהודית על נשות היישוב ועל הליכותיהן בלבוש, במנהגים, בנימוסים וכדומה; בחינת מנהגי עיר הקודש אל מול מנהגים שהיו נהוגים בארצות המוצא של העולות, פרנסות של נשים; חיי משפחה ועוד. הספר מבוסס על מקורות תורניים מגוונים וכן על מקורות ארכיוניים רבים שקובצו בארץ ובארצות אירופה, תוך בחינת ספרות היסטורית מיגדרית תאורטית מגוונת[3].
הקול הנשי הירושלמי, כתבי למדניות מן המאה התשע עשרה, הוצאת דינור של האוניברסיטה העברית, תשס"ד. מבוא מפורט ובו דיון באוריינות ובידע התורני של נשות ירושלים מובא בהקדמה למהדורת צילום של שלוש חוברות שנכתבו ביידיש על ידי שלוש נשים בשלהי המאה התשע עשרה בעיר הקודש. הטקסטים הם סוגה ייחודית: רסיסי אוטוביוגרפיות; פרשנות נשית לתנ"ך ולתורה שבעל פה שמדגימה את תפיסת הכותבות בשלל נושאים כבריאת האדם, העולם והבורא; וכן צוואה רוחנית חינוכית לקוראים ולבני משפחותיהן של הכותבות[4].
אתגר המיגדר, נשים בעליות הראשונות, ספריית הילל בן חיים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2007, הספר הינו אסופה של עשרה מאמרים העוסקים בחיי נשות היישוב לאורך שלושת העשורים הראשונים של ההתיישבות הציונית. הכותבת אורגת לראשונה את ספור חיי נשות המתיישבים בשתי העליות הראשונות לתוך הסיפר היישובי ויוצרת נרטיב חדש המשלב את הספירה הפרטית בזירה הציבורית, מציג את חוויית העלייה הנשית ואת תרומתן של נשים להתפתחות היישוב ולמעמדן בחברה[5].
המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917 – 1926, הוצאת יד בן צבי ואוניברסיטת בן-גוריון, תשע"ג. הספר משרטט ומנתח את מאבקן של נשות היישוב למען זכות הבחירה לאספת הנבחרים, הגוף שייצג בשנות המנדט את היישוב היהודי בארץ. הדיון מעוגן בתיאוריות פמיניסטיות של מגדר, משפט וחברה, ומעניק פרספקטיבה רחבה לבחינת ההתרחשויות היסטוריות וחושף את צמיחתו של הפמיניזם הציוני ואת דמויותיהן של מנהיגות המאבק. מאבק זה הבטיח את זכאותן של אזרחיות מדינת ישראל להשתתפות בכנסת[6].
נשים בונות אומה: הפרופסיונליות העבריות בארץ ישראל המנדטורית, 1918 – 1948, פרשנות ותרבות, סדרה חדשה, כרמל, ירושלים, 2020. הספר פורס במבט-על את עשייתן והישגיהן של נשות היישוב ברפואה, סיעוד, חינוך, רווחה, אומניות וכן את חדירתן לעולם המשפט והאקדמיה. עולה ממנו תמונה חדשה המשרטטת את הישגיהן יוצאי הדופן של נשות היישוב בכל הנוגע לשדרוג חברת היישוב בארץ בשנות המנדט[7].
ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ומבט מגדרי נוסף, הוצאת מכון שוקן, ירושלים, 2022. אסופת מאמרים זו מקבצת שמונה עשר ממאמרי שילה המוקדשים לראשית ההתיישבות עד מוצאי מלחמת העולם הראשונה. לספר שלושה חלקים: הראשון עוסק באידיאלים ומתווים בתחילת הדרך, ובו, לדוגמה, השוואה בין המושבה החקלאית הראשונה שייסדו חובבי ציון בראשון לציון, לבין המושבה החקלאית היהודית בלואיזיאנה שייסדו חברי תנועת עם עולם, באותה עת. החלק השני, מבט חדש לעבר העשור המרתק של העלייה השנייה, מציג את הישגי ההתיישבות הלא חקלאית באותה עת. החלק השלישי דן ביחס המורכב של המוסדות הציוניים לעלייה לארץ. בכל אחד מחלקי הספר מובא מאמר שעוסק גם בניתוח מיגדרי של נושאים אלה.
