יהלומים לנצח (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהלומים לנצח
Diamonds Are Forever
007DiamondsAreForeverPoster.jpg
פוסטר הסרט יהלומים לנצח מאת רוברט מקגיניס
בימוי גאי המילטון
הפקה

אלברט ברוקולי

הארי זלצמן
תסריט

איאן פלמינג (סופר)
ריצ'רד מייבאום

טום מנקוויץ'
עריכה ברט בייטס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים שון קונרי
ג'יל סנט ג'ון
ברנארד לי
צ'ארלס גריי
ברוס גלובר
פוטר סמית'
מוזיקה ג'ון בארי
צילום טד מור עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה בריטניה
הקרנת בכורה

14 בדצמבר 1971, גרמניה

30 בדצמבר 1971, בריטניה
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 7,200,000$
הכנסות 116,000,000$
הכנסות באתר מוג'ו diamondsareforever
סרט קודם בשירות הוד מלכותה
סרט הבא חיה ותן למות
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהלומים לנצח (אנגלית: Diamonds Are Forever) הוא סרט שיצא ב-1971, השביעי בסדרת סרטי הריגול ג'יימס בונד, והשישי (וסרט הבונד הרשמי האחרון) שבו מכבב שון קונרי בתור מרגל ה-MI6 הבדיוני ג'יימס בונד. הסרט מבוסס על ספר באותו שם מאת איאן פלמינג, והוא השני מבין ארבעת סרטי ג'יימס בונד שמבויים על ידי גאי המילטון. בסיפור בונד מתחזה למבריח יהלומים במטרה לחדור לטבעת המבריחים, ומגלה במהרה תחבולה של אויבו הוותיק והמושבע בלופלד, המתכנן לדרוש כופר מהעולם בעזרת לווין לייזר גדול שיבנה בעזרת היהלומים.

הסרט נחל הצלחה מסחרית, אבל טון הקאמפ ההומוריסטי התקבל בדעות מעורבות מהמבקרים.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסצנה המקדימה לסרט, ג'יימס בונד (שון קונרי) רודף אחר ארנסט סטאברו בלופלד (צ'ארלס גריי). לאחר חקירת כמה ממכרי בלופלד ברחבי העולם, בונד מאתר אותו במתקן מצרי שם הוא מנתח פלסטית אנשים ליצירת כפילים. בונד הורג את אחד מהכפילים הניסויים השוכב באמבטיית בוץ, מטביע אותו, אבל נתפס על ידי בלופלד 'האמיתי'. לאחר קרב קצר, בונד מתגבר ונראה שהוא הורג את בלופלד בהטבעתו בבריכת בוץ מחוממת ביותר.

בחשד שהיהלומים הדרום האפריקאים כנראה נצברים כדי להוריד מחירים בעזרת הצפת השוק, ומשוכנע שבלופלד מת, M (ברנארד לי) פוקד על בונד להתחזות למבריח פיטר פרנקס ולחשוף את טבעת המבריחים. בינתיים, משרתי בלופלד מר ויינט (ברוס גלובר) ומר קיד (פוטר סמית') הורגים באופן שיטתי כמה מבריחי יהלומים שמעורבים בטבעת. מתחזה לפרנק, בונד מטייל לאמסטרדם בשביל לפגוש את אשת הקשר של פרנק, טיפאני קייס (ג'יל סנט ג'ון), בדירתה שם הוא צריך לאסוף את היהלומים. עם זאת, פרנק האמיתי מגיע גם הוא לטיפאני. בונד הורג אותו ומחליף תעודות זהות כדי לגרום לכך להראות כאילו פרנק הוא בעצם ג'יימס בונד. אחרי כן השניים מבריחים את היהלומים ללוס אנג'לס, ומחביאים אותם בתוך גופתו של פרנק.

בשדה התעופה בונד פוגש את חברו מה-CIA פליקס לייטר (נורמן בורטון) ומעביר את הגופה לסלומבר בע"מ, בית הלוויות שם הגופה נשרפת והיהלומים מועברים למבריח הבא, שאדי טרי. בונד (כשהוא עדיין מתחזה לפרנק) אוסף את עמלת חמישים האלף דולר בתמורה להברחת היהלומים אבל מסיק שהכסף מזויף לאחר שווינט וקיד מנסים לרצוח אותו (ולהרוס את הכסף המזויף) במשרפה של סלומבר. כאשר טרי וסלומבר מוצאים שהיהלומים בגופת פרנק היו מזויפים (נשתלו על ידי בונד וה-CIA), הם מצילים את בונד מהשרפה ודורשים שבונד ישלח את היהלומים האמיתים למען חמישים אלף דולר אמיתיים.

