שמאל פוליטי בישראל

השמאל הפוליטי בישראל הוא מחנה שאידאולוגיית היסוד שלו מבוססת על שוויון, זכויות אדם ומימושם במדינת ישראל באמצעות הציונות. השמאל בישראל מזוהה עם סוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה, תמיכה בערכים של ליברליזם חברתי, ושוויון בפני החוק.

השמאל תומך בנסיגה מחלקים מיהודה ושומרון, המוחזקים צבאית על ידי ישראל, במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים. מחנה השמאל רואה במהלכים אלו הכרחיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בהתבסס על הערכות לפיהן ביהודה ושומרון חיים בין 1.7 ל-2.9 מיליון פלסטינים, וסיפוחם למדינת ישראל עלול להביא לסופה של ישראל כמדינת לאום יהודית או כדמוקרטיה והפיכתה למדינה דו-לאומית. בעקבות זאת תומך השמאל בעיקרו בפינוי התנחלויות השוכנות מעבר לגדר ההפרדה.

מבחינה כלכלית, בעשורים הראשונים של המדינה מדיניות השמאל בישראל הייתה מזוהה באופן מובהק עם תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית או סוציאליסטית, זיקה שהתערערה במידה מסוימת החל משנות ה-80, והפכה לגמישה יותר ותלויית נסיבות. כמו כן דוגלים רבים מתומכי השמאל הישראלי בהפרדת דת ומדינה, השרשת ערכי הפמיניזם, תמיכה בקהילת הלהט"ב, בזכויות אדם ובזכויות המיעוטים.

יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל לשעבר.

מאז קום המדינה ועד המהפך (1948–1977) היו ראשי ממשלת ישראל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. מאז המהפך מרבית ראשי הממשלה בישראל היו אנשי ימין או ימין-מרכז.

רקע היסטורי

דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון ומנהיג מפלגת הפועלים של ארץ ישראל.

עם תחילת היישוב היהודי, התחילו לעלות לארץ ישראל החלוצים העבריים, אשר דגלו באידאולוגיה סוציאליסטית ציונית. אנשי היישוב החדש, שהיו פועלים ברובם, הקימו מספר מפלגות פועלים, אשר התאחדו לבסוף למפלגת הפועלים של ארץ ישראל, לימים מפלגת השלטון. פועלים אלו, הקימו גם את הסתדרות העובדים על מנת לשמור על זכויותיהם ועל שוויון בארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל והכרזת העצמאות, הוחלט על משטר צנע, אשר מספק לתושבים מזון בסבסוד המדינה. מפלגות פועלים נוספות הוקמו, כדוגמת מפ"ם, אשר התחרו עם מפא"י על שלטון המדינה. ממשלות ישראל בתקופת שלטון השמאל, לא הורכבו ברובן בהכרח ממפלגות שמאל, ומפלגת השלטון מפא"י הקימה את מרבית ממשלותיה עם תנועת המזרחי. מפלגת מפא"י, התאחדה עם מספר מפלגות שמאל נוספות ויצרו את מפלגת העבודה. מפלגה זו, נחשבת לוותיקה מבין המפלגות הנוכחיות וממשיכה לדגול במדיניות סוציאליסטית, אך אינה תומכת במעמד הפועלים.

סקירה כללית

השמאל הישראלי כונה בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם ומעמד הפועלים. הייתה אחיזה חזקה ביישוב, שהתבטאה, בין השאר, בהקמתם של הקיבוצים ושל הסתדרות העובדים. עם השנים הסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה הפכו לגישות הרווחות בשמאל הישראלי. עם זאת בחוגי שמאל שונים קיימת גם תמיכה בקומוניזם ואנרכיזם. כוחו של השמאל הכלכלי והחברתי נחלש החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ובייחוד לאחר "המהפך", והזיקה המובהקת לכלכלה סוציאליסטית התערערה, כאשר מפלגות השמאל היו שותפות למדיניות הפרטה בתקופות מסוימות ולתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985.

בנושאי חברה, דת ומדינה – השמאל נוטה לליברליזם. הוא תומך בדרך כלל בהפרדת דת ומדינה כן בחופש מדת ושוויון זכויות לבני מיעוטים, לרבות מיעוטים על רקע דת, גזע, מין ומגדר.

