מלחמת היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת היהודים
Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς
Bellum Judaicum-sulman-1862.jpg
מהדורתו של קלמן שולמאן, וילנה 1862.
מאת יוסף בן מתתיהו
שפת המקור יוונית,
חובר גם ב"שפת אבותיו" (ארמית?).
שנת הוצאה 75
תרגום לעברית קלמן שולמאן
יעקב נפתלי שמחוני
שמואל חגי
ליזה אולמן
ספר הבא קדמוניות היהודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמת היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודיםלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 6673 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

יוספוס חיבר את הספר לראשונה (סמוך לשנת 73) ב"לשון אבותיו" (ככל הנראה ארמית. הנוסח המקורי אבד ולא הגיע לידינו) על מנת לספר ליהודים היושבים במזרח "מעבר לנהר פרת" ולבני עמים אחרים באזור, את קורות מלחמת היהודים ברומאים, וזאת על-מנת להרתיע אותם מפני יציאה למלחמה באימפריה הרומאית. בין שנת 75[1] לשנת 79 לספירה, תרגם יוספוס את הספר ליוונית בגרסה שנועדה בעיקר לנוכרים. הוא כתב את הספר בזמן שישב ברומא וקיבל לשם כך עזרה מאנשים אחדים בלשון היוונית.[2] כתיבתו נייטרלית בעיקרה אך צצים בה מדי פעם דברי אבל וקינה על מר גורלו של העם היהודי וחורבן המקדש. עם זאת, רבים טוענים שליוסף ישנה נטייה ליפות את המציאות לטובתם של הרומאים. יש הקושרים זאת לכך שהספר עמד לבקרת הקיסר אספסיאנוס.

הספר כמו יתר ספריו של יוספוס, בצורתו היוונית, שרד בזכות הכנסייה הנוצרית ולא שומר במסורת הרבנית. הכנסייה ראתה בספרו המתעד את חורבן ירושלים ובית המקדש הוכחה לנכונות נבואתו של ישו על חורבן העיר, ולדוקטרינה הגורסת שבחירת עם ישראל היא חזקת הכנסייה בלבד ושהיהודים שלא הצטרפו אליה איבדו את מעמדם כחלק מן העם.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט המתאר תהלוכת ניצחון בה נראים לגיונרים עטורי ניצחון נושאים כלים מכלי בית המקדש
מצדה - ספרו של יוספוס הוא המקור היחיד לתיאור המאורעות במקום בתקופת המרד

החלק הראשון (עד פרק י"ד בספר ב'), שהוא שליש מהספר, משמש מבוא היסטורי לחלקו השני, העיקרי. החלק הראשון כולל סקירה מהתקופה שבין גזירות אנטיוכוס הרביעי בשנת ג'תקצ"א (170 לפנה"ס) ועד מעשי הרצח והשוד של הנציב גסיוס פלורוס, שהם לדעת יוספוס, הסיבה הישירה למרד, סוף שנת ג'תתכ"ו (66). חלק זה מהוה תקציר של האירועים שפורטו על ידו מאוחר יותר בספרים 11 - 20 של קדמוניות היהודים, אשר מסתיים באירוע עליית גסיוס פלורוס, שם מוסר יוספוס שעל אירועי המלחמה שפרצה ניתן לקרוא בספר שכתב על מלחמת היהודים.[3]

החלק השני, העיקרי, הוא פרשת המלחמה עצמה. מראשית המרד בשנת 66 ועד כיבוש מבצרי היהודים האחרונים, ב-73. פלביוס כותב בפרוטרוט את תולדות המלחמה, כעד-משתתף וכאדם שככל הנראה כתב רשימות בזמן אמת. הוא משבץ את תיאורו בתיאור מאורעות חשובים שקרו בעולם באותו זמן כגון מרידות הגאלים והגרמאנים, מלחמות בארמניה ועוד.

הספר כולל שבעה "ספרים". חלוקתם לפרקים אינה של המחבר אך היא קדומה, אולי אף בימיו ונעשתה בידי עורכים. בשלב מאוחר יותר הוסיפו עורכים כותרת לכל פרק (לטינית: Epitome), הכותרת כוללת תקציר המחולק לסעיפים. אולם סעיפים אלה אינם זהים לסיעוף הפנימי של הפרקים, המופיע במהדורות הדפוס. נראה שזו עדות לכך שהיו שתי שיטות סיעוף שאחת שרדה בכותרות והשנייה בהוצאות הדפוס, לצד הטקסט.

במספר הוצאות מודרניות (למשל הוצאת מסדה, 1968) ויתרו על הסיעוף בכותרת על-מנת שלא לבלבל את הקורא.

ההוצאה המדעית הראשונה של הספר היא הוצאת ניזה (Niese), ברלין 1894. בהוצאה זו נוספה לכל ספר משבעת הספרים חלוקה פנימית רציפה לפסוקים. לפיכך, ציטוטים ניתנים לעתים בציון הספר ומספר הפסוק, או בציון הספר, מספר הפרק ומספר הסעיף.