בונד אומר ללייטר לשלוח את היהלומים האמיתיים באונייה בזמן שהוא נרגע בלאס וגאס בבית וויט (Whyte House), מלון-קזינו בבעלות הבליונר ווילארד וויט (ג'ימי דין), שם טרי עובד כקומיקאי. שם, בונד מגלה שטרי נרצח על ידי ווינט וקיד, שלא ידעו שהיהלומים היו מזויפים.

בונד הולך לשולחן הקראפס בקזינו. הוא מראה בכוונה לברט סקאסבי (עוזרו של ווילארד וויט ומנהל ההימורים של הקזינו) את המעטפה של סלומבר שמכילה את חמישים האלף דולר המזויפים בשביל להשתמש בה כערבות להימורים. בונד במהרה פוגש אישה סטגנלית בשם פלנטי או'טול (לאנה ווד). היא מעודדת אותו כשהוא מהמר ו"זוכה" בחמישים אלף דולר בשולחן הסקראפס - הדרך המושלמת להלבין את התשלום האמיתי להברחת היהלומים, ואז (בסצנה מחוקה), הם סועדים ביחד. או'טול מזמינה את עצמה לחדרו, אבל אחרי שהיא לא לבושה, היא נזרקת במהרה מהחלון לבריכת המלון מאחד עובדי סלומבר בע"מ. המבריחים שבאו בשביל היהלומים האמיתיים נמאים כבר בחדר. הם עוזבים את בונד בשביל לבלות את שאר הלילה עם טיפאני קייס. (בסצנה מחוקה אחרת, אוטול חוזרת לחדרו של בונד ואוספת את בגדיה. היא רואה את בונד וטיפאני במיטה ביחד, ולוקחת כרטיס מארנקה של טיפאני, שאחרי זה מופיע בביתה של טיפאני.) טיפאני מנסה לגרום לבונד לגלות את מיקומם של היהלומים האמיתיים בעזרת הצעתה לעזור לו לגנוב את היהלומים האמיתיים לעצמם. בונד מעמיד פנים שהוא נכנע ומסדר לה את החזרת היהלומים בקזינו 'Circus Circus Las Vegas'.

בקרקס, טיפאני אוספת את היהלומים בבובת חיה, לא מודעת שהיא תחת מעקב של פליקס לייטר ואנשיו, אבל היא בוגדת בעסקתה עם בונד ובורחת, מעבירה את היהלומים למבריח הבא. כשטיפאני חוזרת למקום מגוריה המבצעיים, היא מגלה שבונד ממתין לה שם ומוצאת את גופתה של או'טול בבריכת השחייה (שנהרגה כנראה על ידי מר ווינט ומר קיד כשהיא זוהתה בטעות כטיפאני). כאשר צלחה את ניסיון ההתנקשות בחייה, טיפאני המאופקת בתחילה מספרת לבונד איפה היהלומים. בונד וטיפאני עוקבים אחר בובת החיה, אשר נלקחת מלוקר בשדה התעופה בידי סבל הנותן אותה לסקסבי, שנוסע איתה בטנדר. בתחנת הדלק המקוימת, סקסבי מחליף מכוניות עם איש אחר שלוקח את הטנדר עם היהלומים. טיפאני גורמת להסחה שמאפשרת לבונד להתגנב לתוך הטנדר שנוסע לעבר מתקן מרוחק מחוץ לעיר.

מתחזה לעובד מעבדה, בונד נכנס ליעד הנראה של היהלומים - מעבדת מחקר בבעלות ווילארד וויט, שם הוא מוצא איש אחר, המומחה להשתברות הלייזר פרופסור ד"ר מטס (ג'וסף פורסט), בונה לווין. כאשר כיסויו נחשף על ידי עובדת המעבדה האמיתי שאליו הוא התחזה, בונד בורח בעזרת גניבת רכב ירח, ואחרי כן אופנוע הונדה ATC90, ומתאחד עם טיפאני במרדף מכוניות עם האבטחה והמשטרה המקומית. הם מגיעים לביתו של וויט שם בונד מטפס לקומות העליונות בשביל להתעמת עם וויט. בפנים, 007 מתעמת עם שני כפילי בלופד במקום שמשתמשים בטלפון משוכלל כדי להסוות את קולם בשביל להתחזות לוויט. באי ידיעה איזה כפיל להרוג, בונד בועט בחתולו של בלופלד, אשר רץ לידיו של אחד הכפילים - אותו בונד הורג. עם זאת, בונד בוחר באיש הלא נכון, והורג כפיל.

