טקס תה יפני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
תווי קאנג ' י עבור  chadō (茶道)- המילה המתארת את טקס התה היפני

טקס התה היפני, (נקרא גם "דרך התה") הוא טקס יפני של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. הטקס כולל תנועות ומחוות קבועות ומוגדרות מראש והוא מהווה מאפיין חשוב במסורת ובתרבות היפנית. כל סוגי התה היפניים משמשים לטקס התה, אך השימוש העיקרי הוא במאצ'ה (抹茶), אבקת תה ירוק. הטקס כולל הכנה והצגה של התה.

ביפנית טקס שתיית התה נקרא תבנית:Nihongo (茶の湯) או תבנית:Nihongo (茶道), ואילו האופן שבו טקס זה מבוצע, או האמנות המופגנת דרך ביצועיו, נקראת  תבנית:Nihongo ([お]手前; [お]点前).[1] זן בודהיזם היווה למקור השפעה עיקרי בפיתוחו של טקס התה היפני. ישנם מקומות בהם נעשה שימוש בעלי תה שלמים בטקס התה, בעיקר בעלי הסנצ'ה. במקרה כזה הטקס יקרא ביפנית כ senchadō (煎茶道 דרך הסנצ'ה וזאת בניגוד לchanoyu או chadō.

התכנסויות תה מסווגות להתכנסויות לא רשמיות (ביפנית- chakai  茶会, מפגשי תה)   ולהתכנסויות רשמיות (chaji, 茶事', אירועי תה). מפגשי התה הלא רשמיים מהווים כמעין מחווה של הסברת פנים עבור אורחים והם מאופיינים ברקיחה פשוטה של תה חלש וארוחה קלה. לעומת זאת, אירועי התה הם הרבה יותר רשמיים, הם כוללים ארוחת קאיסקי מלאה ואחריה רקיחה של תה חלש וחזק. אירועי התה יכולים להימשך ללמעלה מ-4 שעות.

טקס התה היפני אסתטי ומדויק, ולעולם לא מבוצע כלאחר יד. זהו טקס אומנותי לכל דבר וכל תנועה בו מחושבת ביותר, כשישנן מספר שיטות נבדלות זו מזו לביצוע הטקס.

טקס התה נחשב לאחת משלוש האומנויות הקלאסיות של עידון, ביחד עם סידור פרחים (איקבנה) והערכת קטורת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסטר סן נו ריקיו, איגד את דרך התה (ציור על ידי האסגווה טוהאקו)
בית תה פתוח מגיש מאצ'ה (ימין) ורוכל מוכר תמציות (שמאל) (איור מתוך Shichiju-ichiban shokunin utaawase) תקופתו של מורומקי.

הראייה המתועדת לראשונה לתה ביפן היא מן המאה התשיעית לספירה, זאת נלקחה על ידי הנזיר הבודהיסטי Eichū (永忠) בחזרתו מסין. הפתיחה בטקסט היפני Nihon Kōki קובעת כי הנזיר איצ'ו הכין והגיש באופן אישי תה מעלי הסנצ'ה לקיסר כאשר הוא היה בטיול לקראסאקי בשנת 815. ע"פ פקודה מלכותית משנת 816, גידול התה התחיל להתפתח בחבל הקינקי ביפן[2] עם זאת, העניין בתה ביפן ירד אחרי זה.[3]

על פי אגדה, בסין, התה היה מוכר ליותר מאלף שנים. הצורה בה התה היה נפוץ בסין בתקופת הנזיר Eichū הייתה "עוגת תה" או "לבנת תה" (団茶, dancha)[4]—תה בצורה מאוד דחוסה שנהפכה לגוש. התה היה נכתש במכתש ולאחר מכן מעורבב ביחד עם צמחי מרפא ועשבי תיבול..[5]

המנהג של שתיית תה התפתח ועבר מן התחום הרפואי אל עבר שתייה למען ההנאה וכך גם התפשט לכל סין. במאה התשיעית לספירה המחבר הסיני  לו יו כתב את ה"קלאסיקה של התה", חיבור על תה שהתמקד בשלבי הגידול, הטיפוח וההכנה של התה. חייו של לו יו הושפעו רבות מרעיונות הבודהיזם ובעיקר מזן–Chán. רעיונותיו היוו השפעה גדולה עבור פיתוח התה היפני.