מקורותיו של יוספוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוספוס הכיר את ספר מקבים א' שעמד בפניו בעת שכתב את ספריו. ספר חשוב נוסף שהיווה לו מקור הוא רשימותיו של ניקולאוס איש דמשק, מזכירו של המלך הורדוס, ניקולאוס מדווח על התקופה של אחרית ימי החשמונאים וכל תקופתו של הורדוס. במות המלך אגריפס הראשון היה יוספוס בן שש, כך שאת תקופת הנציבות ראה במו עיניו. גם כאן סביר שנעזר בכרוניקות שונות שלא הגיעו לידינו, אך המקור החשוב והבולט לספר, שמיחד אותו כספר היסטורי מרתק במיוחד- היא עדות יוסף עצמו. בדבר המרד היה שותף מרכזי ופעיל הן בהכנת הגליל למלחמה והן בפרשת הקרב על יודפת (שאותה היה יכול למסור בפרטי פרטים משום שהיה מפקד היהודים בקרב). לאחר נפילתו בשבי הוא מפסיק לשחק תפקיד משמעותי בעלילה אך עדיין היה עד ממקור ראשון לרוב ההתרחשויות.

מניעים לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בכל ספריו של יוספוס, במלחמת היהודים יש לו שלושה מניעים בכתיבת הספר. המניע העיקרי לכתיבת הספר הוא הנצחת הסיפור ההרואי והמזעזע של חורבן יהודה, ירושלים והמקדש, והאסון הנורא שאירע לעם ישראל.

עוד היבט בספרו הוא הסכלות שבניסיון ההתנגדות לרומא, הוא מתאמץ להראות שהרומאים ברובם הם עם שנוהג באדיבות עם העמים שחיים תחת שלטונם, במובן זה הספר משמש כשופר תעמולה לשושלת הפלבית שיוספוס ישב בחצרם ברומא והוא מרבה בשבחיו לקיסרים אספסיאנוס וטיטוס. בעצם שמו של הספר "מלחמת היהודים" ניכר שיוספוס מסתכל על המלחמה מנקודת מבט רומאית, שכן הרומאים נהגו לקרוא את מלחמותיהם על שם העמים שבהם נלחמו.

ההיבט היהודי ניכר בספרו בכך שהוא מבקש להראות שהיהודים הם עם שוחר שלום המעדיף להימנע מאלימות, את האחריות פריצת המרד הוא תולה בקנאים, שאותם הוא מתאר כקבוצה קטנה וקיצונית שגררה את העם למרד חסר סיכוי ברומאים.

בנוסף, מנסה יוספוס להצדיק את מעשיו בתקופת המרד ובמיוחד את מעברו למחנה הרומאים.

חשיבותו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת היהודים הוא העדות היחידה כמעט, והמפורטת ביותר, למרד הגדול. בספר זה נמסרת תמונה מדויקת של ירושלים וארץ ישראל של התקופה. יוספוס הוא כותב בהיר ומפורט מאד. כתיבתו הסדורה והמדויקת, הנעדרת סיפורי מעשיות (אך אינה חפה מאינטרסים) מתאימה מאוד להנחיית המחקר המודרני.

בכל הקשור לתיאורי הארץ יוספוס הוא כותב אמין ומדויק, ככל שהמחקר הארכאולוגי מתפתח מתגלים ממצאים שמאששים את התיאורים של יוספוס. המחקר הארכאולוגי גם יוצא נשכר מהבחנתו של יוספוס וציונו המדויק את הטופוגרפיה. הטופוגרפיה אינה משתנה באופן ניכר והיא מאפשרת לחופרים להבין את המפה אותה מצייר יוספוס.

אולם בכל הקשור לתיאור המרד ניתן להבחין במשנתו של יוספוס שמבקש לתאר את המרד כאי הבנה: פעולתם של מיעוט קיצוני שהצליח לגרור אחריו את כל העם בעקבות התנהגותם המושחתת של הנציבים הרומאים. ישנה ביקורת במיוחד על תיאורו את חורבן בית המקדש. המבקרים טוענים שהמניע העיקרי לתיאור זה הוא רצונו לנקות את פטרונו, הקיסר טיטוס, שביקש לשדר תדמית של קיסר נאור ומיטיב מאשמת החרבת מקום פולחן דתי - דבר שנחשב טאבו בעולם העתיק. בחברה היהודית במיוחד נהוג להוקיע את טיטוס משום החשבון ההיסטורי של העם היהודי עם קיסר זה, אך תיאורו של יוספוס את טיטוס כמי שלא רצה לשרוף את המקדש תואם את רוב המקורות הלא יהודיים מתקופתו, ואינו בלתי אמין בהכרח.

