יהדות עבר הירדן המזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסר מידע על היהודים בעבר הירדן המזרחי אחרי התקופה הרומית ולפני 1932.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בתחומיה של הממלכה הירדנית ההאשמית המודרנית התגוררו יהודים החל בתקופת ההתנחלות ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948. עבר הירדן המזרחי הנו חלק בלתי נפרד מארץ ישראל המקראית, ובתחומיו התיישבו בני ישראל, כמו גם בשאר תחומי ארץ ישראל.

תקופת המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הירדן המזרחי שכנו נחלותיהם של השבטים ראובן וגד, כמו גם מחצית מנחלתו של שבט מנשה. הראשונים בקשו ממשה את הרשות להתיישב בעבר הירדן המזרחי, שהיה פורה ומתאים לגידול מקניהם הרב. משה סירב בתחילה, אך לבסוף הסכים להם בשני תנאים: האחד - מחצית מנחלתו של מנשה תהיה גם היא בעבר הירדן; השני - בני ראובן וגד יצעדו ראשונים בקרבות כיבוש הארץ. כך אכן אירע, ועם סיום מלאכת כיבוש הארץ, עברו בני ראובן וגד את הירדן מזרחה והתיישבו שם.

המלכים שאול ודוד ניהלו מלחמות נגד העמונים, שישבו גם הם בעבר הנהר. דוד היה זה שהצליח לבסוף לכבוש את בירתם, חשבון. עם פילוג הממלכה המאוחדת לאחר

מות שלמה, נשלט עבר הירדן בידי ממלכת ישראל, עד שנכבשה בידי אשור. האשורים הגלו את תושבי ממלכת ישראל, ועד היום אין ידוע מה עלה בגורלם.

התקופה החשמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונתן הוופסי היה ראשון מלכי חשמונאי שכבש בעבר הירדן. באותה עת שכנו בה האדומים, שהוכרחו להתגייר. הורדוס הגדול, מלך יהודה מטעם רומא, היה ממוצא אדומי.

התקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 63 לפני הספירה כבשה האימפריה הרומית את ממלכת החשמונאים, אך ההתיישבות היהודית המשיכה להתקיים בה ואף שגשגה. בעראק אל אמיר נמצאה מצודה מפוארת המשויכת למשפחת בית טוביה העשירה והמיוחסת, ובחפירה ארכאולוגית התגלתה בה כתובת.

עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 השתלטו המורדים היהודים על מכוור והחזיקו בו. הלגאטוס סקסטוס לוסיוס באסוס שהכניע את המורדים בהרודיון, פנה משם להטיל מצור על מכוור בשנת 72 בעזרת הלגיון העשירי פרטנסיס. הצבא הרומי הקים סוללה ושיפוע כדי לצור על המבצר, אך המורדים נכנעו לפני שהרומאים תקפו, והורשו לעזוב את המבצר. הרומאים החריבו את המבצר והותירו ממנו רק את יסודותיו.

לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא, יצרו הרומאים מפרוביניקיית יהודה ופרוביניקיית סוריה, את פרוביניקיה סוריה-פלשתינה, על מנת להשכיח את מורשתה היהודית של ארץ ישראל. האימפריה הרומית המשיכה והתעמרה ביהודים, והאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל משני עברי הירדן הלכה והידלדלה; ואולם, בניגוד לארץ ישראל המערבית, שהייתה מיושבת ביהודים באופן בלתי פוסק (בירושלים וסביבותיה, בחברון, בשכם ובגליל), האוכלוסייה היהודית בעבר הירדן המזרחי נעלמה במורצת הדורות. בתקופה המוסלמית נותרו כבר מתי מעט ובימי הביניים המאוחרים כבר לא נותרו יהודים בעבר הירדן. מאז לא חודשה ההתיישבות היהודית ממזרח לירדן ומדרום לירמוך[דרוש מקור].

התקופה הבריטית ומדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהצהרת בלפור הובטחה ארץ ישראל לעם היהודי, למען יקים בה מחדש את ביתו הלאומי, ואולם בשנת 1922 הופרדו שני עברי הירדן, והעבר המזרחי ניתן לשושלת ההאשמית, שייסדה בו את אמירות עבר הירדן, שהפכה בשנת 1946 לממלכת ירדן המודרנית.

יהודים התיישבו מחדש ממזרח לירדן (אם כי לא בתחומיה של ממלכת ירדן המודרנית) בשנת 1932, עם הקמת היישוב תל אור, שהיה יישוב עובדים לעובדי התחנה ההידרו אלקטרית בנהריים וכלל בית ספר, גן ילדים ומרפאה. בשנת 1948 ננטש היישוב כתוצאה מכיבוש ירדני. במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את רמת הגולן, ומיד לאחר המלחמה החלו יהודים מתיישבים בה, וכיום זהו השטח היחיד במדינת ישראל שנמצא ממזרח לנהר הירדן.

בשנת 1993 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן, וכיום תיירים ישראלים רבים מבקרים בירדן. היעד המרכזי לביקורים דתיים בירדן הוא קבר אהרון הכהן, שנמצא בהור ההר.