יבלית

יבלית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	דגנאים
משפחה:	דגניים
סוג:	Cynodon
מין:	יבלית מצויה
שם מדעי
Cynodon dactylon ‏פרסון, 1805

יבלית או יבלית מצויה (שם מדעי: Cynodon dactylon) היא עשב בר רב-שנתי בן למשפחת הדגניים.

ליבלית קני שורש מסועפים, המעמיקים עד מטר ויותר באדמה. קני שורש אלה זוחלים ומתפשטים וממפרקיהם יוצאים שורשים כלפי מטה וניצנים כלפי מעלה. מאלה מתפתחים עלים צרים, קצרים ושטוחים ותפרחות מאוצבעות. היבלית מעדיפה אקלים חם ובחורף כל חלקיה העל-קרקעיים נצרבים מהקור ומתייבשים. היבלית מתרבה הן על ידי זרעים והן על ידי קני שורש, המתפשטים מתחת לפני הקרקע ועל כן נחשבת ל"עשב שוטה". צמח זה הוא בעל יכולת שרידה גבוהה והדברתו קשה ביותר.

היבלית מתפתחת בארץ בכל סוגי הקרקעות, באדמות כבדות וכן בקרקעות לס. מאחר שהיבלית גדלה גם בקרקע חולית, שורשיה מייצבים אותה ומאפשרים קליטת צמחים נוספים בעקבותיה.

שימושים

• לשורש היבלית טעם מתקתק המזכיר שומר פשוט. בעתות רעב השתמשו בקמח שנטחן מהשורש לאפיית לחם.
• היבלית משמשת כמזון לסוסים, כבשים, עיזים ובקר.
• לעיתים היבלית נאכלת על ידי כלבים וחתולים כדי לגרום להקאה. הסברה היא שהיבלית משמשת אותם לניקוי הקיבה, בייחוד בעת הרעלה ובעיות עיכול.
• שימוש כצמח מרפא לבעיות הקשורות לשלפוחית השתן ולכליות.
• היבלית הנקראת גם דשא ברמודה נפוצה בתור דשא במגרשי ספורט שונים.

היבלית במשנה

היבלית מוזכרת במשנה כצמח שהפיקו ממנו דבק לצורך הדבקת כדי יין: "יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו'). ייתכן כי היבלית המשנאית היא צמח אחר מהיבלית המצויה, מאחר שלא ידוע על הפקת דבק מהיבלית המצויה. היבלית המשנאית מזוהה (לפי אפרים הראובני) עם עירית גדולה, שמשורשיה מפיקים תרופה ליבלות קשות וייתכן כי כונתה יבלית. כמו כן ידוע שמפיקים משורשי העירית דבק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יבלית בוויקישיתוף

• יבלית, באתר ITIS (באנגלית)
• יבלית, באתר NCBI (באנגלית)
• יבלית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• יבלית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• יבלית, באתר צמח השדה
• יבלית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• יבלית, באתר Tropicos (באנגלית)
• יבלית, באתר GBIF (באנגלית)
• יבלית, באתר The Plant List (באנגלית)
• יבלית, באתר IPNI (באנגלית)
• יבלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)