סלאלה

**סלאלה**
**صَلَالَة**
מדינה	עומאן
חבל ארץ	ט'ופאר
שפה רשמית	ערבית
תאריך ייסוד	המאה ה-16
גובה	18 מטרים
דת	אסלאם; הינדואיזם; בודהיזם
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	331,949 (2020)
קואורדינטות	17°01′11″N 54°05′23″E / 17.019722222222°N 54.089722222222°E
אזור זמן	UTC +4
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת עומאן רגילה) מסקט סיב ניזווא סוחאר היימא סור ח'סאב אל-בוריימי איראן איחוד האמירויות; הערביות; ערב הסעודית תימן הים הערבי המפרץ הפרסי סלאלה

סלאלה (בערבית: صَلَالَة) היא עיר נמל בדרום עומאן. העיר היא אתר תיירותי, שאליו מגיעים תיירים רבים ממדינות המפרץ ומערב הסעודית. העיר היא השנייה בגודלה בעומאן, אחרי הבירה מסקט, והגדולה ביותר במחוז ט'ופאר, הגדול ביותר במדינה. העיר היא אחת הערים הדרומיות במדינה, ונמצאת מעט מזרחית מגבול תימן–עומאן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאלה הייתה הבירה המיתולוגית של ט'ופאר, שהגיעה לשיא שגשוגה במאה ה-13 בזכות מסחר ושיווק של קטורת, שהייתה מיוצרת שם. במאה השבע עשרה נהרסה העיר עקב מלחמות בין תימן ליושבי עומאן, ובמאה ה--19 שולבה העיר בתחומי סולטנות מסקט. בין 1932 ל-1970 הייתה סלאלה בירת הסולטנות ונשלטה על ידי סעיד בן תיימור (אנ'). לאחר הפלתו של תיימור מהשלטון, בנו קאבוס בן סעיד (אנ') החליט להכריז על מסקט כעיר הבירה של עמאן. באופן מסורתי, הסולטן גר בסלאלה ולא במסקט, הבירה והעיר הגדולה ביותר בעומאן, אך קאבוס סיים מסורת זו עם עלייתו לכס המלכות בשנת 1970. עם זאת, קאבוס מבקר בסלאלה מדי חודש כדי להיוועץ עם מנהיגים שבטיים המתגוררים בה ועם אנשי דת משפיעים; הביקור האחרון שלו היה בשנת 2010.

בשנת 2010, במלאת 40 שנה לשלטון הסולטאן קאבוס, הוא החליט לבלות בעיר סלאלה. חגיגות יום השנה ה-40 כללו מצעד גדול שהגיע גם לעיר. אירוע זה נמשך כמספר שעות והיו בו יותר מ־100,000 משתתפים. בשנת 2011 נערכו הפגנות רבות בעיר כחלק מגל האביב הערבי. בעיר נערכה ההפגנה הגדולה ביותר מבין כל הערים במדינה, ובה דרשו המפגינים בין היתר החלפת השלטון לדמוקרטי, החלפת השרים הנוכחיים, העלאת השכר לעובדי ציבור, אפשרות גירושים חופשיים והקלה של החלת חוקי האסלאם על התושבים. בסופו של דבר המחאות כשלו.

תמונת לוויין של העיר סלאלה. ניתן לראות את ההרים הגבוהים שמצפון לעיר, ואת השדות שבמרכזה

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר יש אקלים מדברי חם וצחיח, אף על פי שהקיץ קריר יותר מאשר בחלקים הצפוניים או היבשתיים יותר של עומאן. בעיר יש כמה חודשי מונסון בחורף, בהן רוב הזמן יש ערפל כבד והשמיים מלאי עננים אפורים, ויורד מעט גשם. במהלך תקופה זו הנוף החום של סלאלה וסביבתה הופך ממדבריות אבן וחול להררים ירוקים ושופעי צמחים - בעונה זאת החקלאים בעיר מגדלים את היבול ובסופה הם קוצרים אותו (העיר היא אחת הערים עם הגידול החקלאי הרב ביותר בעומאן). ציקלון מקונו, שמקורו בים הערבי, הפך לציקלון קשה מאוד לפני שפגע בעיר סלאלה ב־25 במאי 2018. הרוח הגיעה למהירות שיא של 200 קמ"ש וירדו בעיר 617 מ"מ של גשמים, שזה כמעט כמות הגשם שיורדת ב-5 שנים (בממוצע) של עומאן.

