יוסף יעב"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב יוסף יעב"ץ הידוע בכינויו החסיד יעב"ץ (בסביבות ה'ר' 1440ח' באדר רס"ח 1508) היה אחד מגדולי הרבנים בתקופת גירוש ספרד, מחבר הספר "אור החיים" על ענייני האמונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסיד יעב"ץ נולד בסביבות שנת ה'ר' בעיר ליסבון שבפורטוגל. שם למד אצל כמה מגדולי הרבנים באותה תקופה, רבי יוסף בן אברהם חיון, דון יצחק אברבנאל[1] ועוד.

כעבור מספר שנים נשא לאישה את אחותו של הרב יצחק עראמה (מחבר הספר עקידת יצחק). ולאחר מכן נולד לו בן וקרא שמו יצחק כשגדל ניהיה רב.

לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב הוא התחיל במסע נדודים עם בנו: תחילה נסע לעיר נאפולי שבאיטליה ומשם, לצפון איטליה, לעיר פירארה. כעבור שנה נסע לעיר מנטובה שם כתב את ספרו "חסדי ה'". במשך נדודיו וגם בהמשך חייו עסק הרבה בסיוע למגורשים מספרד גם מבחינה פיזית אך בעיקר מבחינה נפשית – דרשותיו עסקו באמונה ובהשגחת ה' בעולם, וכך היה מפיח תקווה בלבם של הפליטים.

החסיד יעב"ץ נפטר בח' באדר ה'רס"ח.

מדברי תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי התנגד ללימודי פילוסופיה, וחוכמות חיצוניות בכלל, לדעתו זוהי הסיבה לכך נענשו בגירוש ספרד, בספריו מאריך לדחות את דברי הרמב"ם הסבור כי "מעשה בראשית" היא חכמת הטבע[2].

אמרתו המפורסמת היא שבגירוש ספרד עמדו בניסיון דווקא פשוטי העם שהאמינו אמונה פשוטה ואילו החכמים שחקרו באמונה לא עמדו בניסיונות והתנצרו. אמרה זו אומצה על ידי כמה ממנהיגי תנועת החסידות, וחדרה אף למיינסטרים החרדי הליטאי[3], הרב שך השתמש באמרה זו כהסבר לתמיכתו במפלגות הימין ולא בשמאל[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמופיע בספרו אור החיים, פרק יב.
  2. ^ אור החיים, הפרק השלישי
  3. ^ ישראל נתנאל רובין, מה שאלוהים לא יכול עמוד 406
  4. ^ אבישי בן חיים, איש ההשקפה, עמודים 151-149
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.