מראה התנחלות בשומרון לצד כפרים פלסטיניים. תפיסה מרכזית עדכנית בשמאל הישראלי היא ההתנגדות לבניית התנחלויות מחוץ לגושי ההתנחלויות הגדולים

השמאל הישראלי דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, הכרוך לעיתים אף בוויתורים מסוימים, על פני פעולות צבאיות. לגישתו, הסכמי שלום על בסיס חילופי שטחים הם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוביל את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני עם חתימת הסכמי אוסלו. במסגרתם הוקמה הרשות הפלסטינית שהיא ישות אוטונומית למחצה ובמעמד נמוך משל מדינה. לאחר מכן החל השמאל לקדם את פתרון שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית במסגרת הסכם שלום. השמאל גורס שהסכם שלום בנוסח שתי מדינות הוא אינטרס חיוני לישראל, ממניעים מוסריים ותועלתניים. בכך, הוא סבור שיתאפשר לשמר את הרוב היהודי בישראל, מבלי לפגוע בזכויות האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, וכן לשמור על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום עם העולם הערבי. לפיכך ישנה התנגדות מסוימת לנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ובעבר גם בחבל עזה.

השמאל כולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש. מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת הלהט"ב. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (לשעבר רק"ח). בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 4 ביוני 1967 והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. היא תומכת במדיניות כלכלית סוציאליסטית וב'צדק סביבתי'. עם זאת, בקרב רוב הציבור חד"ש מזוהה כמפלגה ערבית אנטי-ציונית. ב-2015 הובילה את הרשימה הערבית המשותפת, סיעת המפלגות הערביות, לאחר שהתמזגה עם בל"ד, רע"ם ותע"ל.

הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים. אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום השליטה הישראלית ביהודה, שומרון ועזה. הוא רואה בשטחים אלה ככיבוש, ופועל לגיוס תמיכה ציבורית להיפרדות מהפלסטינים. זאת משום שלדעת הארגון צעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ורוב מדינות ערב. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי אילון. לצדם פועלים עשרות ארגונים קטנים אשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

גוש צעירי מפלגת העבודה בהפגנה

דמוגרפיה

סקר שנערך ב-2019 בקרב האוכלוסייה על ידי מרכז המחקר פיו מצא ש-8% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם "שמאל" מתוך שלוש אפשרויות: "ימין", "מרכז" ו"שמאל". באותה שנה ערך פרופ' קמיל פוקס שנתן 5 אפשרויות: "ימין", "מרכז-ימין", "מרכז", "מרכז-שמאל", "שמאל ומצא ש-5% מגדירים את עצמם כ"שמאל" ועוד 11% מגדירים את עצמם כ"מרכז-שמאל". באפריל 2020 פורסם כי רק 6% מהישראלים מגדירים עצמם "שמאל".

שמאל רדיקלי

ערך מורחב – שמאל רדיקלי בישראל

תמונה מעצרת השלום. השמאל הפוליטי בישראל הוא הצד הפוליטי המזוהה ביותר עם תהליך השלום.

השמאל הרדיקלי בישראל תומך במדינת כל אזרחיה ובביטול הצביון היהודי של מדינת ישראל. הוא לרוב פוסט-ציוני או אנטי-ציוני ורואה בציונות תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. הרדיקלים טוענים שהמדיניות הישראלית ביהודה ושומרון מפלה ואי־שוויונית. זאת משום שהמתנחלים מנוהלים תחת החוקים האזרחיים של ישראל ואילו הפלסטינים נשלטים תחת חוק צבאי. בנוסף הם טוענים שישראל מפרה את זכויות האדם של הפלסטינים ויש אף שטוענים לפשעים נגד האנושות. חלק מהשמאל הרדיקלי בישראל טוען שהמשטר ביהודה ושומרון מקביל לאפרטהייד שהונהג בדרום אפריקה.

ארגוני ותנועות שמאל

להלן רשימת ארגונים ותנועות פוליטיות המזוהות עם השמאל בישראל, חלקם מזוהים עם השמאל הרדיקלי:

ארגוני ומפלגות שמאל

• העבודה
• מרצ
  • מפ"ם
  • רצ
• דע"ם – ארגון הפעולה הדמוקרטי (הוקמה ב-1995 על ידי פורשים מדרך הניצוץ)
• חד"ש – החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (נוסדה ב-1977 על ידי רק"ח יחד עם פורשים מאק"י, שס"י, הפנתרים השחורים ואחרים, מאוחר יותר הצטרפו מק"י)
• מאבק סוציאליסטי (תנועת שמאל סוציאליסטית, חלק מהתנועה העולמית אלטרנטיבה סוציאליסטית בין-לאומית)
• תראבוט – תנועה ערבית-יהודית
• המפלגה הירוקה – מפלגה סוציאל-דמוקרטית המתמקדת בנושאים סביבתיים-חברתיים.