ספרים בעריכתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"להיות אשה יהודייה", דברי הכנס הבינלאומי הראשון של ארגון "קולך": אשה ויהדותה, ירושלים תש"ס; וכן, להיות אשה יהודייה, קובץ ב', דברי הכנס הבינלאומי השני אשה ויהדותה של ארגון "קולך", ירושלים תשס"ג[8]; "העבריות החדשות, נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר", בשיתוף עם רות קרק וגלית חזן רוקם, מטעם מרכז לייפר של האוניברסיטה העברית, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, תשס"ב[9]; הקובץ הופיע גם בתרגום לאנגלית: . Ruth Kark, Margalit Shilo, Galit Hazan- Rokem, eds. Jewish Women in Pre State Israel, Life History, Politics and Culture, Brandeis University Press, 2008. (A translation from the Hebrew).
"מגדר בישראל, מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה", א – ב, מקבץ 27 מאמרים שנכתבו על ידי טובי החוקרים בתחום, בעריכתה בשיתוף גדעון כץ, כרך נושא "עיונים בתקומת ישראל", אוניברסיטת בן-גוריון תשע"א[10]; וכן: "חוק אחד ומשפט אחד לאיש ולאשה, נשים זכויות ומשפט בשנות המנדט", בעריכתה בשיתוף איל כתבן ורות הלפרין-קדרי, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א[11]. בספר שבעה עשר מאמרים שנכתבו על ידי משפטנים והיסטוריונים.
מלגות ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שילה זכתה בפרסי לימודים מטעם האוניברסיטה העברית; בפרס מטעם יד בן צבי על שם רחל ינאית בן-צבי 1982 ; במלגת בתר-דוקטור 'עמית הרצל' מטעם האוניברסיטה העברית לשנים תשמ"ו - תשמ"ז. ספרה "ניסיונות בהתיישבות: המשרד הארצישראלי 1908 – 1914", יד בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, זכה בפרס רופין, תשמ"ח. ספרה השני: "נסיכה או שבוייה? החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים 1840 – 1914", אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, תשס"ב, זכה בפרס בהט לשנת תש"ס. תרגום הספר לאנגלית: Princess or Prisoner? Jewish Women in Jerusalem, 1840 – 1914, Brandeis University Press and University Press of New England, Hanover and London, 2005.
נבחר ל"finalist" מטעם National Jewish Book Award.. וכן זכה לשבחים בכתבי עת בחו"ל: Religious Studies Review, Women in Judaism, Menorah Review, Journal of Interdisciplinary History, 2006 – 2007.
ספרה: "המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1919 – 1926", זכה ב-2016 בפרס לתרגום הספר לאנגלית מטעם Hadassah Brandeis Institute, ויצא לאור באנגלית: Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, Waltham, Mass. 2016,
ספרה: נשים בונות אומה: הפרופסיונליות העבריות בארץ ישראל המנדטורית, 1918 – 1948, זכה בפרס ראשון מטעם המרכז לחקר האשה ביהדות על שם פניה הלר, אוניברסיטת בר-אילן.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שילה היא אלמנתו של המשפטן פרופ' שמואל שילה. היא אם לחמישה, וביניהם נפתלי שילה, שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר אלחנן שילה, מרצה לפילוסופיה ורחל ברלין, מבעלי משרד עו"ד abs בירושלים. מתגוררת בשכונת קטמון בירושלים.
מספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים מפרי עטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ומבט מגדרי נוסף, ירושלים מכון שוקן למחקר היהדות, 2022
- נשים בונות אומה – הפרופסיונליות העבריות 1948-1918, ירושלים, הוצאת כרמל, 2020
- המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013
- אתגר המיגדר: נשים בעליות הראשונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007[12]
- הקול הנשי הירושלמי: כתבי למדניות מן המאה התשע-עשרה, ירושלים: מרכז דינור, האוניברסיטה העברית, 2003
- נסיכה או שבויה?: החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים, 2001 - זכה בפרס בהט
- רופין והקרן הקימת לישראל: מי התווה את דרכי הפעולה בארץ-ישראל (1907-1914)? רופין והקרן הקימת לישראל, ירושלים: הוצאת קרן קיימת לישראל, 1991
- ניסיונות בהתיישבות: המשרד הארצישראלי - 1908-1914, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1988 - זכה בפרס רופין להיסטוריה.
- חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908-1914, 1977 - עבודת MA, האוניברסיטה העברית.
- אבי – פרופסור אהרן בונדי, משפחתו ואבות אבותיו, ירושלים, תשע"ד, הוצאה פרטית, 104 עמ'.
- ,Princess or Prisoner? Jewish Women in Jerusalem, 1840 - 1914, Brandeis University Press, 2005 - Jewish Book Award
- Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016.