נמל סלאלה. ניתן לראות ברקע את ההרים הגבוהים שמצפון לעיר

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נמצאת באזור מדברי ולרוב לא יורדים בה משקעים (מלבד תקופת המונסונים), לכן היא מכילה מעט מאוד עצים. העיר היא עיר נמל עם מפרץ קטן לים הערבי. מצפון לעיר נמצאים הרים גבוהים שבהם הטמפרטורה יותר נוחה וצומחים עליהם אפילו מעט עצים. העיר גובלת בדרום עם הים, והנמל שלה הוא אחד החשובים במדינה, אחרי נמל מסקט. ממערב לעיר נמצאות כמה ערי מדבר נוספות, ואחרי כן הגבול עם תימן. ההרים שמצפון לעיר, אשר ניתן לראות אותם אפילו מהחלל בעקבות צבעם הכהה יותר מהחול שנמצא ברוב חלקי חצי האי ערב, מקיפים את העיר גם ממערב.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר, כמו במקומות רבים אחרים במדינה, יש קהילה גדולה של פליטים, מהגרים ותושבים זרים, בעיקר מהודו, מפקיסטן, מבנגלדש ומהפיליפינים. רוב האוכלוסייה העומאנית בסלאלה היא מוסלמית. כמו רוב המזרח התיכון, רוב האנשים בסלאלה משתייכים לזרם הסוני; בניגוד לרוב העומאנים במסקט המשתייכים לתת הזרם האיבאדיה. יש בעיר גם אוכלוסייה לא מבוטלת של הינדים, נוצרים, בודהיסטים וסיקים בקהילה הגולה שבעיר. השפה הרשמית בעיר (כמו ברוב עומאן) היא ערבית. השפה הבלתי רשמית היא השפה המדוברת ביותר ושפת האם של רבים בסלאלה וסביבתה, עם 25,000 דוברים מוערכים החל משנת 1993^[1].

אנגלית היא השפה הזרה הרשמית והשפה המדוברת ביותר של המהגרים המגיעים לעיר. עוד שפות פופולריות המדוברות על ידי הקהילות הזרות הן טמילית, טלוגו והינדי. בעקבות היותה של סלאלה עיר נמל המתקשרת מאוד עם ערי נמל אחרות לחופי ים הערבי (פאנאג'י ההודית, קראצ'י הפקיסטנית ועוד) ישנן הרבה חילופי תרבויות ומנהגים של תושבי המקום עם אנשים המגיעים ממדינות שונות.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה העיקרית של תושבי העיר היא הסחורות המגיעות לנמל העיר. הנמל הוא אחד הנמלים הגדולים ביותר בחצי האי ערב ומהווה מרכז סחר עולמי. נמל סלאלה הוא גם אחד הנמלים החיוניים ביותר בחצי האי מכיוון שהוא מחבר בין אפריקה, המזרח התיכון ואסיה. הנמל נמצא מחוץ לעיר (מדרום-מערב לה) ומאפשר גם נסיעות לתיירים. ליד הנמל נמצא גם אחד מאזורי התעשייה הגדולים ביותר בחצי האי ערב.

מלבד זאת, העיר היא העיר החקלאית ביותר בעומאן, מכיוון שהיא אחת מהערים היחידות במדינה שהמיקום שלה מאפשר גידול של יבול. על כן, יותר מ-90% מהחקלאות בעומאן מתרכזת בעיר. בניגוד למרבית העולם, השדות לא נמצאים בשולי העיר, אלא במרכזה, כך שבין הבתים שבצפון העיר לבתים שבדרום העיר מתרכזים מאות דונם של שדות ושטחים חקלאיים. שטחים אלה נשארים ירוקים במשך כל השנה, ולכן גדלים שם בעלי חיים רבים ובעיקר גמלי בר (בתמונה מימין). מלבד זאת, סלאלה היא עיר מתויירת מאוד והיא מכילה אטרקציות רבות לתיירים; בניגוד לעיר הבירה, מסקט, שהיא עיר מסחרית מאוד ולא מכילה בתי מלון רבים או אטרקציות, סלאלה היא עיר תיירותית מאוד, שהרבה מכלכלתה נשענת על בתי מלון, מסעדות לתיירים, טיולים מאורגנים ועוד. בעיר וסביבתה ישנם אוצרות טבע, שמורות טבע ופלאי טבע שלא ניתן למצוא ברוב עומאן.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת סלאלה מבוססת גם היא על תיירות. בעונת המונסונים (יוני עד ספטמבר) מבקרים תיירים רבים מהמזרח התיכון וחצי האי ערב מגיעים להתארח בעיר. יש הרבה מקומות לבקר בסלאלה בעונה זו מכיוון שההרים הופכים לירוקים והגשם גורם למפלים רבים בהרים, בעיקר בוואדי דרבאת, בעין את'ום, בעין תוברוכ ובעין כור^[2]. ישנם ארבעה קברים עתיקים ששייכים לפי המסורת לנביאים: הנביא עמראן, הנביא איוב, הנביא הוד והנביא צאלח^[3]. לעיר הגיעו למעלה מ־600,000 תיירים בעונת המונסונים בשנת 2017^[4]. ישנם מספר אירועי תרבות במחוז ט'ופאר שמושכים מבקרים, כולל הקרנבל בסלאלה הכולל פעילויות משפחתיות, הופעות, טיולים ופעילויות תרבות נוספות.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאלה ידועה כביתם של כמה ממועדוני הכדורגל הטובים בעומאן. בסך הכל יש לסלאלה 4 מועדוני ספורט שממוקמים בעיר: מועדון סלאלה, אל-איתיחאד, אל-נסר וט'ופאר. מועדון ט'ופאר מכונה "אל-זעים", בעברית "המנהיג", בשל הצלחתם האדירה הן בליגה הלאומית והן בגביע הסולטאן קאבוס.