הדרך בה הכינו את התה לקראת סוף המאה ה-12 נקראה "tencha" (点茶), אבקת המאצ'ה הושמה בתוך קערה, הוספו מים חמים ואבקת התה והמים הוקצפו ביחד, שיטה זו יובאה ליפן על ידי איסאי, נזיר אחר, בחזרתו מסין. הוא לקח עימו זרעי תה שבמקרה הפיקו את התה שנחשב לאיכותי ביותר בכל יפן.[6]

אבקת התה הירוק שימשה לראשונה בפולחנים דתיים בתוך מנזרים בודהיסטיים. עד המאה ה-13, כאשר קאמאקורה שוגיונייט שלט ביפן, התה, וכל הפינוקים המקושרים אליו הפכו לסוג של סמל סטטוס בין הסמוראים ומכך נוצרה ביניהם סוג של מסורת של טעימות תה (ja:闘茶 tōcha), מסיבות שבהן התחרו על ניחוש איכות התה הטובה ביותר— אלו שגודלה בקיוטו, האלו שאיסאי הביא לסין, המנצח בתחרות היה זוכה בפרס ראוותני

התקופה המרכזית הבאה בהיסטוריה היפנית הייתה תקופתו של מורומאקי, בעת עלייתה של תרבות הקיטאימה Kitayama Culture (ja:北山文化 Kitayama bunka), שמרכזה בתוך העולם התרבותי של אשיקאגה יושימיטסו והווילה שלו בגבעות הצפוניות של קיוטו (המקדש המוזהב), ומאוחר יותר באותה תקופה, עלייתה של תרבות ההיגאשיאמה, שמרכזה סביב העולם התרבותי האלגנטי של אשיקאגה יושימאסה והווילה הנטושה שלו בגבעות המזרחיות של קיוטו (המקדש של החמלה הזוהרת). התקופה הזו, שהתרחשה בערך בין השנים 1336 עד 1573 היוותה לניצנים למה שכיום מוגדר כהתרבות היפנית המסורתית שאנו מכירים.

השימוש בתה יפני התפתח ושינה צורות, הוא התחיל לקבל את האסתטיקה שלו, ובמיוחד האחת של ואבי-סאבי. "וואבי" מייצג את החוויות הפנימיות, או הרוחניות בחיים של בני האדם. במקור משמעותו הייתה עידון שקט או טעם מאופק המאופיין בצניעות, איפוק, פשטות, טבעיות, חוסר שלמות ואי סימטריה ומדגיש את האובייקטים והחללים האדריכליים הפשוטים וחוגג את היופי הרך והעדין שהזמן והטיפול מעניקים לחומרים. "סאבי" מצד שני מייצג את הצד החיצוני והחומרי של החיים, במקור פירושו בלוי, שחוק ורקוב. במיוחד בקרב האצולה להבין את הריקות נחשב לאמצעי הטוב ביותר להתעוררות רוחנית,כאשר חיבוק חוסר המושלמות נחשב לתזכורת בריאה להוקיר את העצמיות הלא מצוחצחת כאן ועכשיו,] בדיוק כפי שאנחנו- הצעד הראשון ל"סאטורי" או הארה.

אשה בקימונו מבצעת טקס תה. חפץ הבמבוק בימין התמונה הוא סמן המסמן את מקום הישיבה של המארחת

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טקס תה יפני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Surak, Kristin (2013). Making Tea, Making Japan: Cultural Nationalism in Practice. Stanford: Stanford University Press. עמ' 272. ISBN 978-0-8047-7867-1. 
  2. ^ Kaisen Iguchi; Sōkō Sue; Fukutarō Nagashima, eds. (2002). "Eichū". Genshoku Chadō Daijiten (ביפנית) (מהדורה 19). Tankōsha (ja:淡交社). OCLC 62712752. 
  3. ^ Kaisen Iguchi; Sōkō Sue; Fukutarō Nagashima, eds. (2002). "Eisai". Genshoku Chadō Daijiten (ביפנית) (מהדורה 19). Tankōsha (ja:淡交社). OCLC 62712752. 
  4. ^ Yuki. "The Origin of Japanese Tea Ceremony". Matcha Tea. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2015. 
  5. ^ Han Wei (1993). "Tang Dynasty Tea Utensils and Tea Culture" (PDF). Chanoyu Quarterly (Kyoto: Urasenke Foundation of Kyoto) (74): 38–58. OCLC 4044546. אורכב מ-המקור ב-2012-07-06. בדיקה אחרונה ב-5 ביולי 2012. 
  6. ^ Hiroichi Tsutsui (筒井紘一), "Tea-drinking Customs in Japan", paper presented at the 4th International Tea Culture Festival, Korean Tea Culture Association (Seoul, 1996)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס התה היפני: שלווה גדולה לקוח מתוך אתר מסע

הצצה לטקס התה היפני מגזין-כתבה מתוך אתר דליקטסן

טקסי תה בעולם כתבה מתוך אתר ויסוצקי

NCI iced tea.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא משקאות ובנושא יפן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.