ספרים שערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- להיות אשה יהודייה, דברי הכנס הבינלאומי הראשון: אשה ויהדותה, ירושלים, תש"ס
- להיות אשה יהודייה, קובץ ב', דברי הכנס הבינלאומי השני אשה ויהדותה, ירושלים תשס"ג
- (עם רות קרק וגלית חזן-רוקם), העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2001
- (עם רות הלפרין-קדרי ואיל כתבן), חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2010
- (עם גדעון כ"ץ), מגדר בישראל: מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2011
- Ruth Kark, Margalit Shilo, Galit Hazan- Rokem, eds. Jewish Women in Pre State Israel, Life History, Politics and Culture, Brandeis University Press, 2008- A translation from the Hebrew
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על מרגלית שילה בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרגלית שילה, באתר Academia.edu
- מאמרים של מרגלית שילה, באתר מט"ח ורמב"י
- שרה גליקלך-סלושץ, "אל האישה" ינואר 1919; הוצאה מוגהת עם הקדמה מאת פרופסור מרגלית שילה, השילוח, גיליון 14, אפריל 2019
- כתבי מרגלית שילה בפרויקט בן-יהודה
מרגלית שילה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "חוות הפועלות בכנרת 1911 - 1917 כפתרון לבעיית הפועלת בעלייה השנייה", קתדרה 14, טבת תש"ם, עמ' 81 - 112 ,Kinneret The Women`s Farm at ,the Second Aliya a Solution to the Problem of the Working Woman in The Jerusalem Cathedra, Vol. I, Jerusalem, 1981. pp. 246-283
- ^ דבורה ברנשטיין, "השמעת הקול הנשי ומגדור העבר – קווים לתחום מתפתח", קתדרה, 118, טבת תשס"ו, עמ' 5.
- ^ פנינה טלמון מורג, "נסיכה או שבוייה?" סוציולוגיה ישראלית, ד, 2, 2002, עמ' 509 -512; דבורה ברנשטיין, "החוויה הנשית כאלטרנטיבה להבנת חברת הלומדים של היישוב הישן", קתדרה, 106, טבת תשס"ג, עמ' 194 – 199. ימימה חובב, "נסיכה או שבויה?" ציון, ס"ח, ב, תשס"ג, עמ' 275 – 279.
- ^ בת שבע מרגלית שטרן, "פשט מתוק מדבש", קתדרה, 118, טבת תשס"ו, עמ' 177 – 184. יעל שנקר, "נשים כותבות: הקול הנשי הירושלמי", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כ, תשס"ו, עמ' 373 – 375.
- ^ גור אלרואי, "אתגר המגדר", ציון, ע"ג, ד, תשס"ח, עמ' 515 – 519; סילביה פוגל-ביזאוי, "דגם של מחקר מאלף וחדשני", קתדרה, 133, תשרי תש"ע, עמ' 153 0 156. יפה ברלוביץ, "קול הנשים החסרות", הארץ, ספרים, 14 בנובמבר 2007, עמ' 11.
- ^ תמר רותם, "המלחמה בהדרת נשים, גרסת המנדט", הארץ, 15 אפריל 2013, עמ' 11. Sylvie Fogiel -Bijaoui, Zionist Women's Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, 1917 – 1916, Nashim, 26, 2014, pp. 172 – 177. ; חנה נווה, "המאבק על הקול", ציון, פ. תשע"ה, עמ' 31 – 35.
- ^ איל כתבן, "ארץ ההזדמנויות הפרופסיונליות", קתדרה, 181, ניסן תשפ"ב, עמ' 176 - 179.
- ^ יוכי ברנדס, "מהפכנות תוססת", ידיעות אחרונות, מוסף לשבת, 28 בספטמבר 2001, עמ' 26 – 27.
- ^ חגי בועז, "העבריות החדשות", סוציולוגיה ישראלית, ד (1), 2002, עמ' 227 – 230.
- ^ שרון גבע, הן נשים והן מגדר, ישראל, 18-19, 2011, עמ' 281 – 286; Sylvie Fogiel-Bijaoui, New Studies in Gender, Nashim,2012, pp. 192 – 195.
- ^ יעל ברוידא, משפט ומגדר בתקופת המנדט, ישראל, 18 – 19, 2011, עמ' 287 – 294; סילביה פוגל-ביזאוי, אופק העבר והיסטוריוגרפית העתיד, קתדרה, 145, תשע"ו, עמ' 181 – 185.
- ^ יפה ברלוביץ, קול הנשים החסרות, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