מפלגות שמאל שהתפרקו

• ישראל דמוקרטית
• מחנה של"י (שלום לישראל) הוקמה על ידי הסוציאליסטים העצמאיים, מוקד, העולם הזה - כוח חדש, והפנתרים השחורים)
• מפלגת מוקד
• שמאל ישראלי חדש (נוסדה 1973, התפרקה ב-1973 לתכלת-אדום ולאק"י)
• תנועת שח"ר (תנועה בראשות יוסי ביילין)
• העולם הזה - כוח חדש – מפלגה של אורי אבנרי (נוסדה ב-1965, התפרקה ב-1973)
• הפנתרים השחורים (נוסדה ב-1971, רצה כחלק מהעולם הזה - כוח חדש, של"י וחד"ש)
• הרשימה המתקדמת לשלום (נוסדה ב-1984, התפלגה ב-1992 אל בל"ד ודעכה)
• התנועה הירוקה
• התנועה – מפלגת מרכז-שמאל שהוקמה ב 2012 על ידי פורשים מהפלג השמאלי של סיעת קדימה וממפלגת העבודה, בראש המפלגה עמדה ציפי לבני, פורקה ב 2019
• מק"י (נוסדה ב-1919 כמפס"ע ולאחר מכן פק"פ, ושינתה את שמה למק"י עם הקמת המדינה ב-1948, דעכה לאחר המיזוג אל מוקד ופירוקה ב-1977); כמו כן, מ-1989 שמה של רק"ח (חלק מחד"ש)
• אק"י – אופוזיציה קומוניסטית ישראלית (פרשה ממק"י ב-1973, התמזגה לחד"ש ב-1977)
• רק"ח – רשימה קומוניסטית חדשה (התפלגה ממק"י ב-1965, חלק מחד"ש החלק מ-1977, שינתה את שמה למק"י ב-1989)
• ישראל דמוקרטית – מפלגה של אהוד ברק שהוקמה ב-2019 אך פורקה שנה לאחר מכן במהלך המשבר הפוליטי בישראל
• מפלגת צדק חברתי

ארגוני שמאל מדיני

רשימה זו נבנתה על סמך ניתוח פעולתם של הארגונים הרשומים בה. חלקם לא מגדירים עצמם כארגוני שמאל ובאתר האינטרנט שלהם אין אזכור לשיוך זה.