בונד נהייה מחוסר הכרה ולאחרי כן מושאר למות בתוך קו צינורות בידי ווינט וקיד. הוא בורח ומתקשר לבלופד, מתחזה לאחד מעובדי וויט (ויד ימינו של בולפד), ברט סקסבי. הוא מגלה את מיקומו של וויט ומציל אותו, אבל בו בזמן בלופלד חוטף את קייס כשהוא ברוח ממלון בית וויט. בעזרתו של וויט, בונד נוסע למעבדה וחושף את תוכניתו של בלופלד ליצור לווין לייזר בעזרת היהלומים, שכרגע נמצא בחלל. בלופלד הורס כלי נשק גרעיניים בארצות הברית, ברית המועצות ובסין, ואז מציע מכירה פומבית בינלאומית לעליונות גרעינית.

וויט מזהה אסדת קידוח מעבר לחופי באחה קליפורניה כמקום פעולתו של בלופלד. כשמגיע לאסדה, בונד מחליף את הקלטת המכילה את הקודים ששולטים בלוויין בקלטת מוזיקה, ונותן את הוקדים לטיפאני שחייה שם כבת ערובה. עם זאת, כשהיא מנסה להיות לעזרה, היא מחליפה שוב את הקלטות, ונתפסת כשהיא מנסה לתקן את טעותה ונשלחת להצטרף לבונד בגשר. בנקודה זו, פליקס וה-CIA כבר החלו מתפקת הליקופטרים מול אסדת הקידוח. טיפאני מצליחה לברוח בין הכאוס ומתאחדת עם בונד. בלופלד מנסה לברוח במיני-צוללת, אבל בונד משיג שליטה עליה, ומרסק את הצוללת לתוך חדר הבקרה, מביס את בלופלד והורס את מתקן השליטה בלוויין ביחד עם שאר הבסיס.

בסצנה האחרונה, בונד וטיפאני פונים הביתה בספינה, שם ווינט וקיד עולים לסיפון - מתחזים כמלצרים. בונד רואה את תכסיסם ומשליך אותם מעבר לסיפון כאשר הם מנסים לרצוח אותו. הסרט נגמר כאשר טיפאני שואלת את בונד איך הם יכולים להשיג את היהלומים מלווין הלייזר, כאשר הם רואים ניצוץ בשמי הלילה כשהלוויין ממשיך בתנועתו בחלל.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיקים, שרצו לשחזר את הצלחת הסרט השלישי בסדרה גולדפינגר, החתימו את במאי הסרט גאי המילטון. במאי אחר בסדרה, פיטר האנט, הוזמן גם הוא להיות שותף. האנט ביקש לדחות את ההפקה בשל אילוצים, אך המפיקים סירבו והמילטון ביים לבדו. תסריט הסרט החל להיכתב על ידי ריצ'רד מייבאום עוד בזמן צילומי הסרט הקודם, "בשרות הוד מלכותה". השחקן ג'ורג' לייזנבי היה אמור לשחק את בונד בסרט, לאחר שהוחתם לשבעה סרטים, אך הוא עזב בתום הפקת סרטו הראשון בסדרה, על פי עצת הסוכן שלו. לאחר בנבחנו כמספר אלטרנטיבות, הסכים השחקן שון קונרי לשוב ולחק בסרט, למרות שהכריז על פרישה. בתמורה, קיבל תשלום של כ-1.25 מיליון לירות שטרלינג ויכולת לבחור באילו הפקות של יונייטד ארטיסטס לשחק.

הצילומים החלו ב- 5 באפריל 1971 בדרום אפריקה, והסתיימו ב-13 באוגוסט בסביבת לאס וגאס, ארצות הברית. רוב הסרט נוצר בארצות הברית- בעיקר בלאס וגאס ובלוס אנג'לס. צילומי האולפן נעשו בלונדון. הצילומים בלאס וגאס נערכו במלונות שונים, רובם בבעלותו של הווארד יוז. התאורה הרבה במלונות ביטלה את הצורך בתאורה מלאכותית. בזמן הצילומים בעיר קונרי הרבה להמר, ואף עיכב צילומי סצנה, כי אסף את זכיותיו.

הזמרת שירלי באסי ביצעה את שיר הנושא. הפסקול נוצר על ידי ג'ון בארי, והיה הפסקול השישי בסדרה שנוצר על ידיו.

שחרור הסרט וקבלתו בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט שוחרר ב-14 בדצמבר 1971. הוא הצליח להשיג רווחים של כ-116 מיליון דולרים בכל העולם, מתוכם 43 מיליון בארצות הברית. האתר Rotten Tomatoes נתן דירוג של 67% לסרט.

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר על הסאונד הטוב ביותר, אך הפסיד לכנר על הגג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהלומים לנצח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Diamonds Are Forever". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2009.