לקבוצת ט'ופאר יש גם מספר נאות של גביעים במקצועות ספורט כמו כדורעף וכדוריד. קבוצת אל-נסר הפועלת בעיר ידועה גם בזכות ההצלחה הגדולה שלהם בכדורגל. הקבוצה זכתה 5 פעמים בליגה הלאומית, ובגביע הסולטאן קאבוס – 4 פעמים.

אל-נסר, כמו ט'ופאר, הצליחה גם בענפי ספורט אחרים כמו הוקי, כדורסל, כדורעף וכדוריד. בסלאלה יש כיום 2 אצטדיונים: מתחם הספורט סלאלה (המכונה גם "מתחם הספורט לנוער"), שהוא האצטדיון הרב-תכליתי היחיד בסלאלה. האצטדיון החדש, א-סעאדה, הוא אצטדיון ברובע א-סעאדה בסלאלה המוקדש לכדורגל. במתחם הספורט הזה, שגודלו כגודל שכונת פלורנטין בתל אביב, מצויים מגרשי הוקי, מגרש טניס, בריכת שחייה אולימפית ומגרש כדורעף / כדורסל מקורה.

אצטדיון א-סעאדה הוא המקום שבו מתמודדים המועמדים להיכנס לנבחרת ערב הסעודית בכדורגל, ונבחרת עומאן מקיימת את האימונים שלה באצטדיון זה. כדורגל חופים הוא מחזה נפוץ לאורך החוף ברובע אל-חיפה. ספורט פופולרי נוסף בסלאלה הוא כדורעף. אף על פי שהוא לא פופולרי כמו כדורגל, המשחק משוחק לעיתים קרובות וישנם מגרשים רבים ברחבי העיר.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום יש בסלאלה שתי מכללות, המכללה הטכנולוגית סלאלה ומכללת סלאלה למדע יישומי, שתיהן בבעלות לביבות ממשלתית. המכללה למדעים יישומיים של סלאלה משלבת מחלקה ללימודי אנגלית ומגמת שפות זרות. מטרתה של המחלקה ללימודי אנגלית היא להציע לתלמידים יכולת להבין את השפה האנגלית כך שהם יוכלו להמשיך ולהשלים לימודים נוספים באוניברסיטאות חשובות בינלאומיות ולעבוד בהמשך בצוותי I.T, תחום התקשורת ועיצוב. המחלקה מקדמת נושאים אלה על מנת לגרום למודרניזציה בקרב צעירי המדינה כדי לקדם טכנולוגית את עומאן, שכיום היא מדינה מתפתחת.

בסלאלה נמצא גם אוניברסיטה פרטית, אוניברסיטת ט'ופאר, שהיא אחת מהגדולות באזור. חלק גדול ממניותיה בבעלות מוסתחיל אל-מעשני, דודו של הסולטאן קאבוס בן סעיד. בית הספר ההודי סלאלה הוא מוסד השתלמות הודית המלמד צעירים עקרונות בודהיסטים והינדיים לצד לימוד בנושאי מימון עצמי וחינוך משותף. המוסד נוסד בעיקר כדי לענות על הצרכים האקדמיים של ילדי מהגרים הודים העובדים בסלאלה^[5]. בית הספר ההודי סלאלה הוא בית הספר דובר-האנגלית הגדול ביותר בעומאן; בית הספר ממוקם באזור שכונת צפון א-דהאריז שבצפון העיר.