תיאור מצעד הניצחון (טריומף) ברומא (ספר ז, סעיפים 123–157) הוא התיאור המפורט ביותר של מצעד ניצחון רומי בכל הספרות הקלאסית.[4]

בספרו "נגד אפיון", מספר יוסף כי העניק את ספרו על המלחמה לאספסיאנוס וטיטוס, וכן גם למספר יהודים חשובים, "אנשים משכילים בחכמה יונית", כמו יוליוס ארכלאוס (בעלה של מרים בת אגריפס הראשון[5]), הורדוס הנאור, והמלך אגריפס השני.[2]

חלקים מתיאור המרד הגדול בספר עומדים בסתירה לתיאורו בספרו האוטוביוגרפי של יוספוס "חיי יוסף", שנכתב בערוב ימיו.

תרגומים וגרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום הקדום ביותר לשפה שאינה יוונית הנמצא בידינו הוא תרגום הספר השישי, לסורית. תרגום זה נמצא בסוף כתב יד המכיל גם את הפשיטתא. יש חוקרים המשערים כי תרגום זה נעשה הישר מן המקור העברי או הארמי.

במאה הרביעית תורגם הספר ללטינית, תוך עיבוד וקיצור. קיצור זה נקרא "ספר הגסיפוס" (לכאורה על-שם הגסיפוס, אחד מההיסטוריונים הקדומים של הכנסייה, לו יוחס העיבוד; אולם למעשה השם מקורו בשגיאת תעתיק שמו של יוספוס.[6]). על בסיס מקור זה נכתב בעברית "ספר יוסיפון".

התרגום שתרם להפצת הספר במערב אירופה הוא התרגום ללטינית של אחד מאבות הכנסייה, רופינוס איש אקוילה, מן המאה הרביעית. תרגום זה היה מוכר גם על ידי היהודים המשכילים בימי הביניים ונקרא "יוסיפון לרומיים".

התרגום העברי המלא הראשון הוא של קלמן שולמן, המשכיל היהודי שתרגם רבות עבור בית ההוצאה של האלמנה והאחים ראם. תרגומו יצא לאור ב-1863 ונעשה מתוך התרגום לגרמנית של פארט (Parett), כלומר תרגום מכלי שני, ולא ישירות מן המקור היווני. התרגום יצא בשם "מלחמות היהודים עם הרומאים" וייתכן שמשם השתרש השיבוש "מלחמות היהודים" (ברבים, במקום "מלחמת היהודים") בשם הספר בעברית.[7]

מהדורות עבריות ואחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית:

ככל הידוע, התרגום הראשון לעברית. תורגם מהמהדורה הגרמנית המתורגמת של היינריך פארט (1856, ראו להלן ברשימה "מהדורות מתורגמות לשפות אחרות").
  • מהדורה זמינה ברשת תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, בתרגומו של ד"ר י.נ. שמחוני (יעקב נפתלי שמחוני), הוצאת שטיבל, תרפ"ג (1923); תרצ"ח/ט2; תל אביב 1929; תר"צ 1930; 1933; 1935; 1940; הוצאת מסדה, תל אביב, תש"י 1950 לערך (ב' כרכים, ד"ס של מהדורת תל אביב, תש"ה לערך); תשט"ו 1955 (ד"ס של מהדורת תל אביב, תש"י לערך); תשט"ז 1956 (ד"ס תשט"ו); תשי"ז 1957 (ד"ס תשט"ז); 1968. (מהדורה זו, מסדה 1968, היא המהדורה המקובלת בקרב חוקרים ישראליים, ובה משתמשים בדרך כלל בימינו כמקור העיקרי לציטוט)
  • מלחמת היהודים, תרגום חדש על ידי שמואל חגי, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ד (1964). (תרגום פחות מדויק מתרגומו של י"נ שמחוני, אך בעברית קלה וקריאה יותר; משמש בעיקר במערכת החינוך).
  • תולדות מלחמת היהודים ברומאים, עריכה: ישראל שצמן; תרגום: ליזה אולמן; מבוא: יונתן פרייס, הוצאת כרמל, ירושלים 2009.

התרגום הסורי העתיק - הפשיטתא:

  • מלחמת היהודים בכתב יד אמברוסיאנו, אחד מכתבי היד של הפשיטתא (ארמית-סורית), (בכתב היד הספר מופיע בסופו, בעמ' 660 - 679 של כתב היד. אולם בקובץ הדפים מסודרים באופן יורד, מהסוף להתחלה, והספר מופיע מעמוד 37 עד עמוד 18) (קובץ בגודל 530 מגה-בייט)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירת מהדורות התרגום העבריות

הערכת התרגום החדש של ד"ר ליזה אולמן (2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים (מאת המתרגם י"נ שמחוני) לספר ז', פרק 5, ז'.
  2. ^ 2.0 2.1 יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק ט.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק יא, פסקה א, סעיף 258.
  4. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום: ליזה אולמן), מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 24, הערה 41.
  5. ^ אריה כשר, נגד אפיון, פירוש לספר ראשון, עמ' 76.
  6. ^ תרגום ליזה אולמן, מבוא עמ' 16
  7. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום: ליזה אולמן), הקדמה מאת ליזה אולמן, עמ' 1, הערה 1.
  8. ^ ИУДЕЙСКАЯ ВОЙНА