• אומץ לסרב – תנועת סרבנות, קמה בעקבות האינתיפאדה השנייה
• אנרכיסטים נגד הגדר – קבוצת שמאל רדיקלית אנרכיסטית שפועלת כנגד גדר ההפרדה
• ארבע אמהות – תנועה שפעלה ליציאת צה"ל מדרום לבנון, התפרקה אחרי היציאה מלבנון
• בצלם – ארגון זכויות אדם, שחלק ניכר מפעילותו היא הגנה על זכויות אדם של פלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה
• גוש שלום – תנועת שמאל רדיקלית שתומכת בשתי מדינות לשני עמים על ידי משא ומתן עם אש"ף והחמאס
• דרכנו – מיזוג של V15 וקול אחד
• דרך הניצוץ – התפלגה ממצפן
• הועד נגד הריסת בתים ICAHD – תנועת שמאל יהודית-ערבית שהוקמה על ידי ג'ף הלפר המתנגדת להריסת בתים של פלסטינים ותומכת ב-BDS
• המפקד הלאומי – תנועה שנועדה לקדם הסכם קבע ישראלי-פלסטיני שגובש על ידי עמי אילון וסרי נוסייבה
• הפעולה השמית – קראה לפדרציה דו-לאומית בשנות ה-50 של המאה ה-20, התפרקה
• התנועה הישראלית נגד גרעין – למען איסור גלובלי על נשק גרעיני, כמו גם פירוז מכלל הנשק האחר להשמדה המונית וחתירה לשלום.
• זוכרות – עמותה אנטי-ציונית שפועלת להנצחת "הנכבה" וקידום "זכות השיבה הפלסטינית"
• יוזמת ז'נבה – ארגון שנועד לקדם הסכם קבע ישראלי-פלסטיני שגובש על ידי יוסי ביילין ואבו עלא
• יש גבול – תנועת סרבנות, קמה בעקבות מלחמת לבנון הראשונה
• כביסה שחורה – תנועת שמאל רדיקלית קווירית עם אוריינטציה לסבית
• לוחמים לשלום – תנועה ישראלית-פלסטינית הפועלת לסיום הכיבוש בדרכים לא אלימות
• מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה – מכון מחקר שמטרתו לחזק את השמאל הישראלי
• מחסום Watch נשים למען זכויות אדם – ארגון העוקב אחרי מחסומי צה"ל בשטחים
• מצפן – תנועת שמאל רדיקלי אנטי-ציונית, הוקמה בשנות השישים, התפרקה
• נושאי הדגל – תנועה שקמה במטרה "להחזיר את השמאל למרכז"
• נשים בשחור – תנועת שמאל פמיניסטית נגד אלימות
• נשים עושות שלום – תנועה פציפיסטית פמיניסטית הפועלת למען הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. התנועה לא רואה בעצמה כתנועת שמאל.
• פרופיל חדש – תנועה פמיניסטית לאזרוח החברה ונגד מיליטריזם
• מכתב השמיניסטים – תנועת סירוב, של נוער המתנגד לכיבוש
• עיר עמים – ארגון הפועל להעברת חלקים מירושלים לשליטת הרשות הפלסטינית
• קואליציית נשים לשלום – תנועת שמאל רדיקלי אנטי-ציונית פמיניסטית התומכת ב-BDS ומורכבת ממספר ארגוני נשים
• קול אחד – תנועה בינלאומית שמטרתה לקדם הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים במתווה של שתי מדינות לשני עמים
• שוברים שתיקה – עדויות חיילים משוחררים על השירות בשטחים
• שלום עכשיו – שמאל מדיני, דוגלת בשטחים תמורת שלום ומתנגדת להתנחלויות
• שתי מדינות, מולדת אחת – יוזמה ישראלית-פלסטינית הפועלת לקיום שתי מדינות בקונפדרציה
• תעאיוש – תנועה יהודית-ערבית המתנגדת לכיבוש
• V15 – תנועה פוליטית שעודדה הצבעה למחנה השמאל ובפרט לרשימת המחנה הציוני בבחירות לכנסת ה-20
• מחזקים – עמותה הפועלת לאקטיביזם דיגיטלי וליצירת תכנים פוליטיים ברשתות החברתיות

ארגוני שמאל חברתי-כלכלי

• ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
• ההסתדרות החדשה – איגוד העובדים הגדול בישראל, תומך בסוציאליזם קונסטרוקטיבי
• המכללה החברתית-כלכלית
• הפורום הקומוניסטי הישראלי
• הפנתרים השחורים
• הקשת הדמוקרטית המזרחית – ארגון שמאל חברתי העוסק בקידום עדות המזרח
• השמאל הלאומי – שמאל ציוני, התפרק
• יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית
• כוח לעובדים – איגוד עובדים דמוקרטי
• מס"ד – מטה סוציאל-דמוקרטי
• מרכז אדוה
• קואליציית הסטודנטים – ארגון-על של תנועות שמאל באוניברסיטת תל אביב
• שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם
• תנועת דרור-ישראל
• הקואליציה הארצית להעסקה ישירה

תנועות נוער

• בנק"י
• המחנות העולים
• הנוער העובד והלומד
• השומר הצעיר
• נוער העבודה
• נוער מימד
• נוער מרצ
• סדאקה רעות
• חלום ומעשה
• מרכז מעשה
• אדום חדש-החזית לנוער סוציאליסטי

ראו גם

• ימין פוליטי בישראל
• שמאל רדיקלי בישראל

לקריאה נוספת

• אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017.

קישורים חיצוניים

• יעקב בר-און, ‏שלום למחנה: כך הובילו הקיצונים לקריסת השמאל הפוליטי הישראלי, באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2017
• שמואל רוזנר, ‏שכחו מה זה להיות יהודים? הנתונים שחושפים את האמת מאחורי האמירה, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2019