יוסף חזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יוסף רפאל חזן
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יוסף רפאל חזן (מכונה היר"ח או החק"ל[1]; ה'תק"א, 1741 - 31 באוקטובר 1820, כ"ג בחשוון ה'תקפ"א) היה פוסק הלכה, מגדולי חכמי איזמיר, חברון וירושלים שכיהן כראשון לציון לאחר שעלה לארץ ישראל. ספר השאלות ותשובות שלו "חקרי לב" נחשב מאוד בספרות השו"ת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באיזמיר שבטורקיה בשנת ה'תק"א (1741), לרב חיים חזן, מצאצאי רבי אברהם חזן מגירונה, בן חבורתו של הרמב"ן מהמאה ה-13, ומחבר הפיוט "אחות קטנה לראש השנה. ראשית לימודו היה אצל אביו, אך האב נפטר בהיותו רך לימים. לעזרת משפחתו עמדו קרוביו וגבירי העיר, ביניהם הרב דוד מורדוך, הרב דוד אליהו חזן והרב דוד פאלאג'י, ובעזרתם הוא יכל להתמסר ללימוד התורה.

בשנת ה'תקי"ח (1758), בגיל 17, החל לדרוש בציבור, ושימש בתפקידים שונים בקהילתו, כאפוטרופוס על נכסי יתומים ואלמנות, ועל נכסי הקדש שונים.

בשנת ה'תק"ל, בגיל 29[2], מונה על ידי הרב חיים אבולעפיה, רבה הזקן של איזמיר, לאחד משלושת דייני העיר, והוא הצעיר ביניהם.

בשנת ה'תקל"ד, ארבע שנים לאחר מכן, נתמנה למרביץ תורה שני.

בשנת ה'תק"ן נבחר על ידי רבני העיר לשמש כר"מ ומורה צדק בעיר.

בשנת ה'תקנ"ד (1794), לאחר שהרב חיים מודעי, ראש רבני איזמיר, חזר לצפת, מונו הרב חזן והרב רפאל יצחק מאיו, על ידי טובי העיר, ל"רב הכולל" - רבני העיר איזמיר, וראשי ישיבת "בית יעקב רבי", לאחר פטירת הרב מאיו, שימש הרב חזן כרב כולל היחיד.

בשנת ה'תקע"ג (1813) עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון, שם שימש כרב וכאב בית דין מספר שנים.

לאחר פטירת הראשון לציון, הרב יעקב קוראל, בשבט ה'תקע"ח (1818), נתמנה הוא תחתיו לראשון לציון בירושלים.

מעבר לגדלותו בנגלה ובהלכה, היה בקיא בתורת הסוד. גדלותו התורנית הביאה לכך שלמרתו סרו גם בעדת האשכנזים. הוא השיב תשובות בכל מקצועות התורה לאלפי שואלים ממקומות רבים, וגם תלמידי הגאון  מווילנא שישבו בערי הגליל פנו אליו בשאלות הלכתיות.

הרב חזן נפטר בכ"ג חשוון ה'תקפ"א (1820), ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חזן נשא לאשה את רושא חוה (ריינא), ונולדו להם שישה בנים ובת.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדו הרב חיים פלאג'י, מצטט אותו רבות בספריו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב' (עמ' 50 - 51).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראשי התיבות של שמו או של ספרו המפורסם.
  2. ^ במקורות אחרים - בשנת ה'תקל"ד (1774)
  3. ^ ראה אודותיו באתר החכם היומי.