בית הספר ליוצאי פקיסטן הוא בית ספר תיכון ציבורי פקיסטני שהוקם בשנת 1982. בית הספר ממוקם בסמוך לבית הספר ההודי סלאלה. בית הספר הבריטי סלאלה הוקם בשנת 1970. תוכנית הלימודים של בית הספר תואמת את תוכנית הלימודים הלאומית של אנגליה וויילס, והוא מציע לימודים לילדים החל מגיל 6 עד השנה התשיעית. הוא ממוקם גם בשכונת דהאריז ליד בית הספר ההודי ובית הספר הפקיסטני.

מטוס נוחת בנמל התעופה הבינלאומי של סלאלה

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה הבינלאומי של סלאלה נועד בעיקר לטיסות פנים ממסקט וכמה טיסות בינלאומיות מהודו וממדינות ערביות אזוריות כמו קטר, איחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית. עומאן אייר, חברת התעופה הלאומית של עומאן, מפעילה כ-5 טיסות מדי יום מסלאלה למסקט^[6], וגם 2 טיסות לדובאי, אמירות באיחוד האמירויות הערביות, מדי שבוע. עומאן אייר הציגה קו טיסה שיוצא 10 פעמים ביום לקבוצות מטיילים בין סלאלה למוסקט. לקטר איירווייז טיסות יומיות מסלאלה לדוחה.

ישנן גם טיסות שבועיות ישירות מסלאלה ליעדים רבים בהודו, שמספקת חברת אייר אינדיה. בעונת המונסונים מתקיימות טיסות שבועיות ליעדים בינלאומיים אחרים כולל שוודיה וטורקיה. ישנן גם טיסות חודשיות לכמעט כל מדינה בעלת קשרים עם עומאן. שדה התעופה הבינלאומי החדש נפתח ב־15 ביוני 2015^[7] ונמל התעופה הישן הוסב מאז לשדה תעופה מקומי ומשמש לעיתים רק למקרי חירום.

תחבורת אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים שירות אוטובוסים על בסיס יומי מדיה, בדובאי שבאיחוד האמירויות, לסלאלה, בשעה 15:00^[8]. יש שירות אוטובוסים תלת-יומי בין מסקט לסלאלה המספקי שירותי אוטובוסים רבים.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלאלה לא הייתה מערכת תחבורה ציבורית בגבולות העיר עד שנת 2018, אך בשנת 2019 הודיע הסולטאן קאבוס על שירות אוטובוסים חדש בתוך העיר משדה התעופה סלאלה למרכז העיר וממרכז העיר לנמל סלאלה.

חברת התחבורה הלאומית עומאן (Mwalat) החלה את שירות האוטובוסים הציבורי היומי בסלאלה בדצמבר 2018^[9], כשהביאה אוטובוסים ממוזגים, שהיו חדשים בעומאן, הנוסעים מרחקים ארוכים ומופעלים מדי יום מסלאלה לערים חיימה, מסקט, ניזווא, אל בוראיימי, דובאי, אל-עין, אל-גיידה, מקאלה וסייאן. צורות אחרות של תחבורה ציבורית הפופולריות בסלאלה הן מוניות. המוניות מקודדות בצבע כתום–לבן. אוטובוסים פרטיים גם הם כתומים ולבנים עם צבע מקודד.

תחבורה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל סלאלה הוא אחד מנמלי המים העמוקים ביותר בעומאן, וגם הנמל ה-11 העמוס ביותר בעולם, והנמל השני העמוס ביותר במזרח התיכון, שנמצא בנמל רייסות, בקצה מטרופולין סלאלה. הנמל מסוגל להכיל כלי שיט גדולים עד 18 מטר. נמל זה הוא טרמינל המשלוח העיקרי של האזור. נמל זה מופעל ומנוהל על ידי חברת שירותי נמל סלאלה (S.A.O.G). בנמל עוגנות גם ספינות שייט תענוגות ואוניות יוקרה.

פרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט GreenOman, פרויקט שיזמה המועצה לפיתוח ידידותיות לסביבה בעומאן על ידי חברת "Mast.Hridith Sudev" שהוקמה על ידי תלמיד בית הספר ההודי סלאלה ואחיו הצעיר, סמבד שאג'י. הפרויקט, שהתחיל כפרויקט בית ספרי, זכה בתחרות בית הספר העולמי לידידות לסביבה שנערכה על ידי ועידת האו"ם לפיתוח בר-קיימא ואקולוגיה. הצלחה זו הביאה תהילה לבית הספר ההודי סלאלה והפכה את סלאלה לפופולרית יותר בעולם תחת קטגוריית עיר ירוקה. בשנת 2014, בטקס פרס Energy Globe International שבאוסטריה, הוכרז על פרויקט GreenOman כפרויקט הטוב ביותר של עומאן לקיימות^[10].